ניצחון האמונה

חלומם הגדול עמד להתנפץ. נבחרת "הסטארס" (צילום איי.פי)

סיפורה של נבחרת "הסטארס" — כדורסלני בית הספר היהודי אורתודוקסי "ברן" — הפך תוך זמן קצר לאחד הסיפורים החמים והמרגשים בטקסס ובארה"ב כולה. לאיש מהשחקנים היהודים לא הייתה כוונה להשתתף בטורניר ולחלל שבת, אבל הם החליטו לא לוותר. בזכות רוח גבית שקיבלו מאושיות NBA וממנהיגים פוליטיים ודתיים באמריקה הם ניצחו במאבקם הראשון. המשחק הוקדם. גם המאבק השני הוכתר בהצלחה כשהסטארס ניצחו 46:58 בחצי הגמר, ועלו למשחק המכריע על הגביע.

חגיגות הניצחון היו שמחות במיוחד. הורי השחקנים, קרובי משפחה וחברים, רובם ככולם חובשי כיפות ושומרי שבת, גדשו את הרחוב מחוץ לאולם הספורט, כשהם רוקדים משמחה ומניפים בלונים ושלטי ענק. הגאווה העצומה הייתה לא רק על ההישג הספורטיבי המפתיע, אלא בעיקר בזכות העובדה שהשחקנים היהודים עמדו על דעתם, והיו מוכנים לוותר על העפלה למשחק הגמר היוקרתי, משאת נפשם של עשרות אלפי בני נוער בארה"ב, העיקר שלא לחטוא בחילול שבת.

חוקים מהמאה הקודמת

זאת לא הייתה משימה פשוטה לבנות נבחרת כדורסל מנצחת במוסד חינוכי שבו לומדים לא יותר מ־67 תלמידים, אבל הסטארס לא ויתרו. הם ניצלו כל רגע פנוי מלימודי תורה כדי להתאמן והשיגו ניצחונות מרשימים כנגד כל הסיכויים. קודם לטורניר הגמר כבר נתקלו לא פעם בבעיות דומות, כשהמשחקים נפלו על ימי שבת וחג, אבל אז לא הייתה לאיש בנבחרות היריבות בעיה להסכים לשינוי המועד. עד משחק חצי הגמר מול בית ספר מדאלאס, שהיה אמור להיערך בשישי, הרבה אחרי כניסת השבת. כשראשי האקדמיה היהודית פנו לאיגוד בתי הספר של טקסס, שעומד מאחורי הטורניר, בבקשה לשנות את מועד המשחק, הם זכו, להפתעתם הגדולה, בתשובה שלילית מוחלטת.

מרגע זה הפך הסיפור, שעד כה היה אנקדוטה קטנה בשולי עמודי הספורט של העיתונים המקומיים ביוסטון, לפרשה ציבורית שתפסה כותרות בכל רחבי ארצות הברית ואף מחוצה לה. ראש עיריית יוסטון, אניס פרקר, שיגרה פנייה נרגשת לארגון, כשהיא מביעה אכזבה קשה מההתעקשות על המועד המקורי. "ההיסטוריה של טורניר הכדורסל של איגוד בתי הספר מלאה בדוגמאות של התחשבות בעקרונות הדת", אמרה פרקר. "למיטב ידיעתי, הם לא מאפשרים משחקים בימי ראשון, ואני מניחה שזה נובע מכבוד ליום המנוחה הנוצרי".

והיא לא הייתה היחידה. ג'ף ואן גנדי, אחד ממאמני ה־NBA המפורסמים בארה"ב, סיפר שהשאיר הודעה מוקלטת במענה הקולי של ארגון הכדורסל, כשהוא מביע את דאגתו לנוכח התעקשותם. "התקשרתי לשם כי כשאתה עומד בראש ארגון מהסוג הזה, הדבר היחיד שצריך לעמוד לנגד עיניך הוא טובת הילדים", אמר ואן גנדי בראיון ל"ניו יורק טיימס". "אני חושב שלסירוב של הארגון אין כל קשר לטובת הילדים, ואין שם מנהל אחראי עם קצת היגיון בריא שיבין שמדובר בטעות ויסביר לשאר חברי ההנהלה שזה בסדר לשנות את דעתם".

אבל אלה נשארו בשלהם. באתר האינטרנט של ארגון הכדורסל מטקסס פורסמה הצהרה של ראשיו, לפיה הם מחויבים לציית לחוקי העזר שנקבעו בסוף שנות ה־70. "כל בתי הספר החברים בארגון מכירים ביום ראשון כיום הפולחן הדתי", נאמר בתקנון, "ואנחנו לא מוכנים לשנות אותו".

חוק עזר נוסף, הם טענו, קבע כי לפני שכל נבחרת מקבלת אישור להשתתף בטורניר, היא חייבת ליידע את ההנהלה שיש מקרים שבהם לא תוכל להשתתף במשחקי הפלייאוף. במקרה כזה, נאמר בתקנון, הקבוצה חייבת לפסול את עצמה מלהשתתף בטורניר. "אבל נבחרת האקדמיה של ברן לא דיווחה על שום דבר כזה, ולא פסלה את עצמה מלהשתתף בפלייאוף", נאמר בהודעה.

ניסיון העבר שלהם מוכיח, טענו עוד ראשי הארגון, ששינוי לוח הזמנים של המשחקים יגרום לבעיות גדולות לבתי ספר אחרים. "אם אנחנו פותרים בעיה אחת, אנחנו יוצרים בעיה אחרת", אמרו, כשהם מתעלמים לחלוטין מהעובדה ששלושת בתי הספר האחרים שהשתתפו בשלבים המכריעים כבר הודיעו שאין שום בעיה לשנות את לוח הזמנים של המשחקים כך שלא יתקיימו בשבת.

מיואשים לגמרי

שחקני הסטארס היו שבורים לגמרי. חלומם הגדול עמד להתנפץ. בכל זאת, זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של בית הספר שנבחרת הכדורסל שלו מצליחה להגיע כמעט עד לשלב הגמר היוקרתי. אבל עם כל התסכול, לאיש לא היה ספק לגבי ההחלטה: נבחרת אקדמיית ברן, בית ספר יהודי אורתודוקסי, תישאר בבית ותוותר על המאבק על הגביע הנכסף. "השחקנים שלי מאוכזבים מאוד מהעובדה שלא יגיעו למשחק הגמר, אבל הם יודעים שמשחק בשבת זאת בכלל לא אופציה", אמר מאמן הנבחרת, כריס קול. "האמונה שלהם חזקה מאוד".

ההודעה על ביטול ההשתתפות במשחק חצי הגמר רק הגדילה את התמיכה בקבוצת הכדורסל היהודית, שהלך והתרחב ככל שהתקרב מועד המשחק. "אחרי שבית הספר הודיע שהוא מוכן לספוג את כל העלויות הכספיות הכרוכות בשינוי מועד המשחק, קיבלנו מאות מכתבים ותרומות מאנשים מכל קשת הדתות והאמונות ומכל רחבי ארצות הברית", סיפרה סמנתה סטיינברג, המנהלת האדמיניסטרטיבית של ברן.

ומכיוון שברור שאהדה ציבורית לא תמיד מספיקה, התגייסו הוריהם של שלושה מהשחקנים וביקשו את עזרתו של עורך דין מפורסם מוושינגטון, ניית'ן לואיס, שיגיש תביעה רשמית נגד ארגון הכדורסל, ההנהלה שעומדת בראשו, ואפילו נגד אולם הספורט של בית הספר האזורי מנספילד, שם היה אמור להיערך משחק הגמר. "אפליה על רקע דתי" הייתה הכותרת של התביעה שהוגשה ביום חמישי, יממה בלבד לפני משחק הגמר המיועד. "זה כבר לא היה רק בעניין המשחק", אמר מארק מירוויס, אחד ההורים שיזמו את התביעה. "אנחנו שאלנו את עצמנו, 'מה אלוהים רוצה שנעשה?"

וזה כנראה מה שהיה נחוץ. שעות ספורות אחרי הגשת התביעה יצאה ההודעה מטעם ארגון כדורסל התיכונים על שינוי מועד המשחק ליום שישי אחר הצהריים, קצת לפני כניסת השבת. כך יצאו ביום שישי האחרון מאות אוהדים נלהבים, קרובי משפחה וחבריהם של שחקני הקבוצה בדרכם למשחק.

אבל סוף הסיפור המרגש של הסטארס מהול גם במעט אכזבה ודמעות. חגיגות הניצחון בשישי הסתיימו שלשום עם הפסד בגמר המכריע. שחקני הסטארס אמנם לא זכו בגביע, אבל עבור רבים בארה"ב הם המנצחים האמיתיים. "הייתי ממש קרוע מבפנים", הודה המאמן קול באוזני כתב ה"יוסטון כרוניקל". "ראיתי את העצב בעיניים של השחקנים שלי, וחשבתי שהם אולי לא מבינים את ההישג העצום שלהם. עשינו את כל הדרך עד למשחק הגמר, ואישית הייתי מאוד גאה בכל אחד ואחד מהם".

אחד העם אמר כבר ש"יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת על ישראל", ואם תשאלו את הרב הארי סינוף, מנהל אקדמיית ברן, הוא יחתום על זה בשתי ידיים. "אנחנו מרגישים שזכינו בניצחון", אמר. "זכינו להשתתף במשחק הגמר, אבל זה היה הרבה יותר מזה. האירוע כולו היה חוויה בלתי רגילה".

לא תמיד נופל בחיקה של קהילה אירוע מכונן כזה, מודה הרב. "אנחנו לא רואים עצמנו חלוצים או פורצי דרך, אבל חשבנו שזה נכון לנו לעמוד על שלנו, בלי להרים ידיים ולוותר על המשחק. וזה גם טוב לכדורסל".