שירה: "הפנים שלו אוזלים כמו נרות"

בפעם האחרונה

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהוּא רָאָה אוֹתָהּ הַקֶּשֶׁת זָרְחָה

Where do we go from here

הֵם רָצוּ יָשָׁר

עַד שֶׁמִּסְדָּר הַבְּרוֹשִׁים נִגְמָר 

הָלְכוּ מִתַּחַת לָעַמּוּדִים

חָשְׁבוּ אֵיךְ לְהִפָּגֵשׁ בֵּינוֹת לָעֵירֹמִים

שֶׁצָּצוּ וְחָסְמוּ אֶת הֶהָרִים

הוּא אָמַר לָהּ שֶׁהִיא כְּבָר לֹא מְשׁוֹרֶרֶת לוֹ בַּלֵּילוֹת

הִיא אָמְרָה לוֹ שֶׁהַפָּנִים שֶׁלּוֹ אוֹזְלִים כְּמוֹ נֵרוֹת

רָצוּ עַל הַיְּרוֹקֶת עָלוּ עַל הַתְּכֵלֶת הַקּוֹדֶרֶת

יקירתי

הוּא סִפֵּר לִי וְצָחַק

חוֹשֵׂף נִיבִים דַּקִּים וְחסונִים

אַחַר כָּךְ הוּא צִלְצֵל בִּנְכוֹחוּתִי לְיַקִּירָתִי

לְבָרֵר כַּמָּה עוֹלֶה הַמִּקְלָחוֹן הַשָּׁקוּף

שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַגַּן

מִקְּצֶה הָעוֹלָם עַד קְצֶה הָעוֹלָם.

יַקִּירָתִי הִתְמַהְמֵהָה וְעָנְתָה תְּשׁוּבָה סְתָמִית

הִדְּקָה אֶת עוֹרָהּ הַצָּעִיר לִבְשָׂרָה

לָבְשָׁה מַבָּט שֶׁל שֵׂיָה תַּמָּה

פָּעֲרָה פֶּה לָבָן

מְגַלָּה מְעָרַת נְטִיפִים

שֶׁצָּצוּ וְכַבּוּ

בְּשָׁעָה שֶׁדִּבְּרָה.

יַקִּירָתִי לֹא יָדְעָה כַּמָּה יַעֲלֶה לְבַקֵּר בַּגַּן

לָכֵן עָלְתָה לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה

לְהִתְיַעֵץ עִם מְנַהֵל הַמִּשְׁתָּלָה

ואַחֲרֵי זְמַן הִיא צָצָה פִּתְאֹם עַל הַמִּפְתָּן

רָכְנָה קָדִימָה

לִבָּהּ בּוֹלֵט מֵחָזִיּתָהּ.

בַּקָּטָלוֹג הָרָחָב שֶׁנָּשְׂאָה עִמָּהּ לְמַטָּה

נִרְאֶה הַמִּקְלָחוֹן כְּמוֹ צִפּוֹר

שְׁתֵּי כְּנָפַיִם

דְּלָתוֹת שְׁקוּפוֹת לַשָּׁמַיִם

אַחַת מִכֹּל צַד

גִּלּוּ גַּן נֶעֱלָם

מְפַכֵּה מַיִם.

לְפֶתַע יַקִּירָתִי בָּכְתָה

עָצְמָה עֵינֶיהָ שִׁלְּבָה יָדֶיהָ

מַצְבִּיעָה עִם מַקֵּל צִפֹּרְנָה הַמְּשֻׁנָּן

עַל הַקָּצֶה הָרָחוֹק שֶׁל הַגַּן

רַק עַד כָּאן אָמְרָה לָאִישׁ הַמֻּשְׁלָם

שֶׁצִּלְצֵל לָתֵת לִי מִדּוֹת מְדֻיָּקוֹת

אֹרֶךְ גֹּבַהּ עֹמֶק רֹחַב

רַק בְּלִי הַצֵּל

השירים לקוחים מתוך ספר בכתובים בשם "נסיכה מרוטשת", מאת המשוררת דפנה שחורי.