מיכל בכר: "לא רק ילדים חולמים להיות סלבס"
בספרה הראשון של מיכל בכר, "כמעט מפורסמת", היא מציגה את תרבות הריאליטי ואת השפעתה על צעירים, ומשתמשת גם בשפה הגרפית של קוראי גיל-העשרה. "רציתי להציג את הכוח שיש לפייסבוק על בני הנוער". ראיון
את "כמעט מפורסמת", ספרה הראשון של מיכל בכר לקוראים צעירים, אי אפשר לפספס. שם הספר מופיע על העטיפה הקדמית כמו שלט ניאון, ותאורת במה בוהקת ממקדת מייד את תשומת הלב של הקהל. "קראו אותי!" זועק הספר, ואכן לכך כיוונה בכר, יחד עם המעצבת יפעת דיין, שגם הוסיפה איורים לטקסט, מתוך כוונה להמחיש באמצעות הגרפיקה גם את האווירה. "זה מעין טיזר," היא מספרת בשיחה עמה.
"ספרי המקור לנוער שקיימים כיום אינם עומדים בקנה אחד עם העולם שאנחנו חיים בו, ונעדר מהם ליווי גרפי שמתכתב עם העולם הדינאמי של הפייסבוק והמדיה האלקטרונית שהילדים גדלים לתוכו. כשכתבתי את הספר, ידעתי מראש איך אני רוצה שהוא ייראה, ולכן הושקעה בו המון עבודה של המעצבת המוכשרת, כדי שידבר לילדים בעולם המודרני ויהפוך את הקריאה, שאינה מובנת מאליה כיום, למשהו יותר מושך תוך התכתבות עם הטקסט, כי גם הספר עצמו נוגע בעולם של מדיה ופרסום".
"כמעט מפורסמת" מתאר תקופה בחייה של שיר בת השלוש-עשרה, ילדה מחוננת ולא מקובלת, המאוהבת בבחור הכי חתיך בשכבה, ולה חברה טובה אחת. הכול משתנה כאשר תומר, אחיה הגדול, נבחר להשתתף בתוכנית כישרונות טלוויזיונית בשם "אתה הכוכב הבא". מאותו רגע הסטטוס החברתי שלה משתנה, ועליה להתמודד עם פופולריות עקיפה כ"אחות של" ועם סיטואציות שיחייבו אותה להבין טוב יותר את עצמה ומי באמת רוצה בטובתה.
טיול עם הכלב
בכר מספרת שעבדה באינטנסיביות על הספר במשך שנה, יחד עם העורכת יונה טפר והמעצבת. הרעיון לספר צץ במוחה יום אחד בעת טיול עם הכלב, לאחר שמכר מן העבר שפרגן לה על עבודתה, התעניין לדעת מתי כבר תוציא לאור ספר משלה. "אני זוכרת שברגע הראשון קצת כעסתי וחשבתי שאף פעם אי אפשר לרצות את כולם. אבל היום אני מבינה שזאת היתה הדחיפה שהייתי זקוקה לה". כשהייתה בת 17, פרסמה בכר ספר שירה בשם "מחסומים ואשליות" ("שיר זה הדבר הכי קרוב לחיבוק", לטענתה).
בהמשך למדה תקשורת וספרות באוניברסיטת תל-אביב ועם סיום לימודיה החלה לעבוד כדוברת בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בה ראה אור ספרה החדש. היא עובדת בהוצאה, אותה היא מגדירה כ"בית עם אנשים נפלאים, שהשפיעו עלי בצורה שלא ניתן לתאר", כבר שמונה שנים ובשלב מסוים החליטה להיכנס לנבכי עולם הספרות, ולא לשמש רק קול לספרים אחרים.
"תחילת העבודה בהוצאה היתה מאוד מרגשת," היא מספרת. "אחת הפגישות הראשונות שלי היתה עם חיים גורי. באותה תקופה הייתי חדשה בתל אביב, ואני זוכרת שהלכתי ברחוב מרוגשת, לא מאמינה שאני הולכת לפגוש אותו. אבל השאיפה להתקדם מלווה אותי מאז ומעולם, והיות שאני מאמינה שצריך לגרום לדברים לקרות, ביקשתי להגדיל את העשייה שלי בהוצאה.
"התחלתי לעבוד גם כלקטורית, והתמזל מזלי להמשיך לעריכה ספרותית במדור ספרות הנוער יחד עם טפר ונרי אלומה, שלמדתי מהן הרבה ועוד יש לי מה ללמוד". כיום עורכת בכר את סדרת "בני האלמוות" הפופולרית ועובדת על מספר פרויקטים נוספים. אם נדמה שהיו לה "קיצורי דרך" בשל מקום עבודתה, היא טוענת אחרת. "תמיד כתבתי למגירה והאמנתי שיצירה היא גזע פנימי שהכרחי עבורי. כשהגעתי להוצאה ופגשתי סופרים ומשוררים ענקיים, מצד אחד זה גירה אותי ליצור ומצד שני, הרגשתי קטנה. ולכן לקח לי זמן עד שהרשיתי לעצמי".
תרבות הריאליטי מרכזית מאוד בספר ונדמה שהגישה שלך אליה היא כפולה: את מתארת אותה באור חיובי, אבל באמצעותה גם נחשפת הצביעות של חברת בני הנוער.
"תמיד קצת מצחיק אותי כשאני מזילה דמעות מול אודישנים ב'כוכב נולד'. אני חושבת שיש משהו יפה ומרגש מאוד בתוכניות כישרונות; אנשים שיש להם חלום ובא מישהו שמאמין בהם ופותח בפניהם דלת. מצד שני, יש לתוכניות האלו גם השפעות שצריך להיזהר מהן - השפעות פסיכולוגיות שלא כל אחד יכול להתמודד איתן.
אלו השפעות?
"אנחנו נמצאים בסיטואציה של מודעות לז'אנר ואפשר לראות את זה בהשוואה בין העונות של תוכניות הריאליטי השונות. המשתתפים יודעים למה הם נכנסים ומגיעים ממקום פחות נקי ויותר מודע. לא הייתי מוותרת על הכישרונות שנחשפנו אליהם, אבל מי שלוקח על עצמו את המשימה להשתתף בתוכניות כאלו, צריך לדעת למה הוא נכנס, מה הוא עשוי להרוויח ומה הוא עלול להפסיד".
ואת בחרת להתמקד דווקא באחות של הכוכב.
"כי עניין אותי לבחון את המקום של התחככות באור כוכבים של מישהו אחר, ולשים את הגיבורה בסיטואציה שהיא נקלעה אליה - ולא מבחירה. הדבר שהיה לי הכי חשוב להעביר בספר זה שאנחנו נמצאים בחברה שמאוד מאדירה כישרונות בימתיים. לא רק ילדים רוצים להיות סלב, אלא גם מבוגרים, ומתייחסים בהערצה לאמנים ומפורסמים. לכן היה לי חשוב להעלות את השאלה בספר למה כישרון בימתי יותר נחשב היום מאשר התכונות של אנשים שלא עומדים על במה? יותר מלהיות חכם, או בנאדם טוב?"
העיקרון שמזכירה בכר בא לידי ביטוי בהיות הגיבורה, שיר, ילדה מחוננת; מצב אותו היא מכירה באופן אישי. "הכנסתי לספר חוויות שעברו עלי ודברים שהייתי צריכה לעבד עם עצמי," היא מספרת. בילדותי למדתי בחוגים של ילדים מחוננים וב'אופק' - בית ספר ירושלמי למחוננים. אני זוכרת שבחוגים נהניתי, בעוד בבית הספר היה לי פחות נעים. בנוסף, בבית ספר רגיל, לא מעניין את הילדים שאת לא צריכה ללמוד הרבה; מבחינתם את חרשנית. מצד אחד זאת גאווה, מצד שני את מתביישת בזה ולא יודעת אם את באמת רוצה להצליח או שהסביבה כבר הרגילה אותך.
"נראה לי שילדים מצטיינים - בכל התחומים - סובלים מכך, כי הציפייה הופכת למשהו מושרש ובאיזשהו מקום התהליך הופך למהנה פחות. במקרה של שיר, שמתייגים אותה בפייסבוק כחנונית ויש לה אח כוכב, היא רוצה שההורים ימשיכו להתגאות בה אבל זה גם מעורר את הצורך שיחשבו שהיא מיוחדת בלי קשר לציונים, על אחת כמה וכמה כשהיא נמצאת בחברה של ילדים שלועגים לכישרון היחידי שיש לה. העניין הזה ליוה אותי מהילדות ויישאר לנצח, אבל יש בו גם צדדים חיוביים. אני מדמה אותו לדלי עם חור, כי הוא גורם לך להמשיך ולשאוף ולעשות ללא הפסקה. התחושה שהגעת להישג מחזיקה יחסית מעט זמן, ומשאירה אותך דרוכה לגירויים ועשייה".
אלמנט נוסף בספר הוא הפייסבוק, שאותו את מציגה כבעל כוח השפעה אדיר.
"הפייסבוק הוא כמו מדור רכילות, רק שאתה לא צריך להיות מפורסם כדי להיכנס אליו; עמוד הרכילות של הכמעט מפורסמים, ואנשים עובדים בזה - מנסים להיות שנונים, מעלים תמונות ורודפים אחרי לייקים. אצל ילדים, הרגש הוא רגש, ולא השתנה מהעידן של טרום הפייסבוק. אבל היום הכול הופך ליותר פומבי, וזה מרחב לא פשוט. רציתי להציג את הכוח שיש לפייסבוק על בני הנוער, ולהראות כיצד הוא משפיע על עניינים מהותיים הרבה יותר, כמו תפיסות חברתיות, זהות עצמית, התאהבות ויחסים. כשהכול פרוץ וחשוף, העניינים הרגשיים הופכים למורכבים הרבה יותר".
בכר עובדת בימים אלו על רומן לנוער ובהמשך ל"כמעט מפורסמת". היא מקיפה את עצמה בילדים הן במסגרת עבודתה והן בחיים הפרטיים, ומוצאת בכך הנאה גדולה. "אני אוהבת את העולם הזה ואת הילדים", היא מבהירה. "זה עולם שיש בו משהו לא לגמרי מקולקל עדיין ומצד שני, במציאות הנוכחית, גם לא לגמרי נאיבי. מדהים להסתכל על ילד ולראות איך הוא מגיב לדברים, איך הוא מרשה לעצמו להרגיש, ואם כמבוגרים מאבדים את היכולת הזאת,
בגלל המחיר של הפגיעה שעלולה לבוא איתה. להרגיש דברים באוקטאבות גבוהות בהחלט שווה את המחיר".
החיבור של בכר לעולם הילדים בא לידי ביטוי בתחקיר שערכה לספר, בעזרת בתו של ידיד, בטריילר שנעשה לספר, בהיצמדות לשפה עכשווית ודיבורית ובשימוש של מאפייני עולם הילדים הן ברמה התוכנית והן בעיצוב הספר והאיורים, המתכתבים אחד לאחד עם התרבות הפופולרית. "העולם הזה מתעדכן באופן תדיר כך, שצריך להיות עם אצבע על הדופק", מסבירה בכר. "השתדלתי להציג ספר שיש בו מסרים מהותיים עבור בני נוער, אבל שהוא יהיה מספיק אטרקטיבי כדי שהם יגיעו אליו ויקראו אותו ולכן המעצבת ואני ישבנו שעות רבות על כל פרט ופרט.
"יש צורך ליצור ספרים שיפתו את בני הנוער, אבל מבלי שהדבר יבוא על חשבון התוכן. עיקרון זה מנחה אותי לא רק בכתיבה, אלא גם בלקטורות ובעריכה - אני תמיד מחפשת את כתב היד שיש בו ניצוץ, שמצליח להיות גם עכשווי ורלוונטי וגם מיוחד ואיכותי. עכשיו שלחתי את הספר החוצה, ואני מקווה שהקוראים ישמחו לפגוש בו. אם אצליח לגרום לקורא אחד ליהנות וגם ללמוד משהו - לא תהיה מרוצה ממני".
