תאמינו לי שהייתי מתחלף איתי

"יום יבוא והחדר יקטן מלהכיל את העצלנות שלי, אבל אני מאמין שטלי תיזכר בקיומו קודם לכן, וכדרכן של נשים תרצה להפוך אותו למשהו. עלי תוטל המשימה לנקות את החדר, ואני אגיש ערר, שיידחה"

רם גלבועפורסם: 20.03.12 , 18:11

אשתי ואני שוכבים - תקראו עד הסוף, זאת עדיין לא הבדיחה - בחדר השינה שלנו. לפני שאנחנו ממשיכים כדאי שאספר לכם משהו על אורח חיי, רק אל תעשו מזה עניין גדול: בדירה שלנו יש עוד שלושה חדרים, כך שהתברכתי באפשרות לארח חסרי בית בחורף הקר. כמובן שאני לא עושה את זה. לא שקלתי את זה אפילו. איכס.

(איור: איתמר דאובה)

לא, אני מעדיף לתת לכלב שלי בלוז חדר משלו ולהקצות חדר נוסף לכל מה שאין לי כוח למצוא לו מקום כרגע, שזה נתח הולך וגדל מהחיים שלי. רק בשבוע האחרון הכנסתי לחדר ההוא חשבון חשמל, דו"ח חניה, תיק אימון, תמונה ממוסגרת, צלחת, כיסא, חתול, ובננה שבאמת כדאי שאלך להוציא משם.

יום יבוא והחדר יקטן מלהכיל את העצלנות שלי, אבל אני מאמין שטלי תיזכר בקיומו קודם לכן, וכדרכן של נשים תרצה להפוך אותו למשהו. עלי תוטל המשימה לנקות את החדר, ואני אגיש ערר, שיידחה. לאחר שתירשם נפקדותי מכמה דיונים נוספים, אקבל לבסוף את ההכרעה אבל אבקש דחייה בביצוע. אם לא יבוטלו הפגרות, יש יסוד לתקווה שאוכל לשמור על המצב הנוכחי לעוד 12 חודשים לפחות.

עכשיו אולי כדאי שאסביר למה אני כותב את הטור הזה בשכיבה בחושך, ולא כהרגלי בשכיבה באור. אז ככה: סיימתי את ארוחת הערב, התקלחתי, שתיתי כוס קטנה של וויסקי והצטרפתי אל טלי בחדר השינה. העוזרת הייתה הבוקר, אז הכל נקי ומסודר. זכרתי לכבות את החימום כשנכנסתי, כך שהטמפרטורה מושלמת מתחת לפוך, אבל מהפוך יוצא שוונץ, והשוונץ משגע לי את הנשמה. איך אפשר להירדם ככה?

אני לא בטוח שאתם יודעים על איזה שוונץ אני מדבר. אפילו שם עברי אין לו, כי למחדשי השפה היו דברים יותר דחופים להעניק להם מילים, כמו ביצות וערבים*. אז ככה: מדובר בפיסת ציפה שאיננה מכילה שמיכה. היא תלויה שם רפויה וחסרת מטרה, אינה מספקת חימום ומציקה. אם אני שוכב כשקצה הציפה בתחום ברירת המחדל על בסיס הצוואר שלי, השמיכה מכסה אותי רק מהחזה ומטה. למעלה משם המעלות יורדות, וגם חסר לי המשקל המרגיע על רצועת הכתפיים. אם אני מושך את השמיכה עד לצוואר, אני שוכב עם חתיכת ציפה על הפנים. כשאני מושך את הציפה, השמיכה לא נמשכת איתה. זה גיהנום.

כמובן שניסיתי לסדר את השוונץ בעזרת דחיפות עם הרגל, אבל אני לא יכול לתפעל את השמיכה בלי להעיר את טלי ולהסביר לה את המניעים שלי. ניסיתי להעיר אותה כבדרך אגב, כאילו אני בכלל מחפש סקס, אבל היא ראתה שזה אני וחזרה לישון. במקום לסדר את השוונץ הדלקתי את המחשב, ועכשיו אנחנו פה. אתם נפגעי שוונץ משניים.

הקטע הוא שאני לא חושב שאני באמת כזה מפונק. רק אתמול הלכנו למסעדה ברמת החי"ל, וחניתי רחוק. אבל אם תספרו על החיים שלי לילד אפריקני, הוא יחשוב שאני מלך גדול. ילד אפריקני ממוצע יהרוג שלושה ילדים אפריקנים אחרים וחיה מוגנת בשביל להתחלף איתי, ואני מתכוון מעבר לילדים האפריקנים ולחיות המוגנות שהוא הורג בלי קשר.

כשאני חושב על זה, הכלב שלי יותר מפונק מילד אפריקני ממוצע. הרבה יותר מפונק. החיים שלנו כל-כך טובים שהחיות שלנו מקבלות תנאים בסיסיים טובים יותר מאלה שהיו לסבא וסבתא שלנו. הרי יש להן מיטה, מזגן, אספקת מים ואוכל קבועה. אתם יודעים מה היה לסבא ולסבתא? לא, כי הפעם האחרונה ששאלתם הייתה כשעשיתם עבודת שורשים בכיתה ז'.

תראו, באופן כללי, לעשות עניין גדול מהחיים זה משהו של השנים האחרונות. במאות הקודמות, אם היו הורגים אותך, לא בטוח שאפילו היית מגיע להלוויה. אבל לנוחות מתרגלים מהר מאוד, והעולם המערבי נעשה כל כך דקדנטי שהדברים שאנחנו מתבכיינים עליהם נחשבים לפינוק בעולם השלישי. פעם הייתי באוזבקיסטן, ואנשים שם מוכנים לשלם בשיני זהב רק בשביל חתיכת ציפה, בלי שמיכה. השוונץ שלי שווה זהב בשבילם, והנה אני מנסה להיפטר ממנו. מחשבות מהסוג הזה היו משאירות אותי ער בלילה אם השוונץ לא היה מפריע לי ללכת לישון.

בתקופתנו, ברובו הגדול של כדור הארץ, אם אונסים ורוצחים אותך אתה לא הכי מתבאס. בסודן למשל תפסו לאחרונה סבתא בת 24, גנבו לה את הכסף שהרוויחה משבוע של פשיטת עורות בשוק, כרתו לה את הרגליים מתחת לברך, ועשו בה מעשים מגונים לפני שהשליכו אותה לתחתית של באר מזוהמת. מעוצמת החבטה במים הרדודים היא שברה שתי צלעות, ואז משכה בכתפיה והלכה לישון. בכל זאת, יום קצת קשה.

יש לי רעיון: אני אעביר את הכרית לצד השני של המיטה ואישן הפוך. אם אני לא חוזר אליכם, זה עבד.