אמנות הטיזינג: מדוע היא מיוחסת רק לנשים?

לא מזמן נתקלתי בשידור חוזר של אחד מפרקי סיינפלד. באותו פרק ג'רי יצא עם מסאג'יסטית מקצועית, אבל למרות כל ניסיונותיו, הוא לא הצליח לקבל ממנה מסאג'. בשלב מסוים הוא אפילו התלונן על כך שהיא רק רוצה "לעשות סקס" (זהו, אגב, השלב בו חשדתי שהעלילה לא מבוססת על סיפור אמיתי), ולבסוף הדביק לה את התואר "טיזרית המסאג'ים".

עוד בנושא:

אשתי אל תגרי בי סתם. נגעת - נסעת

עוד גירוי מסוג "בואי הנה" והיא בורחת

יקירתי, בואי נראה אותך מבייתת אותי

לא רק פיתוי: סטריפ דאנס ככלי להעצמה נשית

מה הקשר בין סיינפלד ובין טור במדור יחסים? אני שמחה ששאלתם. התרחיש המתואר, חרף היותו קומי ומשעשע, גרם לי לתהות על קנקנו של מושג ה"טיזריות". בתור מונח נפוץ יחסית בתרבות הדייטינג הישראלית, הוא לא זכה לחקירה מעמיקה יותר מדי. לכן, החלטתי לקחת על עצמי את המשימה והגעתי לכמה תובנות בנושא.

מפיתוי משלה ועד גירוי ברמייה

"כמה פעמים אצטרך לצאת איתה לפני שאקבל מסאג'?", שואל ג'רי ובעצם מגדיר את שאלת המפתח שעומדת בבסיס הטיזריות. רק תחליפו את המילה מסאג' בכל מה שנפשכם חפצה בו, החל מנשיקה תמימה וכלה במשגל סוער בין הסדינים, והנה קיבלתם תלונה רהוטה ומותאמת אישית על מצבכם העגום, קורבנות תמימים שכמותכם.

כמו נוסחה מתמטית, כל שעליכם לעשות הוא להציב את הנעלמים הרלוונטיים. היתרון הגדול כאן, כמובן, הוא שבמקרה הזה אתם לא זקוקים למחשבון.

באופן לא מפתיע, המונח 'טיזריות' אינו מופיע במילון אבן-שושן. אולי זאת הסיבה שדי קשה לנו להגדיר אותו בצורה בהירה ומשביעת רצון. אמנם חברי האקדמיה ללשון עוד לא מצאו למילה הלועזית תרגום הולם, אבל לא קשה לחשוב על מילים עבריות שמתקשרות למושג: לגרות; לפתות; לשקר; להשלות; לרמות. כל צימוד של המילים הללו יחדיו יעביר את המסר, מ"פיתוי-משלה" ועד "גירוי ברמייה".

אז מה זאת טיזריות בעצם? אם אני מגיעה לדייט עם מחשוף עמוק (אך בלי כוונות לסיים אותו על גבי בוהה בתקרה), האם זה נחשב ל"פיתוי מיני פיקטיבי"? יש כאלה שיגידו שכן. אבל מדוע זה לא יכול להיחשב לבחירה אופנתית נועזת? גברים, אני יודעת שקשה לכם להאמין בכך, אבל ברוב המקרים (נכון, אני מודה שלא בכולם) אנחנו מתלבשות לפי הטעם האישי שלנו, ולא בשביל לפתות אף אחד ואז להגיד לו "לא תודה".

הכל יחסי

טיזריות בדרך כלל הולכת יד ביד עם סקס, אבל למעשה, המהות הבסיסית שלה לא בהכרח קשורה לתחום המיני. הנעלם הקבוע היחידי במשוואה, זה שצד א' רוצה משהו שצד ב' אינו מוכן לתת. אז נכון, במרבית הפעמים הללו מדובר ביחסי מין, אבל לא תמיד. נראה כי גבולותיו של הפיתוי המשלה אינם כה חדים כפי שנראה לנו, ולא נוגעים רק למיניות. טיזריות יכולה לחול על מגוון של תכונות ומצבים, וכן, מסתבר שגם על מסאג'ים.

כמובן שיש את הטיזריות ה"קלאסית", שמתבטאת בעיקר בפלירטוטים מפורשים, שבסופו של דבר מובילים רק לאכזבה (ולמקלחות קרות). אך קיימת גם טיזריות רגשית, למשל, בה מעודדים את הצד השני לחשוף את רגשותיו הכמוסים ביותר ואז שומרים על זכות השתיקה, או גרוע מכך, מתעלמים באדישות מגילוי הלב הדרמטי.

הפיתוי המשלה עשוי לבוא לידי ביטוי אפילו בתחום הקריירה, לדוגמה בהצעות קידום אטרקטיביות אך שקריות, שבאות בנסיון לייעל את התפוקה (או, במילים יותר פשוטות, לגרום לך לקרוע את התחת בלי לשלם תוספת שכר). אז נכון שהציעו לך שותפות, אבל מי דיבר על שנת 2012?

מין גירה את מינו

אז למה הפכנו את הטיזריות ל"מוגבלת-מין", תרתי משמע? בואו נודה, התכונה הזאת מיוחסת בעיקר לנשים. יכול להיות שמקור הבעיה הוא במוסכמה החברתית לפיה גברים בדרך כלל "רוצים" יותר מנשים, אבל מתי בפעם האחרונה שמעתם בחורה מגדירה את עצמה כטיזרית?

המחשבה הזאת הובילה אותי למסקנה ש"פיתוי-שקרי" היא תכונה שעצם קיומה נקבע על ידי התפיסה הסובייקטיבית והבלעדית של הזולת, מה שנקרא "כל הזכויות שמורות לך ולא לי". זה אומר שלנו עצמנו, אין את הזכות לקבוע האם אנחנו "מגרים פיקטיבית" או לא, ואנחנו נתונים לחסדי הציבור. כלומר, אם הדייט שלך מאמין כי השלית אותו לחשוב שאת רוצה לשכב איתו הלילה, אך לא זרמת כשהוא ניסה לפתוח לך את החזייה תוך כדי נהיגה, את טיזרית.

טיזריות בעיני המתבונן

אנחנו מטבענו יצורים סקרנים, שאוהבים לתת משמעות לשלל הגירויים שסובבים אותנו. עד כה הכל נשמע טוב ויפה, לא? הבעיה נוצרת כאשר אנשים מתבלבלים בינם לבין השמש, וחושבים שכל העולם ואחותו סובב סביבם. אז כל 'פיפס' קטן נחשד כרמז סמוי שצריך לנסות לפענח, מה שהופך כל אינטראקציה, ולו הפשוטה ביותר, למסובכת ומלחיצה.

כך אנו עשויים לפרש תגובות של אחרים כניסיונות פיתוי, אף שבמציאות לא באמת היו כאלה. מה לעשות, טיזריות היא איננה תכונה מוחשית כמו צבע עיניים, והיא נתונה לשיקול דעת אישי וחד צדדי, שלפעמים עלול להיות מוטעה.

אוקיי, אז הבהרנו שהגדרת הטיזריות היא לעתים תוצר של שיקול דעת מוטעה. השאלה היא למה אנו בוחרים לשפוט את האחר באופן כל כך לא מפרגן ופסימי? מדוע נעדיף להניח שבחור שמחייך אלינו חיוך מפלרטט אך לא מפגין את האסרטיביות הפיזית המצופה בעקבותיו, כנראה 'משחק בנו' או 'לא מעוניין' ולא, למשל, קצת ביישן?

ואולי בכלל הכל נובע מאי הבנה אחת גדולה? הרי אומרים לנו כל הזמן שבזוגיות יש משחקים ומרדפים. חשוב לא להראות נלהבים מדי, צריך לשחק אותה קשים להשגה ואסור לסטות מכללי החיזור. הבעיה היא שאף אחד לא באמת בטוח מה הם בעצם. כך, יכול להיות שמי שבתמימותה רק רצתה "לנהוג בהתאם לכללים", משדרת שהיא טיזרית, אכזרית וחסרת רחמים.

ככה לא בונים חומה

בין אם אתם בעד כי אתם חושבים שזה מפלפל את העניינים, ובין אם אתם מתנגדים נחרצים, לא נראה כי הטיזריות הולכת להיעלם מהלקסיקון העברי בזמן הקרוב. תמיד יהיו אנשים שרוצים יותר וכאלו שרוצים פחות, אנשים שחושבים שמגיע להם יותר ממה שהאחרים מסוגלים לתת, וכנראה שיצא להם במהלך החיים לצאת אלו עם אלו.

אבל לפני שאתם רצים לבנות עוד גדר הפרדה, אולי פשוט תחשבו פעמיים בפעם הבאה שתרצו להדביק למישהו את תווית הטיזריות? זה יכול לחסוך לכולנו הרבה מאוד לבנים.

לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים