המספרים שמאחורי עולם השידוכים החרדי
לשדכן יש משימה לא קלה. הוא חייב למכור את מרכולתו על הצד הטוב ביותר ולכן יגיע עם נתונים מפורטים: כמה נותן כל צד, מה הייחוס של החתן, האם יש לו אחות גרושה, האם מישהו במשפחה חולה. הורים יסודיים במיוחד ישימו ידם על תיקו הרפואי של החתן
עולם השידוכים אצל החרדים הוא תעשייה שלמה, ביזנס של ממש. כ-10,000 זוגות נישאים במגזר מדי שנה, שזה אומר כ-20 אלף משפחות הבאות בקשרי שידוכים אחד עם השני, דהיינו צד החתן עם צד הכלה. סך כל בתי האב במגזר עומד על 135 אלף משפחות המזוהות חרדיות ממש.
כתבות נוספות אודות חרדים וחתונות
לפי נתוני הלמ"ס, מדובר על ממוצע של כשש נפשות למשפחה, ובחישוב מהיר אנחנו מגיעים לכמיליון נפש. המשמעות: כמעט בכל מעגל משפחתי יש בן או בת שהם בשלב השידוכים.
התוכן שתקראו כאן לא אמור להיות צהוב, אלא הוא אמור לפתוח לכם פוקוס על התעשייה הזאת ומעט על היכן אתם יכולים להשתלב בה. ייתכן ואחד מהקוראים, כן גם החילוניים שביניכם, ימצא כאן הזדמנות עסקית.
לכל דבר מחיר
בעדה החרדית, לכל מקרה יש תקנות ברורות: אצל חסידי גור, למשל, האדמו"ר הנוכחי קבע כמה מוזמנים יהיו בחתונה, כמה מתנות יתנו לכלה, כמה לחתן והאם יהיה שולחן מתוקים במסיבת האירוסים.
כשבאים לשאול את האדמו"ר היכן לקנות דירה, סביר שהוא ימליץ לקנות בעיר ערד, שם יש לו קריה חסידית. כשאחד מחסידיו האמידים יותר אמר לו, "אבל לי יש כסף לקנות במרכז הארץ", ענה לו האדמו"ר: "תקנה לך גם אדמו"ר אחר". בחצרות החסידים האחרות מגור, יקנה הזוג המאורס דירות בכל מיני קריות חסידיות בפריפריה כמו אשדוד, קריית גת, ערד ובית שמש.
אצל החוגים הליטאים יבלוט יותר הנוהג "לשלם" על בחור טוב, כזה שיושב ולומד באליטה של הישיבות - פונבי'ז/חברון/עטרת ישראל. על בחור המוגדר בפי ראש הישיבה כ"מונח בלימוד" ישלמו "סידור מלא", כלומר יקנו אותו. השדכן ירמוז להורים, שהצד של הכלה מוכן לקנות דירה לזוג הצעיר. במקרה ומדובר במשפחה אמידה יותר, צד הכלה ישלם גם את כל הוצאות החתונה והריהוט.
במידה שהצדדים של החתן והכלה הם בעלי אותם אמצעים, החלוקה תהיה חצי-חצי - חצי חתונה, חצי דירה, חצי ריהוט. מחיר למנה באולמות המגזר החרדי, אגב, הן נמוכות מאוד: מנה לא תעלה יותר מ-100 שקל, וניתן בהחלט להשיג מנה גם במחיר של 60-50 שקל כולל מע"מ.
לשדכן יש משימה לא קלה, הוא חייב למכור את מרכולתו על הצד הטוב ביותר ולכן יגיע לפרישה עם נתונים מפורטים: כמה נותן כל צד, מה הייחוס של החתן, האם יש לו אחות גרושה, האם מישהו במשפחה חולה. הורים יסודיים במיוחד ישימו ידם על תיקו הרפואי של החתן, ובמידה שהמורה מכיתה ג' עדיין חי ינסו לבדוק אצלו האם היו לילד בעיות דידקטיות במהלך הלימודים. התיאוריה הכללית של המגזר אומרת: אנחנו מכירים את הילד יותר ממה שהוא מכיר את עצמו, כך שאנחנו חייבים להשיג את כל האינפורמציה האפשרית לפני הפגישה הראשונה.
לאחר הצעת השידוך לשני הצדדים, כל צד ייקח מחברת ויסכם אצלו את הנתונים. לאחר כשבוע ייתן תשובה, כשאתם יכולים להיות בטוחים שבמהלך אותו שבוע תעשה המשפחה כל מאמץ להשגת האינפורמציה המקסימלית.
במידה שהצדדים נתנו אור ירוק לשידוך ולקיומה של פגישה ראשונה. לפגישה הראשונה יש זמן קצוב של עד שעה וחצי. הנושאים הראשונים שיעלו בה זה משפחה, מקום לימודים, שאיפות לעתיד (לא בכמה ילדים חושקות המשפחות), קצת דיונים על השקפה ובעיות השעה. לא תמצאו שם דיבורים על רומנטיקה.
אם ישנה כימיה, יודיעו ההורים לשדכן שיש מצב לפגישה שנייה ושלישית. אז כבר ההורים ייפגשו לדון בצד הכספי, מי נותן כמה ואיך. ישנם שידוכים שיתפוצצו אחרי פגישה כזאת אם יתגלה שלאחד הצדדים אין את היכולת הכספית לשאת בעלות החתונה. כאן יתערב השדכן במלא העוצמה וינסה לגשר על הפערים תוך שימוש בטקטיקות מלחיצות שונות, כמו להגיד "הבחור הזה הוא סחורה חמה, הוא עכשיו יצא לשוק השידוכים, יחטפו אותו". ברוב המקרים טקטיקת הלחץ הזאת תעבוד.
צ'ק? לא חובה
להגיע לחתונה חרדית זו לא בעיה, כי יש שני סוגים של מוזמנים: יש כאלה שיבואו ורק יאמרו "מזל טוב" קצר כי באותו הערב יש להם כמה חתונות וישנם כאלה שבאים "לשמחה", לסעודה של ממש. לשם המחשה, בבני ברק ישנו מבנה ענק השייך לעמותת חסדי נעמי, הכולל כ-6 אולמות שלעתים נערך בכולם אירוע במקביל. כך, קורה שלא כל מוזמן אוכל ולא כל מוזמן משאיר צ'ק, אלא רק מדלג בין האולמות (במידה והוא הוזמן לחגיגות באולמות השונים).
הצ'ק שהאורחים ישאירו ינוע בין 101 שקל (מספר המסמל את המלאך מיכאל, המסמן את ההצלחה) לבין 180 שקל (10 פעמים ח"י). ואולם, בדרך כלל הזוג יקבל יותר מתנות מאשר צ'קים, דוגמת סטים של כוסות או קומקום חימום מים מהיר. רבים מהזוגות יישמרו לעצמם בבוידעם כ-10 מתנות כדי שיהיה מה לתת בחתונות הראשונות אליהם יוזמנו כנשואים טריים.
גופים עסקיים רבים שיפנימו את האמור לעיל ימצאו הזדמנות גדולה של פלח אוכלוסיה בתול, שאף גוף עסקי לא השתלט עליו. למשל: משרד חקירות שיפתח מחלקה מיוחדת לגיוס אינפורמציה לשידוכים, חברות בניה שיבינו את הצורך הבסיסי בקניית דירה לכ-10,000 זוגות מדי שנה, רשתות המוכרות מוצרי חשמל שייפתחו עבור המגזר "חבילת חתנים" בסיסית, יצרניות ריהוט חדרי שינה שייתנו מבצע אטרקטיבי למיטה "יהודית" נפרדת לזוג הצעיר, יצרני כלי מיטה שיבינו את תודעת הנדוניה הקיימת במגזר, בנקים שיצאו בהטבה ייחודית לפתיחת חשבון עבור הזוג הצעיר או הצעות שונות למשכנתאות.
כמובן שצריך לדעת איך להיכנס למגזר ואיך לפרסם עבורו: לא ניתן להציע מבצע על חדר שינה עם קרייאטיב בוטה, ורשת מוצרי חשמל שתציע הטבה ייחודית לכל רוכש חבילת חתנים עם מכשיר פלזמה (נזכירכם: טלוויזיה היא מחוץ לתחום), עלולה לצאת עם שכרה בהפסדה.
הכותב הוא סמנכ"ל רשת קו עיתונות דתית, מתמחה בתחום השיווק ומרצה במכללות לפרסום ושיווק
לפנייה לכתב/ת 
