"הצילו, גנב!": 7 דרכים להתמודד עם חרדות ילדים

ההורים של נועם (שם בדוי) בן השמונה הגיעו אליי לטיפול אובדי עצות. "הילד שלנו מקסים, חכם, חברותי, עצמאי. אבל מאז שפרצו לדירת השכנים שלנו לפני שלושה חודשים הוא לא מוכן להישאר לבד בחדר. אפילו בתוך הבית אנחנו צריכים ללוות אותו. במקלחת אנחנו צריכים תמיד להיות איתו ואם לא - הוא צועק ובוכה. הוא לא מוכן לישון לבד ומגיע אלינו למיטה כל לילה".

לשאלתי מה מפחיד אותו הם סיפרו כי נועם מפחד שגנבים ייכנסו אליהם הביתה ויעשו לו משהו רע. "זה לא עוזר שאנחנו מבטיחים לו שלא ייכנסו גנבים. הוא ממשיך לפחד מזה כל הזמן ואנחנו מרגישים שהבית כל הזמן עומד סביבו. אנחנו לא יודעים מה לעשות כדי לעזור לו".

ילדים רבים מפחדים מגנבים שיפרצו לביתם. בדרך כלל הם חוששים מכך שהגנבים גם יפגעו פיזית בהם או בבני משפחתם. נתחיל בכך שמדובר בפחדים טבעיים - כולנו למעשה חוששים מגנבים - אך לעתים פחד זה משפיע באופן עוצמתי על הילד. לעתים הוא אף מסרב להיות בשירותים או במקלחת לבד, בודק שוב ושוב שהחלונות והדלתות נעולים, אינו מסכים להישאר לבד בחדר בבית ומתקשה להירדם ללא אחד ההורים. פעמים רבות חשים ההורים חסרי אונים, שכן אין הם יכולים להתחייב בפני הילד ש"זה לא יקרה". גנבים באמת יכולים לפרוץ הביה, ולצערנו זה קורה לא מעט.

הפחד מתעורר לעתים קרובות בשעות הלילה, בחושך. זאת משום שאנחנו נוטים להסתמך על חוש הראייה יותר מעל חושים אחרים. אם אנחנו לא רואים, כיצד נדע מה מתרחש ומה עלינו לעשות? תחושה זו מלווה בתחושה לא נעימה נוספת, תחושה של חוסר שליטה, המלווה אצלנו באופן טבעי בחרדה. בנוסף, חושך מסמל פעמים רבות את השקט. נגמרה המולת היום, אין עשייה חיצונית - וההתכנסות פנימה מאפשרת כניסה לעולם פנימי דמיוני, שעלול להיות מאיים ומבהיל.

העולם הפנימי אצל ילדים הוא עולם עשיר, ולעתים הם מתקשים להבחין בין מציאות לדמיון. מנגנוני הוויסות העצמי אינם מפותחים דיים ולכן הם פונים למנגוני הוויסות שהם מכירים: ההורים ובקשת עזרה "מבחוץ".

ההבדל בין פחד להפרעת חרדה אצל ילדים

ההורים של נועם העלו בפגישה מספר שאלות: "אנחנו רוצים להקל על בננו, מטבע הדברים. אבל לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו האם הוא באמת מפחד או שזה מין פינוק? האם זה נורמלי שהוא ככה מפחד? האם עלינו ללחוץ על נועם שיתגבר או דווקא להרפות ולתת לזמן לעשות את שלו? והאם זה נכון שהוא יישן איתנו במיטה כשהוא חושש?".

ביטוי של פחד הוא התנהגות נורמטיבית לחלוטין בגילאי הילדות. יש לו רכיב הישרדותי: הילד לומד כך מה מסוכן וממה עליו להיזהר. חרדה, לעומת זאת, היא מצב של העצמת הפחד לממדים חריגים, ועלולה לבוא לידי ביטוי במספר מישורים:

א. עיסוק-יתר בנושא: למשל, כאשר הילד מדבר שוב ושוב באופן תדיר ויומיומי על הפחד שלו מגנבים.

ב. הופעה של תסמינים גופניים: כגון דופק מואץ, קשיי נשימה, הזעה, כאבי ראש וכאבי בטן.

ג. הימנעויות שונות: ילדים נוטים לברוח ממצבים שבהם הפחד עלול להתעורר (כגון לישון לבד), מתרגלים להיעזר בהוריהם כמקור להרגעה ומתקשים לתפקד בלעדיהם.

ד. פגיעה בתפקוד: בבית, בגן או בבית הספר כתוצאה מהחרדה.

"ואם יבוא גנב?". אל זלזלו בפחד שלהם(צילום: shutterstock)

במצב כזה מומלצת פנייה לאיש מקצוע למטרת ייעוץ או טיפול על מנת להקל על המצוקה של הילד ומשפחתו. הטיפול היעיל ביותר להפרעות חרדה אצל ילדים הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ממוקד, אשר מסייע לילד ולהוריו במתן כלים שונים לווסת את רמת החרדה, כמו מתן מחשבות חלופיות למחשבות מפחידות; לימוד הפחתת תסמינים גופניים; הפסקת הימנעויות והעלאת רמת תפקוד.

שינה במיטת ההורים – כן או לא?

חוקרים חלוקים בדעה האם נכון שהילד יישן במיטת ההורים. נראה כי החסרונות במקרה זה עולים על היתרונות: הילד אינו מפתח מנגנוני הירדמות עצמאיים ומנגנוני וויסות עצמי. בנוסף, שינה במיטת ההורים מהווה "רווח ראשוני", הילד נמנע מהתמודדות עם הפחד, וכן "רווח משני"- קבלת תשומת לב מההורים. התמודדות עם חרדה ופיתוח מנגנוני ויסות עצמי חשובים מבחינה התפתחותית ויסייעו לילד לעמוד מול פחדים וקשיים בעתיד.

במקרה של נועם סיפרו ההורים כי הוא מבקש לישון במיטתם כל לילה. גם אם הוא נרדם במיטה שלו - הוא מגיע למיטתם וישן איתם עד הבוקר. החלטנו יחד עם נועם על תוכנית הדרגתית להחזרתו למיטה שלו. ההורים גם סידרו מזרן ליד מיטתם, כך שכאשר הוא מגיע באמצע הלילה הוא יבין שעליו לישון על המזרן ולא במיטתם (ובכך ליצור הפרדה ראשונית).

לאחר כשבוע יצרנו הפרדה נוספת: כאשר הילד מגיע למיטה, אחד ההורים מחזיר אותו למיטתו ונשאר לידו בשקט עד שהוא נרדם. אחר כך סיכמנו כי ההורה יחזיר את נועם למיטתו וימתין לידו עשר דקות בלבד. ככל שהתוכנית המשיכה, ראינו כי ההתעוררויות של נועם פחתו באופן משמעותי, וכי הוא מצליח לישון ברציפות. בתוכנית שמנו דגש על חיזוקים מילוליים, ההורים שיבחו את נועם על מאמציו לישון לבד. התוכנית כללה גם טבלת מדבקות, שבה ההורים ממלאים בכל בוקר מדבקה אם נועם עמד בתוכנית, ולאחר צבירת שבע מדבקות קיבל פרס - פעילות משפחתית משותפת לפי בחירתו. תוכנית זו הגבירה את המוטיבציה של נועם, יצרה אצלו תחושת הישג והעלתה את דימויו העצמי.

ומה עושים הלאה? כיצד מקלים על מצוקת הילד? להלן מספר טיפים להתמודדות עם פחדים בכלל, ופחדים מגנבים בפרט:

1. להכיר את התופעה 

חשוב לדעת לזהות את סימני החרדה האופייניים לילדכם, הן במישור הגופני והן במישור הרגשי. הכרות זו מאפשרת לזכור שהמצב הלא נעים אותו חווה הילד אינו מסוכן לבריאות, אלא משקף את העובדה שהוא מצוי בחרדה. הזיהוי המוקדם גם מאפשר התמודדות מוקדמת, לפני שהחרדה מתגברת.

2. נורמליזציה וקבלה

עלינו לזכור שהפחד מגנבים הינו טבעי לחלוטין ולא להיבהל ממנו. אנחנו משמשים מודל לילדינו ואם נגיב לפחד בלחץ ובחרדה "נעביר" תחושות אלו גם לילדינו. בנוסף, מומלץ שלא לומר "זה כלום, זה שטויות", משום שהילד עלול לחוש בדידות ואף אשמה על פחדיו. תחת זאת, כדאי להגיד לילד שהפחד מגנבים הוא דבר טבעי ושהרבה ילדים פוחדים מכך; לשקף לו את תחושתיו ("אני רואה שזה מפחיד אותך") ולשדר לו לגיטימציה וקבלה ("אני מבינה שככה אתה מרגיש"). כדאי לשאול אותו מה יכול לעזור לו להירגע, שכן הילד יודע טוב מכולם מה עוזר לו, ובמקביל לכך מחזיר אליו את תחושת השליטה, באופן שמפחית חרדה.

3. לעזור לילד לא להילחץ מהחרדה

החרדה היא הרגשה מאוד לא נעימה ויש ילדים שמאוד נלחצים כשהיא מופיעה. הבעיה היא שכאשר אנו נלחצים מההחרדה היא רק גוברת. חשוב מאד לזכור שלמרות שהחרדה היא חוויה לא נעימה, היא לא יכולה לגרום לנו נזק. בנוסף, החרדה נמשכת זמן מוגבל ואחר כך היא עוברת מעצמה. היא לא יכולה להישאר הרבה זמן, הגוף שלנו פשוט לא יאפשר את זה. למעשה, לחרדה יש צורה של גל: בדקות הראשונות היא עולה, אך אחרי שהיא הגיעה לשיא שלה היא מתחילה לרדת מעצמה. מהניסיון שלנו, זה עוזר להגיד לעצמנו ולילד שעוד מעט החרדה תפחת ובסוף היא תעלם.

4. לבצע טקס מרגיע לפני השינה

כדאי לשמור על שגרת ערב קבועה, הכוללת למשל ארוחת ערב, מקלחת, סיפור לפני השינה והירדמות. אפשר לקנות לילדיכם בובה אותה הוא יבחר, אשר תפקידה "להגן" עליו בלילה, ו/או להדליק אור קטן ליד מיטתו.

5. הרפיה של הגוף

החרדה גוברת כאשר הגוף שלנו מתוח ומכווץ מאוד. לעומת זאת, כאשר השרירים שלנו רפויים והגוף שקט אנחנו מרגישים רגועים יותר. אחת הדרכים להפחית את החרדה היא ללמד את ילדיכם לנשום לאט ולהרפות את השרירים. אפשר להציע לילד לשכב ולשמוע מוזיקה מרגיעה או לחבק אותו ולהגיד דברים מרגיעים ונעימים.

6. מחשבות נוגדות חרדה

החרדה מתעוררת כשאנחנו חושבים שמשהו מסוכן עומד לקרות. למשל, אם נשמע רעש בחדר השני ונחשוב שמדובר בגנב, סביר להניח שמאד נפחד. לעומת זאת, אם נחשוב שזה רק חתול, סביר שלא נפחד. ילדים עם רגישות לחרדה יחשבו כמעט תמיד שהדבר הגרוע ביותר עומד להתרחש, גם אם הסיכוי שזה יקרה הוא קטן ביותר.

מאחר שהמחשבות שלנו משפיעות על החרדה נוכל לעזור לילד להתמודד עמן בעזרת כמה שאלות חשובות: האם יש סיכוי גדול או קטן שהדבר המפחיד יקרה? האם המצב הוא באמת מסוכן, או רק מפחיד? האם יש דרכים שיעזרו לי להתמודד אם הדבר המפחיד יקרה? כאמור, חשוב מאוד שלא ניתן לילד הרגשה שהמחשבות שלו הן מטופשות, אלא נעזור לו לבדוק אותן באופן רציני, כך שהוא עצמו יוכל למצוא מחשבות מרגיעות שמנוגדות למחשבות המפחידות.

7. חשיפה הדרגתית למצבים מעוררי חרדה 

לעתים ילדים המפחדים שיבוא גנב לא מסכימים להישאר לבד. הבעיה היא שכאשר הילד מפסיק לעשות משהו מפני שהוא מפחיד,

אין לו הזדמנות ללמוד שבעצם הדבר המפחיד לא מתרחש (למשל, שהגנב לא בא). לעומת זאת, אם הילד מנסה להתמודד עם המצב המפחיד, הוא יכול ללמוד שהוא לא קורה ושעם הזמן הוא מתרגל למצב המפחיד והפחד מפניו יורד.

אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודדות עם חרדות ופחדים היא לסייע לילד לחזור לעשות דברים שהפסיק לעשות בגלל הפחדים. אולם, חשוב לעשות זאת לפי מספר כללים. ראשית, חשובה ההתקדמות ההדרגתית, כלומר לזהות עם הילד מה הם הדברים שאיתם הוא רוצה להתמודד ולהתחיל מדברים שמפחידים רק מעט. בהדרגה ניתן להתקדם לדברים יותר ויותר מפחידים. עוד כלל חשוב הוא שצריך לחזור מספר פעמים על כל פעולה מפחידה, עד שמתרגלים אליה והפחד יורד. מומלץ לשבח את הילד על כל ניסיון להתמודדות (גם אם הוא לא מצליח מייד).

שני אור-נוי היא פסיכולוגית שיקומית-מומחית, נוירופסיכולוגית קלינית. מנהלת פורום חרדה בילדים ב-ynet