האם ג'נטלמניות ופמיניזם יכולים ללכת ביחד?

לפני כמה שבועות, בזמן אימון כח בחדר כושר, סיפרה לי חברה על הדייט שהיה לה בסוף השבוע. לסיפורי דייטים של נשים יש מוטיב חוזר: תלונות על הדברים שהדייט לא עשה נכון. אצל גברים זה לרוב מסתכם באמירה: "היא חמודה" או "היא כונפה", תוך כדי שהם מסמסים לבחורה הבאה בתור.

עוד בנושא:

מה ההבדל בין ג'נטלמן אמיתי לסתם חנפן? 

כך אני בודקת מיהו ג'נטלמן אמיתי 

רציתן פמיניזם? תתחילו לשלם על עצמכן בדייטים

בין שלל החטאים של הבחור המדובר, מסתבר שהוא פשע בכך שפתח עבורה את דלת המכונית. "לא שיש כאן משהו לא בסדר, אבל זה מוזר. אף פעם לא פתחו עבורי את הדלת". הבחור ההוא כבר מזמן לא בתמונה, אבל אני נותרתי עם תהייה - איך קרה שג'נטלמניות הפכה מתכונה מוערכת לצורת התנהגות מיותרת, ואף מגוחכת?

הנסיכה והעדשה

חשבתי לתומי שנשים אוהבות גברים שמתייחסים אליהן כמו לנסיכות. יכול להיות שמרוב הימנעות מעדשות מתחת למזרן, שכחנו לשים עדשות ראיה כדי להבחין בגברים שמתייחסים אלינו טוב.

בעיה אחת עם ג'נטלמניות היא האופן בו היא באה לידי ביטוי - באמצעות מחוות גרנדיוזיות כמו לרוץ לפניך ולפתוח עבורך את הדלת, או להזיז את הכסא במסעדה על מנת שתתיישבי, מחוות שלרוב מלוות בארשת פנים פומפוזית ובנפנופי ידיים תיאטרליים שלא היו מביישים אפילו את האבירים המצועצעים של ימי הביניים.

גינונים 'אקסטרווגנטיים', בעיקר כאשר הם מגיעים מאנשים זרים, הם פשוט מביכים. אם את פוגשת את הדייט שלך בפעם הראשונה, והוא משתטח על ברכו ונושק לכף ידך, יש לך רשות ממני לקום וללכת. לא, לא בגלל שהוא ג'נטלמן, אלא בגלל שהוא אידיוט. ג'נטלמן אמיתי לא יאמץ מחוות נפוחות שנועדו להרשים אותך, אלא יפגין כלפיך נימוס, הערכה וכבוד.

מה זה ג'נטלמן?

ג'נטלמן, עבורי, הוא אדם שמכבד את עצמו בצורה כזו שמאפשרת לו לחוש ולבטא הערכה רבה כלפי (א)נשים. ג'נטלמן במסווה הוא זה אשר סיגל לעצמו גינונים חיצוניים ללא תוכן, המגבה אותם, מתוך תקווה שפתיחת הדלת תעזור לו גם לפתוח לך את החזייה. איפשהו במהלך הדרך התהפכו היוצרות, כך שדווקא אלה שסיגלו גינונים מכבדים לכאורה, משדרים הכי מעט כבוד.

עתה, כששמנו בצד מחוות מוגזמות שאין בהן כל תועלת מלבד הדגשה של סטריאוטיפים, נראה לי שמרבית האנשים ישמחו אם ינהגו כלפיהם בג'נטלמניות - אם תינתן להם זכות קדימה בכביש או במעבר צר, שכן מדובר באקט של התחשבות, או אם ימזגו להם שתייה ראשונים, שכן מדובר באקט של כבוד. ואם בדרך חזרה מהסופר תראו אשה נאנקת תחת כובד משקל השקיות - הצעת עזרה היא בהחלט אקט של נימוס. לא בגלל שהיא אשה, בגלל שהיא בן אדם, ובגלל שגם אתם בני אדם.

הגינונים שלך מריחים משוביניזם זול

אז אם ג'נטלמניות היא דרך ביטוי להפגנת כבוד, איפה בעצם הבעיה? הבעיה נעוצה בכך שמדובר בגבר שעושה עבור האשה משהו שהיא כביכול לא מסוגלת לעשות לבדה. הפטרונות המגדרית הזאת, מקורה בתקופות בהן האשה נתפשה כחלשה וענוגה, שסביר שתתעלף אם לא יעזרו לה לעמוד. נשים בימינו כבר אינן מסתובבות עם מחוך המקשה על הנשימה, כך שכל מאמץ יגרום להן להשתטח על הרצפה, אלא אם כן הן מהלכות על עקבי סטילטו, ואז הן מועדות לפורענות.

התפישה שנשים זקוקות להגנה ולסיוע אינה מתאימה לתקופתנו אנו. לכן גינונים ג'נטלמניים מריחים משוביניזם זול ומההנחה שאינך מסוגלת לעשות דברים לבד בגלל שאת אשה. את עובדת עשר שעות ביום, מגדלת ילדים, דואגת לבית ולסידורים ועושה פילאטיס פעמיים בשבוע, אבל לפתוח דלת - בזה הם חושבים שאת צריכה עזרה? הדלתות שהכי קשה לנו לפתוח הן בשוק התעסוקה, ובכל זאת אני לא רואה מישהו עומד ופותח אותן עבורנו רק בגלל שמדובר באשה.

התפישה הפמיניסטית הזאת גורמת לנשים רבות לוותר על ההנאות הקטנות של להיות אשה. הן מוותרות על גינוני הכבוד מחשש שהם ישימו אותן במקום של האשה הקטנה. אז הנה, אני פמיניסטית ובכל זאת נהנית כשבן זוגי פותח עבורי את הדלת או מסיט עבורי את הכסא. הוא לא עושה את זה בגלל שאני חלשה ממנו או לא מסוגלת, אלא כאמצעי להפגנת כבוד והערכה אלי כאדם. דווקא בגלל שאני פמיניסטית ויודעת מהן היכולות והעוצמות שלי, יש לי אפשרות ליהנות מהפריבילגיות של גינוני הג'נטלמן בלי לחשוש מהקטנת העצמי. וכן, ברור שהוא לובש את המכנסים בבית, הרי קר מידי עדיין להסתובב עם תחתונים.

נשים קטנות

הכל תלוי קונטקסט, כמובן. לא הייתי יכולה לדמיין את אימי נהנית מכך שיפתחו לה את הדלת. האשה המופלאה הזאת, שבגיל 35 הלכה ללמוד רפואה וסיימה בהצטיינות בזמן שגידלה שני ילדים ועבדה במשרה מלאה, מורגלת להוכיח שהיא סופרוומן עד כדי כך, שכששברה את הרגל סירבה שיטפלו בה בני המשפחה.

האמהות שלנו עבדו קשה כדי להוכיח את עצמן, להראות לעצמן ולסביבה עד כמה הן חזקות, שהן מסוגלות לפתח קריירה בלי שהדבר יפגע בתפקידן המסורתי כאחראיות על הבית והמשפחה. האוקסימורון של האשה המודרנית הוא שבשביל להשתחרר צריך לעבוד קשה.

אשה שנמצאת במאבק יומיומי כנגד כוחות שמעוניינים להשאיר אותה קטנה, לא יכולה להרשות לעצמה להראות אי אלו סימנים של חולשה, ואילו הדור שלי גדל למציאות בה מקובל יותר לחשוב שאשה היא חזקה ומסוגלת להכל. לכן, אנחנו יכולות ליהנות מגינוני כבוד ונימוס מצד האנשים שאנו יקרות לליבם, מבלי לחשוש שאלו מסמנים את היותנו חלשות או כנועות לידם.

הערכה וכבוד אמיתיים אינם מופגנים דרך מחוות גרנדיוזיות אלא דרך מעשים יומיומיים, כמו לקיחה של חלק שווה במטלות הביתיות. אולם, כמו שנחמד לקבל זר פרחים מידי פעם כך פתיחת הדלת יכולה, בקונטקסט הנכון, לומר "איכפת לי" ו"אני מעריך" וככזו, כדאי שתתבצע ע"י כולנו, בלי קשר למין שלנו.

לכל העדכונים, הכתבות והסקרים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים