ישראלים באקס בוקס: לפגוש את הספלטרס
לא לעיתים קרובות יוצא לנו לסקר משחק ישראלי - ועוד אחד שכבר הגיע להישג חסר תקדים. 10 דולר והוא מגיע גם לקונסולה שלכם
- אפיק מפתחים באופן בלעדי למחשב
- צבא ארה"ב פורץ לקונסולות
- מה הם עושים שם בסקיירים?
- מה הם עושים שם בסקיירים?
אם הטריילר המצורף עדיין לא המחיש זאת בצורה הטובה ביותר, זה המקום להסביר את הבסיס עליו בנוי המשחק: הספלאטרס הם יצורים צבעוניים דמויי ג'לי שאוהבים להתרסק בצורות שונות ומשונות ולהתיז את קרביהם לכל עבר. מופע ההתאבדות ההמוני של הספלאטרס אינו חסר תכלית לחלוטין, וכאשר הם ניתזים על פצצות ג'לי בצבע תואם לצבעם הם גורמים להן להתפוצץ ולנו להרגיש קצת יותר טוב עם הדבר האנושי המיותר הזה שנקרא מצפון.
אם עד עכשיו The Splatters נשמע קצת כמו שילוב בין אנגרי בירדס ל-Worms, זה בגלל שהוא שייך, על כל טיפה של ספלאטר, לאותה משפחה, אבל עם הבדל אחד בינו לבין משחקים אחרים בתחום השיגור: חופש פעולה לאחר השיגור והרבה סוגי אינטראקציות עם השלב. מעבר לשינוי כיוון הטיסה של הספלאטר תוך מעוף אפשר גם להדביק אותו לספלאטרס נוספים (כל עוד נשאר בו מספיק ג'לי), להחליק אותו על גבי משטחים שונים, אפילו להריץ את הזמן קדימה ואחורה כדי לתזמן את תאונות השרשרת שהוא גורם. כמובן שמומלץ לשלב בין היכולות השונות על מנת להגביר את האפקט שלהן, כאשר בשלבים המתקדמים שילובים מתוחכמים הם כבר ממש בגדר חובה.
כל הפעלולים המרשימים הללו ניתנים לביצוע באמצעות שלושה כפתורים בלבד, מה שממקם את The Splatters היכן שהוא על הגבול שבין משחק קהל-רחב סטנדרטי ובין משחק גיימרים מורכב יותר.
למרות שכרגע אין ל - The Splatters עורך שלבים, הוא מכיל מספר מכובד של שלבים מוכנים מראש: אחרי שעוברים את שלושים השלבים הראשונים שנועדו ללמד את כל הטריקים האפשריים , נפתחים עוד שלבים בשני מסלולים עיקריים: מסלול הקומבואים ומסלול המאסטר שוט.
במסלול הקומבואים יש להיפטר מכל הפצצות תוך צבירת מספר מקסימאלי של קומבואים ונקודות - ללא מגבלות על מספר השיגורים. במסלול המאסטר שוט, מנגד, יש לבצע את כל הפעלולים הנדרשים וגם להיפטר מכל הפצצות בעזרת שיגור אחד בודד. בעוד מסלול הקומבואים בנוי למשחק יצירתי והתנסות, מסלול המאסטר שוט דומה יותר לפאזל עם פתרון אחד או שניים שצריך להגיע אליהם במדויק.
תחרות ושיתוף
החיסרון העיקרי של Splatters נעוץ בכך שלאחר שעוברים את שלבי ההדרכה לא מתווספים למשחקיות כלל אלמנטים חדשים, ושלבים רבים הם העתקים של שלבים קודמים ברמת קושי גבוהה יותר, עם פיזור מאתגר יותר של פצצות או שימוש ביותר צבעים. היה עדיף אם המשחק היה ממשיך להתרחב ולהפתיע גם בשלבים המתקדמים.
מי שכבר מרגיש שבע ונרתע מהאתגרים הקשים יותר, יכול תמיד לחזור לשלבים קודמים ולנסות להביס את השחקנים האחרים על מיקום טוב בטבלאות האלופים המקוונות, לשפר את התוצאה האישית שלו כדי לזכות ביותר כוכבים או לנסות ולפתור שלב שכבר פיצח בדרך שונה לגמרי, הודות לחופש הפעולה שהמשחק מציע.
תוספת שימושית למי שרוצה להיכנס בעובי הקורה היא האפשרות להקליט שלבים בפעולה, לפרסם אותם ולצפות בשידורים חוזרים של שחקנים אחרים. כך אפשר ללמוד בקלות טריקים ופתרונות חדשים. כך תוכלו להשתפר על ידי צפיה בשחקנים הטובים ביותר, או סתם להתרשם מהפתרונות החלופיים שאנשים מצאו לשלבים.
חווית הארקייד הטהורה של The Splatters מגיעה עם גרפיקה צבעונית עד כאב ופס קול מקפיץ, ואם משחקי פיזיקה היו קיימים בעידן אולמות המשחקים של פעם, אני רואה אותו בעיני רוחי משתלב היטב באווירה הכללית. משחק שאין לו צוות גדול של גרפיקאים ומוזיקאים - Splatters פותח על ידי ארבעה אנשים - לא יכול לקוות להיות יותר משובב נפש מבחינה אודיו-ויזואלית מזה.
סיכום
בעלות של 10 דולר ועם סף התמכרות נמוך, The Splatters מצליח למצב את עצמו בכבוד מול שוברי קופות מוכרים כמו Zuma ו-Peggle, ואחרי ששיחקנו כל-כך הרבה משחקים מהסוג, לרענן את הז'אנר זה הישג מרשים, שהיה יכול להיות קרוב למושלם עם עורך שלבים וכמה אלמנטי משחק נוספים בשלבים מאוחרים. עם זאת, יש רק דרך אחת לסיים את הסקירה הזאת: אנשי Spiky Snail - שיחקתם אותה!
יאהבו: כל מי שהמושג "כיף טהור" עדיין מתחבר אצלו עם משחקי וידאו, חובבי אנגרי בירדס שמסתפקים בגיבורים אמורפיים יותר.
ישנאו: מי שאף פעם לא התחבר למשחקי פיזיקה לא ישנה את דעתו
