אביב הגיע, עוני בא

אליס סימפסון, אהובתו של אדוארד השמיני, אמרה פעם כי "אי אפשר להיות עשיר מדי או רזה מדי". נכון להיום הרפואה הוכיחה לנו שלא בריא להיות רזה מדי, אבל אליבא דה ממשלת ישראל, אין דבר כזה להיות עשיר מדי.

ימים ספורים לפני שמתרגש עלינו חג הפסח, נדמה כי חרף המחאה החברתית שפקדה אותנו בקיץ האחרון, דבר לא השתנה. כל אדם שעיניו בראשו מבין שמדינת הרווחה בישראל נפחה את נשמתה האחרונה. ולראיה, עם הצטרפותה של מדינת ישראל לארגון המדינות המפותחות (OECD), נוכחנו לדעת שמדינתנו הקטנה מובילה בגאון את טבלת הפערים החברתיים בין עניים לעשירים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

איראנים יקרים. אוהב אתכם, אפציץ אתכם / מהרן פרהדיאן

בג"ץ מגרון - ההוכחה שיש שופטים בירושלים / יריב אופנהיימר

אשתקד התבשרנו באופן חגיגי כי, מספר המיליונרים בישראל עלה ב-42% לכ-8,419 אזרחים ברי מזל. מן הצד השני של המתרס, מספר האזרחים החיים מתחת לקו העוני התייצב על 1.6 מיליון מתוכם 770,000 ילדים. וזהו תמצית הסיפור הקיטוב החברתי כולו. ככל שהמצוקה גדלה, גדל גם מספר העמותות הפועמות בקרבנו, ומלחמתן על כיסנו ולבנו הולכת ומחריפה. בייחוד סביב חגים ומועדים בהם אנו נרתמים במיוחד. דווקא המעשה הטוב הזה מזין ואף מסלים את התנערותה של המדינה מחובותיה כלפי אותם אזרחים שקופים הזקוקים לה יותר מכל.

עמותות הסיוע תופסות נתח שוק נכבד בסיוע לנזקקים. נכון להיום קיימים בישראל למעלה מ-4,000 עמותות העוסקות באופן ישיר בסיוע לאוכלוסיות נזקקות. לדאבוני, כל מי שלקח אי פעם חלק והתנדב באותן עמותות, מבין שבהיעדר תקציבים לצרכים הבסיסיים ביותר (מזון, חינוך, דיור), מתגייסים מושיעים למיניהם. ומכל כוונותיהם הטובות, מבשיל לו שנור חוץ-ממסדי אך מאוד ממוסד המתנקז לתוצאה מעוותת אחת: חיסולה של מדינת הרווחה והותרתם של מאות אלפי אזרחים תחת חסותן של עמותות חסד שונות.

איפשהו נדמה כי בין "המירוץ למיליון" ל"מעושרות", איבדנו צלם אנוש כחברה. בשנת 1966 המדינה כולה רעשה למשמע זעקתה של ילדה קטנה (יפה כהן) מבית שאן שהצהירה בראש חוצות "אני רעבה". כיום, לדאבוני, אותה ילדה יכולה לגווע ברעב בפריים טיים אל עיני המצלמות מבלי שמישהו מקברניטי המדינה יניד עפעף.

האמת היא שאותם נזקקים מתחילים להבין שהמדינה הסירה מעצמה כל מחויבות כלפיהם. הם רואים את בני הטובים המקושרים דואגים לעצמם, את המפלגות החרדיות המנצלות את כוחן לקבלת אתנן פוליטי נדיב, את תספורות הטייקונים למינהם. מסך הבערות הוסר, הם מתחילים אט אט להפנים שאם הם לא ידאגו לעצמם, איש לא יסייע להם. הם אוהבים את המדינה אבל שונאים את השלטון; הם מבינים שהקושי שלהם לגמור את החודש הוא תוצר ישיר של חוליי המנהיגות, חולי זה הוא אינו גזירה משמיים, אלא תוצר ישיר של גורמים אינטרסנטים בעלי משנה פוליטית סדורה, הנהנים ומתעשרים מקריסתה של רשת הביטחון החברתי.

בלי חיסכון, בלי קרן פנסיה

כבר נאמר שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, ולכן רבים תוקפים את העניים ומאשימים אותם במצבם. אלא שהעוני לא נגרם מרכישת סיגריות או צבע לשיער. רבים מאותם נזקקים אינם חוסכים כלל, אין להם קרן פנסיה מספקת, אין בבעלותם דירה ומי שיכול מדלל את החסכונות או הירושה של הוריו כדי לשמור על רמת חיים סבירה. זו פצצת זמן שתתפוצץ בפרצופה של המדינה בבוא היום. היא תתפוצץ לאט, באכזריות ותאיים לקרוע את החברה השברירית שלנו לגזרים.

למגינת לבם של נתמכי העמותות, זעקתם לסולידריות חברתית וכינונה של מדינת רווחה מחודשת, נפלה דווקא במשמרת של מנהיג שהתחנך על ברכי השוק החופשי הקפיטליסטי, כזה שהיטיב לתאר את השקפת עולמו ביחס להתערבות המדינה בשוק: "האיש הרזה הנאלץ לסחוב על גבו את האיש השמן". ובכן, בניגוד לדעה המושלת כיום בכיפה, היו ימים בהם נשבו כאן רוחות אחרות לגמרי, כאלה ששמו את טובת הכלל בראש סדר העדיפויות (אפילו לפני הפצצה האיראנית).

היטיב לתאר זאת ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל עם השבעתו לראשות הממשלה ב-1992, כשהצהיר כי "ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כל, האדם. הוא החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא בית הספר, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח".

אירועי המחאה החברתית היו בבחינת קריאת השכמה. מדינת הרווחה משוועת לתשומת לבה של ממשלת ישראל, היא אינה ממתינה סתם, היא מתקתקת כמו פצצה רבת עוצמה. אם תתפוצץ, תשאיר אחריה חורבן והרס קשים עשרות מונים מאלה שהותירו מכות הטרור האחרונות ברחובותינו. בהיעדר טיפול שורש אמיתי וכואב בתחום הביטחון הסוציאלי, החברה הישראלית עלולה למצוא עצמה מדממת מכל עבר. דימום שתקיפה אווירית כזו או אחרת תתקשה מאוד לעצור. בלשונם של הביטחוניסטים, מרחב החסינות של ממשלת ישראל הולך ומצטמצם. הגיעה העת לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי.

עו"ד רפאל דיין, היועץ המשפטי של עמותת "ידיד" בסניף אשדוד

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il