שתף קטע נבחר

הקשר שבין הפצצות בדרום, פקידי הבנק ורוע לב

ברוכים הבאים למעבדה הפילוסופית: מותר להגיד בה הכל, ולחשוב בה הכל. למשל לחקור את עוולות הנאצים או התעמרות הבנק. לכן אושי שהם-קראוס מבקש מהקוראים: גם אם מה שתשמעו ירגיז ויקומם - אל תכעסו. זה רק תרגיל מחשבתי

אז מה אתם אומרים? פקיד אוצר שלא מוכן לאשר פיצויים או תמיכה כלכלית לתושבי הדרום הוא רע? האם הוא עושה עוול נורא לאנשים? אולי הוא ממלא את תפקידו לטובת כולנו? האם איש אוצר שמקצץ בתקציב בית החולים וכתוצאה מזה מתים, ממש מתים אנשים, הוא רוצח? האם הוא רע? האם הוא אחראי מוסרית? שאלה יפה.

 

 

בטור הזה אני רוצה להכנס למעבדה מיוחדת; המעבדה הפילוסופית. במעבדה לכימיה מערבבים חומרים ויש הרבה ריח. יש מעבדות שבהם מנתחים עכברים. במעבדה לפילוסופיה חושבים, מדברים וכותבים. ומה המיוחד בה? מה עושה אותה למעבדה?

 

ובכן, במעבדה הזאת מותר להגיד הכל. מותר לחשוב על הכל. מותר להגיד דברים שכולנו מתנגדים להם, ואפילו אני שכותב אותם, מתנגד להם. אז למה עושים את זה? עושים את זה כי זאת היא פילוסופיה; הטלת ספק בקומון סנס; בהגיון הפשוט. כדי ללמוד, כדי להעמיק וכדי להרחיב את ההסתכלות שלנו.

 

ולכן, אני מבקש מהקוראים: אל תכעסו, גם אם אני כותב דברים לא נעימים. המטרה כאן היא לחשוב בלי להתבייש. ואם אגיד דברים רגישים, תבינו שהמטרה היא הרחבת ההבנה ולימוד. זו הרי המטרה של הטור הזה.

 

מה זה רוע?

בכפר הקטן שבו חיו אבותינו לפני שלושת אלפים שנה חיו בשלום כמה עשרות אנשים. הם חיו חיים טובים ונעימים, ושיתפו פעולה בכל דבר. אמת היסטורית? לא סביר!

 

עוול, מעשי נוכלות, גנבות ורמאות התקיימו תמיד. היו אפילו מקרי רצח. אבל היום אני רוצה לדבר על סוג אחר של רוע; רוע יומיומי, רוע אוטומטי, רוע לא רע. יש דבר כזה? רוע שהוא לא רע? יכול להיות דבר כזה? בואו נכנס למים המלוכלכים בלי להבהל.

 

בנאום ידוע שלו שנקרא "נאום פוזן" עומד מייסד ומפקד האס אס, היינריך הימלר מול צמרת פקודיו ומדבר אל ליבם. ומה שהוא אומר להם נשמע מוזר. אני נדהמתי כשקראתי. הוא אומר משהו כזה: אני יודע שאתם אנשים תרבותיים ואני יודע שאתם אנשים רגישים. לכולנו קשה לראות דם, לכולנו קשה לראות גופות, אבל... אבל, הוא אומר, אנחנו צריכים להתגבר ולעשות את הדבר שהמצפון שלנו קורא לנו לעשות, לעשות את התפקיד שלנו ולהתגבר על הרגשות האישיים.

 

אז מה? אנשי האס אס לא היו רעים? נראה לי די מטומטם (סליחה על הביטוי) להגיד את זה, אבל זו עובדה פסיכולוגית שחלק מהם חשבו שהם עושים מעשים טובים. וזה מבלבל.

 

קחו למשל איש כמו אדולף אייכמן. בשונה מאנשי אס אס סדיסטיים, הוא לא הרג אף אדם בידיים, ולמרות זאת הוא אחראי למותם של מיליונים. הוא ישב במשרד, קיים פגישות, כתב מסמכים, שלח מכתבים. הוא עשה את התפקיד שלו, ככה הוא חשב. כשהוא נשפט בירושלים היו כאלה שראו בו מפלצת נוראית. ובאמת, אין ספק, התוצאות של המעשים שלו היו מפלצתיות. מותם של מיליונים.

 

אבל פילוסופית יהודיה ממוצא גרמני, חנה ארנדט, שסיקרה את המשפט עבור עיתון אמריקאי, נדהמה לראות בו משהו אחר. היא הסתכלה ולא ראתה מפלצת! היא ראתה אדם פשוט מאוד, אפילו מעט מוגבל שכלית. היא ראתה פקיד שרוצה לעשות את המוטל עליו, כי חינכו אותו שצריך לכבד את החוק. ולכן היא טבעה מושג שהפך מפורסם; המושג של רוע בנאלי.

 

אנסה להסביר את זה במילים שלי. יש רוצחים אכזריים או מעוותים רגשית. למשל הרוצח של משפחת פוגל מאיתמר. הוא נכנס ובדם קר הרג משפחה. כדי להיות איש כזה צריך מבנה נפשי מאוד מסוים. לדבר כזה קל לנו לקרוא רוע. אבל מה קורה לאדם שלא רואה את הקורבן? אדם שעוסק בסך הכל בניירת וחוזר הביתה בערב.

 

על מערכות מורכבות

הטענה היא כזאת. בימינו, כאשר החיים הם בתוך מערכות מורכבות שפועלות לטווחים גדולים, אפשר לעשות מעשי עוול גם בלי להיות רע. וזה מורכב.

 

בואו נדגים באמצעות פקיד בנק. הוא יושב במשרד בבנק, מרוויח שבעת אלפים שקלים בחודש ובקושי משלם את המשכנתא. אחד מהתפקידים שלו, במסגרת העבודה, הוא להעביר להוצאה לפועל בקשות לתפיסת בתים.

 

אסביר. נניח שמשפחה מסוימת שלקחה משכנתא נקלעת למצוקה כלכלית גדולה ולא עומדת בתשלומים, היא עלולה לאבד את הבית שלה. הבנק דורש את הכסף שהלווה או את הדירה. הפקיד צריך לשלוח טופס חתום להוצאה לפועל והתוצאה: אחרי שנה יושבים אבא, אימא ושני ילדים, על רכושם, ברחוב בוכים. אין להם בית.

 

אין ספק, יש כאן מצב קשה. יש כאן אנשים סובלים. אולי נעשה כאן מעשה עוול. אולי מעשה רע. אבל מי הרע פה? הבנק? אבל מה זה בנק? זו חברה מופשטת. אז אולי הפקיד? אבל הפקיד המחתים בסך הכל עשה את העבודה שלו. אם יסרב ללחוץ על מקש הסנד בתוכנת הדואר הוא עצמו יפוטר ולא יוכל לשלם את המשכנתא?

 

ואנשי ההוצאה לפועל? הם רשעים? מפלצות? אז מה? נעשה כאן רע, בלי שאיש בדרך הוא רע? זה מוזר.יש כאן רוע שעולה מתוך מציאות מורכבת, מתוך מערכת מסובכת.

 

לסיכום

אנשי אגף התקציבים, כך אני מאמין, ראויים להערכה רבה. הם פועלים לטובת כלכלת ישראל, לפחות לפי הבנתם אותה.

אבל למעשים שלהם יש תוצאות קשות לפעמים. אז מה? הם עושי עוול? אין לי תשובה.

 

יש אנשים בדרום המופצץ שעלולים לקרוס כלכלית. אין אשמים? אני מניח שיש, אבל אולי האשמים האלה הם לא אשמים.

ומה זה אומר? נקודה למחשבה.

 

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד קורסים בנושאי כלכלה וצדק חברתי במכללת ספיר ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. ניתן לפנות אליו במייל ushik42@gmail.com ולהכנס לאתר הבית שלו www.ushi.co.il.

באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים. הוא מזמין אתכם: תכנסו, תורידו, תשתמשו, תלמדו ותנו לאחרים ללמוד להנאתם. זה בחינם.


פורסם לראשונה 16/03/2012 21:07

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קסאם שנפל בנגב
צילום: זאב טרכטמן
אושי שהם-קראוס
מומלצים