קושיות מוקפצות: פסח בסגנון סיני
ההגדה של פסח מזכירה לשרונה פומס את ספר סודות למידת הפנג שואי. ברוח החג היא מסבירה על הקשר שבין 4 בנים לתהליכי הלמידה שלנו בחיים
ההגדה לפסח מספרת את סיפור יציאת מצרים - "והגדת לבנך" את סיפור היציאה משעבוד לגאולה. הסיפור הזה הזכיר לי את ספר סודות הפנג שואי המועבר ממאסטר למאסטר מדור לדור במשך מעל ל-2000 שנה . הספר נועד לשימוש בלעדי של מאסטר נבחר הרשאי, רק לאחר 30 שנות ניסיון, לשכתבו להוסיף ולבאר מניסיונו האישי לפני שהוא מועבר לדור הבא ולמאסטר המחליף אותו.
הסודות הגדולים ביותר לא מצויים בטכניקה עצמה אלא בלימוד הפנג שואי. הדף הראשון של הספר פותח בדרך כלל בארבעה משפטים המציינים את חוכמת הפנג שואי הניתנת לאנשים ראויים העשוים שימוש בידע שקיבלו למען מטרה נעלה.
בדף השני של הספר מצויים ארבעה משפטים שהסוד הוא בפרשנות שלהם: בלימוד הפנג שואי נדרש תהליך ארוך שתחילתו בחיפוש אחר ידע בתחילה באופן עצמאי ובהמשך באמצעות מורה והתנסות אישית. בתחילת הדרך אנשים חווים את הקלות והגמול שבלימוד וחשים חכמים ויודעים את התורה.
עם זאת, ככל שהם מוסיפים ללמוד, להתנסות ולרכוש ידע וככל שעוברות השנים מתקשים יותר ויותר ליישם את הדברים הפשוטים ביותר. ניתן לומר שזה נכון לגבי כל תחום בחיינו ולגבי כל מהות קיומינו. אנו נדרשים לשנים של התפתחות, התנסות ולימוד הצ'י (אנרגיית החיים) כדי לצאת משעבוד וגאולה. זו גם הסיבה שאת ספר הסודות משכתבים, אם בכלל יש צורך, לאחר לימוד של שנים.
התהליך הזה מזכיר לי את "כנגד ארבעה בנים דברה תורה" המופיע בהגדה של פסח.
"חכם, מה הוא אומר?" - החכם סקרן, שואל שאלות וחוקר את הדברים. עם זאת, הוא השואל הראשון ועדיין בתחילת דרכו. הבורות הגדולה ביותר לפי הדאואיזם טמונה אצל אותם אנשים יודעים, המכירים בחוקים ובתקנות, הם חושבים איך הדברים צריכים להיות, מסתכלים על העולם מתוך נקודת מבט צרה וסובייקטיבית שלהם. הדרך של החכם מזכירה את יועצי פנג שואי בתום לימוד של שנה. הדרך אז נראית להם נוחה, נעימה וברורה למדי. הם יודעים היטב מה צריך ומה נכון עבור הלקוחות שלהם.
"רשע, מה הוא אומר?" - הרשע מייצג באופן מטפורי את זה שאינו שואל ואינו רוצה בתשובה, אותו אדם ציני המלגלג באנשים בחוקים ובתקנות. גם הוא סבור שהוא יודע איך הדברים צריכים להיות עבור אנשים אחרים בשואלו: מה הם המנהגים המשונים שאתם נוהגים, והזיכרונות שאתם זוכרים? תפקידו של הרשע לעורר את הסובבים אותו לבדוק שוב את דרכם בעיני עצמם. הרשעות לפי הדאואיזם משולה לבורות של אדם שהוא לא יודע שהוא לא יודע.
"תם, מה הוא אומר?" - השלב הבא בהתפתחות נמצא אצל מי שמוכן ללמוד ולהקשיב, מרוקן מהתניות קודמות. מקום זה של תמימות משול אצל הדאואיסטים לילד העושה את צעדיו הראשונים, סומך על היקום. התם מזכיר גם את קלף השוטה בטארוט המתמסר לדרך שיש בה ספק, עלטה, סכנה, הרפתקאות וניסים. להיות במקום שהוא יודע שהוא לא יודע.
" זה שאינו יודע לשאול, פתח לו" - השואל האחרון עבר תהליך של צמיחה רוחנית. לא יעלה על דעתו לשאול למה ומדוע, בעיקר כיון שזה לא רלבנטי. התודעה מתרחבת עם ההכרה להיות במקום בו הוא לא יודע שהוא לא יודע. התורה מציעה שאב המשפחה יפתח וינחה את הבן שאינו יודע לשאול. אני סבורה שהנחיה במקרה כזה יכולה להינתן רק למי שכבר מצא את דרכו.
ליל הסדר, כנאמר בתורה, אינו דומה לחגים ולימים אחרים, מוטב אם נתחיל בתהיה, נמצא בחוסר הנוחות ונקשה על עצמינו קושיות:
- מה הסדר שעלי לעשות?
- ממה עלי להתנקות?
- למה אני משועבד?
- מה אני עושה כדי לקדם את החירות האישית שלי?
וכמו בערב החג לאחר הקושיות שאלו את עצמיכם גם השנה - מה נשתנה?
כל שנה בחג הפסח ניזכר כיצד חיינו מלווים במחזוריות התהליכית הזו של שינוי, עצירה וצמיחה אישית. באופן דומה, הדאואיסטים האמינו בתבונה המצויה בטבע- "הטבע היא ההדרכה עצמה. ההדרכה היא נצחית, מעולם אינה מתרוקנת בכל ימי חייך"- דה ג'ינג.
- שרונה פומס, פנג שואי
