שביתת הסקס הגדולה
"אנחנו בשביתה רק שלושה ימים ואנחנו בטוחות שהם לא יחזיקו מעמד עוד הרבה זמן". הציטוט הזה לא שייך לוועד עובדי הרכבת, אלא למגזר שעובד הרבה יותר קשה: נערות הליווי היוקרתיות בספרד
השביתה, שסוקרה בהרחבה באתר הדיילי מייל הבריטי, מכוונת אך ורק נגד מגזר אחד: הבנקאים הספרדים. בהודעה לתקשורת שהעבירו סוכנויות הליווי במדריד נאמר כי הנשים מסרבות לשכב עם גברים מהמגזר הפיננסי עד שאלה ירחיבו את פתרונות האשראי למשפחות מעוטות יכולת ועסקים בקשיי נזילות, וכי "אנחנו היחידות שיכולות להשפיע על הבנקאים".
הסוכנויות היוקרתיות ביותר במדריד קראו "להחריף את השביתה עד שעובדי הבנקים יפנימו את מלוא אחריותם לחברה ויחלו במתן הלוואות גדולות יותר לאזרחים ספרדים הנאבקים לשרוד".
מספר בנקאים ניסו להערים על השובתות בטענה שהם בעצם אדריכלים או מהנדסים, אך נחשפו במערומיהם. או כמו שאמרה אחת המרואיינות "הם לא עובדים על אף אחת. עברו הרבה שנים מאז שאדריכלים או מהנדסים יכלו להרשות לעצמם לשלם 300 אירו לבילוי של שעה עם נערה עובדת". את הרעיון לשביתה קיבלו זונות ספרד מקולגה בשם לוסיה, שקיבלה אישור להלוואה רק לאחר שאיימה על פקיד הבנק שהינו גם לקוח שלה, כי לא תשכב עמו שוב.
לא רק בספרד
לוסיה מן הסתם, לא המציאה כלום. שביתות סקס נשיות היו כלי אפקטיבי כבר משחר ההיסטוריה, אולי האפקטיבי ביותר. כבר בשנת 411 לפני הספירה תיאר המחזאי האתונאי אריסטופאנס כיצד בת עירו ליזיסטרטה מסייעת לכונן שלום בין אתונה לספרטה בכך שהיא מארגנת שביתת סקס אליה הצטרפו נשות הערים. כמעט 2500 שנה אחר כך, בשנת 2011, זכתה הליברית ליימן גבאווי בפרס נובל לשלום על פעילותה לגינוי ומחאה נגד מלחמת האזרחים בארצה.גבאווי אירגנה שביתת סקס של נשות ליבריה למען השלום ואף נפגשה עם צ'רלס טיילור הרודן ששלט במדינה באותה תקופה. טיילור הבטיח לה כי יזום שיחות שלום עם גאנה השכנה והיא דאגה לנוכחות נשית מוגברת בזמן השיחות עד להשגת ההסכם.
לפני כשנתיים הציעה הסנטורית הבלגית מרלין טמרמן מהמפלגה הסוציו דמוקרטית (וגניקולוגית במקצועה) שכדי לפתור את המשבר במדינה ישבתו נשות המעורבים במשא ומתן לכינון ממשלה.
ההצעה לא יושמה בפועל, אבל עשתה מספיק רעש כדי לזרז את ההנהגה להגיע לידי החלטה. באותה שנה נודע כי הסכסוך באי מינדנאו בפיליפינים נפתר בזכות שביתת סקס של נשות הכפר דאדו, שנמשכה עד להפסקת הלחימה והשכנת שלום.
ההיסטוריה של סרבנות הסקס
אבל לא כל שביתות הסקס נוגעות רק לעניינים שברומו של עולם כמו מלחמה או פוליטיקה. נשים התאחדו בעבר כדי לגרום לגברים לפתור בעיות הרבה יותר פשוטות. ב-2001 פורסם סיפורן של נשים המתגוררות בכפר בהרי טורקיה המנותק מרשת החשמל והמים. תושבות הכפר הכריזו על שביתת אהבה עד שהגברים ידאגו למים זורמים בבתים. הפרשייה שימשה השראה לבמאי והתסריטאי ראדו מיכאלינו, שכתב את הסרט "מים ואהבה" המוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע.
נוח להתפעל מסקס כנשק לפתירת סכסוכים ציבורים או שיפור מצבן של הנשים באשר הן, אבל מה קורה כסקס הופך להיות כלי נשק בינו לבינך? והאם נשק הוא כלי לגיטימי אם את רק רוצה להעניש אותו כי לא עשה כלים? כי כשאת שולטת בסיטואציה בהבטחה להעניק או למנוע את חסדייך המיניים מהבחור את אישה עצמאית בגופך ובנפשך או פשוט שוביניסטית שמשחקת ביתרון היחיד שהטבע העניק לך?
הנחת המוצא של השובתות היא שגברים הם חלשים ועל כן ניתן לשלוט בהם באמצעות סקס. נשים לעומתם, הן בעלות חשק מיני נמוך יותר ואפילו – קחו נשימה עמוקה – מסוגלות להסתדר לאורך זמן ללא סקס. בקיצור, עליהם קל להשפיע בחשיפת פטמה פה ושם. אותנו צריך לשכנע בכוח ההיגיון.
תפיסה שלכאורה מעצימה נשים, אבל בעצם מבזה. שביתות סקס (גם עבור המטרות הנעלות ביותר) צריכות לעבור מן העולם. למרות האפקטיביות, למרות שרוב הדוגמאות שניתנו לעיל נלקחו מחמש השנים האחרונות ולא מלפני כמה מאות, הן בעיקר מחלישות נשים ומנציחות את היעדר השיוויון. שביתות סקס מזלזלות בגברים אבל בעיקר מזלזלות בנשים והופכות אותן לאובייקט מיני קטן ומצומצם שמשתמש בכלי היחיד שעומד לרשותו.
כשאת משתמשת בסקס כדי להשיג מטרות את לא משפיעה על גברים, את פשוט מחלישה את עצמך. וככה לא מנצחים במלחמה.
