בונים קהילה במפרץ
ה-ICC שם לו למטרה לשמש בית לישראלים הגרים באזור המפרץ של סן פרנסיסקו, ויקיים את אירוע יום העצמאות בנושא "מעורב ישראלי", באווירה קרנבלית, הופעות במה מבתי הספר שונים, הפעלות לילדים וריקודי עם
ה-ICC ) ISRAELI CULTURAL CONNECTION ) הוא ארגון ישראלי ייחודי בחסות Oshman Family (OF) JCC בפאלו אלטו, אשר ממומן בעיקר על ידי הקהילה הישראלית .
הארגון שקיים משנת 2009 שם לו למטרה לשמש בית לישראלים הגרים באזור המפרץ של סן פרנסיסקו, לשמש גשר לקהילה היהודית האמריקאית ולתמוך בחיזוק הקשר עם ישראל. הארגון זוכה להיענות רבה - בשנתיים האחרונות הגיעו לתכניות, למופעים ולאירועים כ-12,000 איש.
רונית ג'יקובס מנהלת את המחלקה, מיכל גוטמן אחראית על תכנית "גוונים" ועל אתר http://www.ba-icc.org/ Bainyanim, נויה אדלר אברמיצקי אחראית על בית הספר "בגד כפת" ותכניות משפחה וילדים, ונטע שחם אחראית על תכניות מבוגרים.
כיצד התגבש הרעיון להקמת ה ICC?
רונית מסבירה: "הייתה כאן הבנה של הרבה ישראלים שחיו פה למעלה מחמש שנים וילדיהם למדו בבתי ספר ציבוריים – שמשהו חסר כאן. בין יוזמי ומתניעי הרעיון היו אורלי רינת יו"ר המחלקה ואמנון לנדן אשר ישבו במפגשים חברתיים כדי להבין מאנשי הקהילה מה חסר ויצאו שני דברים חזקים: הבנו שלא מספיק שההורים מדברים עברית בבית, ושצריכים משהו גדול מזה כדי לשמר את הישראליות, מתוך דאגה לדור הצעיר שנמצא פה. דובר על איך לשמור
על הזהות הישראלית-יהודית משום שהילדים גדלים ואנחנו עוד כאן, ונוצרה ההבנה שבשביל שתהיה המשכיות צריכה להיות קהילה. כאשר נפתח ה-OFJCC בשנת 2009 נוצרה האפשרות למקום פיזי. לעובדה שאנחנו יושבים בתוך ה-JCC יש משמעות רבה. הבנו שצריך להשתלב כחלק מקהילה יהודית-אמריקאית רחבה יותר".
על מצע זה גובשו העקרונות ואפיקי הפעילות של ה-ICC אשר כיום נותן מענה לקהילה בארבעה תחומים עיקריים: שפה, תרבות ואקטואליה, מנהיגות
ומעורבות חברתית והעברת מידע. זאת על ידי פיתוח תכניות כדוגמת תכנית "גוונים" שחוקרת את הצד היהודי בהקשר התרבותי, הקמת אתר "בעניינים" אשר כולל רשימת תפוצה של מעל 2000 חברים ומשמש פלטפורמה להעברת מידע לקהילה, פתיחת בית הספר "בגד כפת" המספק שיעורי עברית ועודמגוון רחב של אירועים, הופעות של אמנים ותכניות בעברית ובאנגלית בנושאי אמנות ,אקטואליה, מוזיקה, קולנוע ותאטרון ישראלי.
הארגון מגשר בין הקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו, הפדרציה היהודית, הדסה, ויצו, תנועת הצופים וקהילות וארגונים יהודיים וישראליים. בין שיתופי הפעולה נמנים למשל הקרנת הסרט "פעם הייתי" בנוכחות ראש העיר חיפה, בשיתוף עם אוניברסיטת בן גוריון וקרן חיפה, שיתוף עם בנק לאומי, סדרת הרצאות של מכון אבשלום וקורסים מטעם "מכללת קבלה לעם" בישראל. כך גם מתאפשרת הבאתם של אמנים מהשורה הראשונה כמו הפסנתרנית אסתרית בלצן, מאיר שליו, עידן רייכל, ועוד.
חגיי ישראל מהווים חלק חשוב בפעילות ה-ICC והפכו עם השנים למסורת. כמו למשל ט"ו בשבט, "תיקון ליל שבועות" בו ינאם דב אלבוים ואירוע יום העצמאות הקרב, בנושא "מעורב ישראלי", ייערך השנה באווירה קרנבלית – עם ייצוג מאכלי העדות בארץ, הופעות במה מבתי הספר שונים, הפעלות לילדים וריקודי עם.
"אנחנו מנסים להפוך למרכז קהילתי שנבנה מסביב ל-JCC. כאן יש אפשרות שהילד ילמד אחה"צ בבית הספר שלנו לעברית "בגד כפת", יחגוג את החגים עם המשפחה, ההורים ילכו בערב לראות הופעה של אחינועם ניני או רמי קליינשטיין וגם יתעמלו יחד בחדר כושר. אז נוצר מצב שאתה רואה את החברים שלך כל הזמן, ומתקבלת הרגשה של קהילה".
מהי המשמעות להיות ישראלי בגולה?
רונית הגיעה לארה"ב לפני כ-11 שנה בעקבות בעלה –יהודי אמריקאי, כירורג במקצועו. יש לה שלושה ילדים בני 26 כיום. הבנים גרים בארה"ב , הבת מתגוררת בארץ. לפני התפקיד הנוכחי היא עבדה בפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו והפיקה שם את אירוע העצמאות הגדול המתקיים מידי שנה. בשנת 2009 שיתוף פעולה של המנכ"ל של ה-OFJCC אלן סאטאלהוף עם מרכז ישראל בפדרציה היהודית הביא להקמת ה-ICC. רונית החלה לעבוד כמתנדבת ומשם הדרך הייתה קצרה למינויה כמנהלת ה-ICC בפברואר 2010: "הוא נותן לנו יד חופשית לעשות מה שאנחנו חושבים לנכון, ומבין שאנשים ישראלים חושבים ומבינים אחרת. לי בתור ישראלית, מאד חשוב לשמור על הדרך - יצירת בית ישראלי ששומר על התרבות הישראלית שממלאת לי את הלב. עד היום אני חיה בהרגשה שאני רוצה לחזור לארץ ,אבל עד אז אני צריכה לדאוג שהשייכות לעם היהודי והישראלי תישמר ולא תלך לאיבוד .שמואל רוזנר כותב בספרו "שטעטל, בייגל, בייסבול", על מצבם הנורא והנפלא של יהודי אמריקה. הוא מדבר על כך שליהודים האמריקאים יש ארגז כלים מסודר איך לשמר את היהדות בעולם האמריקאי. ואילו הישראלים מגיעים לפה בידיעה שתוך שנתיים הם חוזרים לארץ ללא שום ארגז כלים. הם מדברים עם הילדים בעברית אבל זה לא מחזיק אותם כשיוצאים לחברה בחוץ. יכולים ללמוד מהיהודים פה איך לשמור על הזהות וזאת על ידי בניית קהילה".
נועה אליאסף-שוהם, אחת מארבעה ישראלים חברי הדירקטוריון ב-OFJCC, ושותפה בוועדה המייעצת ל-ICC advisory committee ,מחזקת את טענותיה של רונית. "אחת ההנחות של ישראלים שחיים כאן היא שהם חיים על המזוודות. הם חושבים שבאו לשנתיים. אני הגעתי לשנתיים ואני נמצאת כאן כבר חמש שנים. קיבלתי מראש החלטה עקרונית שאני לא חיה על המזוודות גם אם יש סיכוי שבקרוב אהיה בארץ כמו כולם, כדי להפיק את המקסימום מהחוויה וכדי לתת לילדיי את הכלים לפתח זהות ישראלית ויהודית מלאה. בארץ אורח החיים מאד תומך. כולם מדברים עברית, חוגגים את החגים בבית, יום כיפור ושבת - הילד מקבל זהות ברורה, חזקה ואתה לא חייב להיות דתי בשביל להיות יהודי. ואילו כאן בסופו של דבר הישראלים ששולחים לבית ספר ציבורי וגם המיעוט ששולח לבתי ספר יהודיים, צריכים להתאמץ יותר ולחשוב בצורה רחבה. אמנם לילדים שלהם יהיה קשר חזק לארץ וידברו עברית, אבל הם לא יהיו ישראלים. ישנם מחקרים המצביעים על כך שהדור השני של הישראלים בגולה מתבולל יותר מהיהודים האמריקאיים. חיים של ישראלי-יהודי-אמריקאי הם משהו שצריך ללמוד ולפתח, ובראש ובראשונה להשתייך לקהילה ולעבוד,באופן אקטיבי, על הזהות שכאן איננה נתונה, פשוטה ומובטחת כמו בישראל".
מה התכניות לעתיד?
ה-ICC נמצא בתהליך צמיחה והתהוות, מסבירה רונית, השאיפה היא להגיע לקהל רחב יותר ולכן רעיונות ויוזמות חדשות מתקבלות בברכה. כמו כן בניין ה- OFJCC הוקם ומומן מכספי הקהילה היהודית הפרטית. "מימון של הממשלה ומפעל הפיס כמו בארץ, לא קיים כאן. בשביל כל התכניות שאנחנו מתעתדים לעשות, אנחנו צריכים לעבוד על גיוס כספים כאשר התרומות ל-ICC הן על ידי אנשים פרטיים מהקהילה הישראלית בלבד. בנוסף, יש לנו קבוצת מתנדבים נפלאה ותומכת. אנחנו מאד זקוקים למתנדבים ובלעדיהם לא נוכל להמשיך לקיים את הפעילויות השונות במרכז, מפני שהחוזק שלנו בא מכלל הישראלים שיושבים פה".
