מאושוויץ לניו-יורק ובחזרה - במצעד החיים

במשך 20 שנה התחנן מארק ג'סון (39), איש עסקים מניו-יורק, בפני סבו, וולף גוטמן, שישוב עמו לגיהנום שממנו ניצל ושבו איבד את כל משפחתו - אושוויץ. הסב סירב בתוקף. השבוע עשה זאת במטוס "ראם" של חיל האוויר, והצטרף אל נכדו למסע בפולין. גוטמן בן ה-86 התוודה: "לא האמנתי שהצבא הישראלי יגיע לכאן".

לאושוויץ נכנס גוטמן בחשש ובשקט. בשערי מחנה בירקנאו הסמוך התקשה גוטמן לעבור, כשהביט מבעד לשער המאיים והמפורסם, שלאחריו מוקמה נקודת הסלקציה של השטן - ד"ר יוזף מנגלה, לצד פסי הרכבת שהובילו את היהודים לתאי הגזים ולמשרפות.

וולף גוטמן. מכיר את המחנה היטב(צילום: אורן כהן )

לבסוף הסכים לגולל את סיפורו בפומבי. הסב התגורר עם משפחתו בלודז' יחד עם כרבע מיליון יהודים שחיו בה ערב השואה, והיו לקהילה היהודית השנייה בגודלה בפולין. בתחילה איבד את אחיו. "הוא חלה נוכח התנאים הקשים בגטו לודז'. לקחו אותו לבית החולים, אך אז שמענו שכל הילדים שנלקחים מומתים בגזים". הוריו של גוטמן, בינה ואברהם יצחק, מיהרו לבית החולים והוציאו משם את אחיו. אך אז הגיעה לביתם המשטרה היהודית והודיעה להם שאם לא ישיבו את הילד לבית החולים, תילקח כל המשפחה. "מאז לא ראיתי את אחי", סיפר גוטמן, שאיבד גם את אמו במחנה שבעיר הולדותו, תחת התנאים הקשים.

בהמשך גורשה המשפחה לאושוויץ. "מנגלה שלח את אבי, דודתי ואחותי, שארית המשפחה, לצד אחד, ואותי לצד אחר", שיחזר גוטמן, שלא הבין מה קורה ובחר ללכת בעקבות משפחתו. "לפתע אחד הגרמנים הכה אותי, ואמר לי - אם אתה הולך לצד הזה, תגיע לשם - והצביע על עשן המשרפות".

לאחר ששרד הקים גוטמן משפחה. נולדו לו שלוש בנות, שתיים מהן גרות בלונדון ואחת בישראל, ויש לו שבעה נכדים. "אמרתי למארק שאני לא רוצה לבוא, אז הוא עיקם לי את היד, ועכשיו אני מאוד מאושר בשבילו. לי זה כואב", סיפר הסב ל-ynet, כשהתהלך בין הצריפים שזכורים לו היטב.

ג'סון וגוטמן הגיעו למקום במשלחת ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית (FIDF), שהקימו לפני כ-30 שנה ניצולי שואה שהיגרו לאמריקה, ומאז הוא פועל לרווחת החיילים והחיילות. אנשי המשלחת  ובהם עשרות תורמים וכן קציני צה"ל, הגיעו למסע בפולין בתחילת השבוע. הנכד שנמנה על התורמים סיכם: "החלום שלי היה להגיע לכאן יחד עם סבא, הוא הגיע לכאן בשבילי, ואחלוק את החוויה הזו עם ילדיי ומשפחתי מדור לדור, לעולם".

עם אנשי המילואים שהצטרפו למסע נמנה גם אודי גורי, סא"ל במיל' מאוגדה 88. בשנת 1939 עלתה סבתו ארצה מפולין, אך כמעט כל מי שנותר אחריה בפולין נכחד או חזר כצל. "המשפחה שלי ביקשה למחוק את העבר ואת פולין והתעלמה ממנו", סיפר גורי, שנסע לשם כבר לפני 20 שנה בהיותו תלמיד תיכון, אז ביקשו ממנו בני משפחתו לפקוד את קברה של אם סבתו, שנפטרה לפני המלחמה. אך בבית הקברות בוורשה, שבו כרבע מליון מצבות, לא היה לו סיכוי.

בית העלמין בוורשה. הקבר אותר(צילום: אביאל מגנזי)

השבוע, בעזרת פרויקט ממוחשב וחדשני שממפה את הקברים במקום, מצא גורי את הקבר תוך זמן קצר. יותר ממאה באי המסע, ניצולים, לוחמים, קצינים ותורמים התייצבו סביב הקבר ואמרו "אמן" כשנשא תפילת קדיש בגרון חנוק. הם אף האזינו לתפילת "אל מלא רחמים" מפי החזן הצבאי הראשי.

"בבית הכנסת לא ראיתי את החזן הראשי לצה"ל, ראיתי את החזן של הקהילה שלי כשהייתי ילד. גם לא ראיתי אתכם, חיילים יקרים. ראיתי את ילדי הקהילה שלי שרים לפני עשרות שנים", סיכם אשר אוד, ניצול השואה שליווה את המשלחת, את ביקורה המרגש בבית הכנסת בקרקוב. במחנות המוות הודו הניצולים לחיילי צה"ל: "בזכותכם אנחנו כאן", וכולם הבטיחו: "לעולם לא עוד. כל אחד בחלקו וכולנו יחד למען עם ישראל, מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל". 

הכותב היה אורח של "ארגון ידידי צה"ל בארה"ב - FIDF"