תומס פרידמן לפלסטינים: אמצו את מודל סינגפור
הפובליציסט הסביר ב"ניו-יורק טיימס" מדוע מדינות ערב נשארו מאחור: "לערבים אין מודל לחיקוי מקומי. טיפוח מודל סינגפורי, שיעמוד בניגוד לדגם האיסלאמי, יהווה נכס לישראל"
הפלסטינים יאמצו את מודל סינגפור ? כך, לפחות, מציע הבוקר (יום ד') הפובליציסט תומס פרידמן בעיתון "ניו-יורק טיימס". פרידמן, שבמאמרו מתייחס לקריאה של מרואן ברגותי להתקוממות עממית נגד ישראל ולעובדה שהמשא ומתן עם הפלסטינים תקוע כבר חודשים ארוכים, ממליץ לפלסטינים לקחת דוגמה מהמדינה האסיאתית הקטנה.
עוד בערוץ החדשות:
"אחת הקלישאות הנדושות בנוגע למזרח התיכון של היום היא שהאביב הערבי, בגלל שלא התמקד בנושא הישראלי-פלסטיני, רק מוכיח שהסכסוך לא כזה חשוב", כותב פרידמן בתחילת החלק השני של מאמרו ומזכיר את הקריאות החוזרות הנשנות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי הממשלה להתמקד בניסיון לעצור את התגרענות איראן. פרידמן לא מסכים לכך: "העובדה היא שהאביב הערבי הפך את הצורך להגיע להסכם שלום ישראלי-פלסטיני לעוד יותר דחוף".
בעיתון החשוב בעולם כותב פרידמן כי "ראשית, כעת ברור שהמשטרים במדינות ערב הוחלפו במפלגות איסלאמיות. במצרים, בפרט, הסכם השלום עם ישראל יהיה אחד מנושאי המפתח לקראת הבחירות. על רקע זה, אם תתפרץ שוב אלימות בגדה המערבית, לא תהיה חומת אש - כמו זו של נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק - שתעצור את הלהבות ותמנע מהן להתפשט לרחוב המצרי".
כאן מגיע בעל הטור לחלק המרכזי בתזה שלו. פרידמן סבור כי "בעקבות עליית האיסלאמיסטים בתוניסיה, לוב, מצרים וסוריה, לישראל ולפלסטינים יש תמריץ גדול מאי פעם ליצירת מודל שונה במזרח התיכון - מודל סינגפורי. כך הם יוכלו להראות שביחד אפשר להקים מדינה פלסטינית שבה מוסלמים ערבים ונוצרים, גברים ונשים, יכולים לשגשג במדינה חילונית, שמכבדת את הדת, מדינת שוק חופשי דמוקרטית, שניצבת ליד המדינה היהודית".
הפובליציסט היהודי מסביר מדוע המזרח הרחוק התקדם בצעדי ענק, בזמן שהמזרח התיכון נותר במקום. "סיבה נוספת לסטגנציה של העולם הערבי, בזמן שאסיה פרחה, היא שלערבים אין מודל לחיקוי מקומי - בניגוד לטייוואן, שהלכה בעקבות יפן או הונג קונג. טיפוח מודל שכזה - שיעמוד בניגוד יומי לדגם האיסלאמי בעזה ובמקומות אחרים - יהיה נכס ארוך טווח
לישראל, שיעזור לעצב את העולם מסביבו".
סינגפור היא אחת הכלכלות המשגשגות באסיה זה עשרות שנים. תושביה סינים ברובם, והשלטון מייצג, כהגדרת רבים, שילוב של דמוקרטיה ודיקטטורה. מאז שנפרדה ממלזיה, בתחילת שנות ה-60, שועטת סינגפור קדימה מבחינה כלכלית. הנעשה בה נשלט ביד רמה על ידי השלטון, ועוצמה זו באה לידי ביטוי גם בשמירה הנוקשה על החוק והסדר.
בתחילת טורו, מתייחס פרידמן גם לאיגרת ששלח מרואן ברגותי לפלסטינים מכלאו, ובה קרא להתנגדות עממית נגד ישראל. קריאה זו, על פי פרידמן, עשויה להוביל לפרוץ "אביב ערבי-פלסטיני", ומהווה את הסיכוי הטוב ביותר להתמודד עם הקיפאון
בתהליך המדיני, כל עוד יהיה מדובר בהתנגדות לא אלימה.
"פעולות החרם, שביתות הרעב וזריקות האבנים חייבות להיות מלוות במפה שתציג את הפתרון הסופי של שתי המדינות", טוען פרידמן. "קריאה לסיום הכיבוש פשוט לא תספיק". לדבריו, אסטרטגיה זו, שמשלבת התנגדות לא אלימה ופתרון אופציונלי, היא היחידה שיכולה להוביל להצלחת המאבק הפלסטיני. "כלל הברזל של תהליך השלום הוא שמי שגורם לרוב הציבור הדומם בישראל לחוש לא בטוח מבחינה מוסרית באשר לכיבוש - ובטוח מבחינה אסטרטגית-ביטחונית - מנצח".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
