הילה נקברה בהר הרצל: "החיוך שלה לא יישכח"

אלפי בני אדם ליוו אמש (יום ד') למנוחות את סגן הילה בצלאלי, הקצינה בת ה-20 שנהרגה בקריסת מערך התאורה בהר הרצל במהלך החזרות לטקס יום העצמאות. לפני ההלוויה, שהתקיימה במקום שבו קיפחה את חייה, התאספו חבריה ללימודים בתיכון בויאר בירושלים, הדליקו נרות נשמה ונזכרו בחברתם.

האסון בהר הרצל - הדיווחים האחרונים ב-ynet:

הילה נהרגה באסון בהר הרצל: "אבידה ענקית"

האסון בהר הרצל: שמונה בני אדם עוכבו לחקירה

קצינה נהרגה באסון בהר הרצל, אמהּ הייתה שם

חברת הקמת התאורה: מאסון המכביה להר הרצל 

חבריה של בצלאלי בבויאר(צילום: גיל יוחנן)

"היא הצטיינה בכל התחומים"(צילום: גיל יוחנן)

במשטרה ממשיכים לחקור את נסיבות האירוע הטראגי. שמונה מבין החשודים שעוכבו לחקירה בעקבות האסון שוחררו במהלך הלילה, וארבעה נוספים יישארו במעצר ויובאו בבוקר לדיון בהארכת מעצרם בבית המשפט. במשטרה מייחסים לחשודים - בהם יועץ בטיחות, מהנדס ואחראי עיצוב במות - גרימת מוות ברשלנות.

נטע שטרנשטיין, רכזת השכבה שבה למדה הילה, אמרה בעצב במפגש שהתקיים לפני ההלוויה: "בעוד שבוע יתקיים טקס יום הזיכרון. מדי שנה הילה לקחה חלק פעיל בטקס הזה, והשנה תלמידי בית הספר יניחו זר על חלקת האדמה שלה". היא סיפרה כי הילה הייתה דמות דומיננטית ופעילה בבית הספר, תלמידה מצטיינת אשר נהגה להתנדב והייתה מאוד ערכית ואהובה על חבריה.

"תמיד היו לה שאיפות להצליח ולהצטיין והיא אכן הצטיינה בכל התחומים", סיפרה שטרנשטיין, "היא הייתה מלאת שמחת חיים ומרץ. אני כל הזמן רואה את התמונה שלה יושבת עם גיטרה ומנגנת כשמסביבה כל החברים. גם עכשיו אני מחפשת אותה. היא צריכה להיות כאן. כל החברים נכנסים לבית הספר וגם היא צריכה להיכנס".

בצלאלי, תושבת מבשרת ציון ששירתה כקצינת ארגון רפואה בחטיבת הבקעה, נהרגה אתמול בצהריים במהלך החזרות לטקס יום הזיכרון בהר הרצל, כאשר מערך התאורה קרס על הבמה. באסון נפצעו עוד שבעה חיילים, שניים באורח בינוני וחמישה באורח קל. אמה סיגלית, שעובדת בהר הרצל, הייתה במקום בזמן האסון.

חקירה ראשונית העלתה כי האירוע החל בקריעת כבל שחיבר את מערך עמודי התאורה. לאחר מכן קרסו עמודי התאורה וגררו איתם בטונדה ששוקלת מספר טונות. עשרות בני אדם, בהם חיילים רבים, שהו על הבמה במהלך החזרות לטקס. עדי ראייה סיפרו שהעמודים התנדנדו זמן קצר לפני שקרסו, וכי זמן קצר לפני האסון, עזבה את המתחם קבוצת חיילים גדולה.

בספר המחזור כתבו חבריה של בצלאלי כי "אם היו עושים אוסקר בבויאר, הילה בטוח הייתה זוכה במתנדבת השנה. מועצה שכבתית, יו"ר מועצה אזורית ומד"א הם רק חלק קטן מהרשימה הארוכה של העיסוקים שלה שבגללם היא נעלמת לנו מבית הספר בזמן האחרון. הילה שלנו, אין מצב שנשכח את שמחת החיים וההיפריות הבלתי נגמרת כי תמיד היית מעודדת אותנו בכל מצב. אוהבים תמיד, י"ב 3".

ביתה של בצלאלי במבשרת ציון, אמש(צילום: גיל יוחנן)

זירת האסון. החשד - גרימת מוות ברשלנות(צילום: אוהד צויגנברג)

בר סיטון, חבר של הילה מכיתה ט', סיפר כי "היא הייתה חברה ושותפה לדרך, חברה למאבקים ציבוריים, היא ידעה לשלב בהרמוניה כמעט מדהימה צחוק ואהבה ומנהיגות וערכיות". לדבריו, דקות אחדות לפני שנהרגה היא פגשה שני בוגרי בויאר שצפויים לקבל אות הצטיינות הנשיא ואמרה להם כמה היא גאה בשכבה שלה. "זה מה שייחד אותה", נזכר, "הגאווה במקום ממנו היא באה, הצחוק, הערכיות והמנהיגות שהיו נר לרגליה".

שניר אלעזרא, אחד מחבריה הקרובים של בצלאלי, סיפר לפני ההלוויה כי ראה אותה בפעם

האחרונה בשבת, כשיצאו יחד למסיבה. "היא הייתה אדם מדהים", אמר, "אהבה מאוד לנגן על גיטרה, היינו מנגנים יחד, אהבה מאוד את הצבא, יצאה לקצונה מרצון, למרות שבהתחלה לא רצו להוציא אותה לקורס בגלל פציעה שעברה. היא התגייסה לקורס חובשים ולאחר שחזרה מקורס קצינים עוד הספיקה לפקד על שני קורסי חובשים בבסיס ההדרכה של חיל הרפואה".

"אי אפשר לשכוח את החיוך שלה, החיוך המדהים שלה", הוסיף אלעזרא, "היא הייתה מחייכת בכל מצב. אף פעם לא יכולת לתפוס אותה עצובה. היא אהבה מאוד לעזור לכולם, כל דבר שביקשתי ממנה היא עזרה לי, היא ידעה להקשיב לאחרים, לשמוע ולהתייחס. היא ידעה ליהנות מכל רגע והייתה לה שמחת חיים מטורפת".

Read this article in English