חם שם בחוץ: איך שורדים עופות המדבר?
המדבר הוא מקום מיוחד שכיף להגיע אליו לפרקי זמן קצרים כדי לחוות פראיות, עוצמה ושקט, אך מרבית בני האדם אינם יודעים להעריך את סגולותיו ואת ערכי הטבע הייחודיים שבו, לרבות את מגוון מיני העופות, שמצאו דרכים מרתקות להסתגל לתנאים הקשים מנשוא במשך רוב ימות השנה
לא פחות מ-48 מיני עופות מוגדרים אצלנו כמדבריים, וזאת בנוסף לעוד כ- 200 מינים לא מדבריים הנמצאים בזמן כזה או אחר במדבר. מגוון מיני העופות שונה בכל אחד מאזורי המדבריות, ולכל עוף מדברי יש אסטרטגיה פיזיולוגית והתנהגותית שונה להתמודד עם התנאים הקשים של המדבר.
לא מעט מיני עופות שאינם מדבריים, החיים מרבית השנה באזורים עשירים במקורות מים ומזון, בוחרים לעבור ולהתגורר בחלק מהשנה במדבר, בין השאר מספר לא קטן של עופות נודדים הבוחרים לעבור בסתיו את המחסום המדברי בדרכם לאפריקה וחזרה לאירופה באביב. למעלה משני שלישים משטחה של ישראל מכוסים בנוף המדברי לסוגיו, מהצחיח ביותר במזרחה ועד ללח ביותר במערבה.
קטה חדת זנב - הקטה יציבה, מצויה בעיקר בצפון הנגב. היא ניזונה מזרעים יבשים, ולכן מבקרת תכופות בגופי מים במדבר כדי לשתות ומסוגלת לספוג מים בנוצות הספוגיות של בטנה ולהשקות לרוויה את האפרוחים
יש שני טיפוסים עיקריים של מדבריות: מדבר הנגב - מדבר אמיתי בדרומה של הארץ השוכן בקו הרוחב של מדבריות העולם, ומדבר יהודה - המוגדר כמדבר מקומי וקטן בצל גשם, שרק בשל היותו אזור נמוך מאוד נוצרו תנאי המדבר המיוחדים שבו. ממזרח לחמוקי המדבר נמשך מצוק ההעתקים לכל אורכו ומשני צדיו של בקע הירדן, כחלק מהשבר הסורי-אפריקני הגדול אשר ים המלח משובץ בו.
מדבר הנגב הגדול כולל את מרכז הר הנגב, את מערב הנגב ואת הערבה הצחיחה בצדו המזרחי של הנגב, עד הרי אילת הנישאים בישימונם בקצה המדינה. חלק משמעותי מקרינת השמש נספג באדי מים באוויר ובעננים, ואילו במדבר הקיצוני אין כמעט עננים ואדי מים ועל כן הטמפרטורה גבוהה במיוחד באזורים אלו. בנוסף לזאת, צפיפות הצמחייה (שלה תפקיד חשוב במיתון הטמפרטורה הקיצוניות) קטנה במיוחד, ועל כן גם לעופות יש פחות מקומות מחבוא מהשמש, אך לא כך בנוגע ליכולות ההסוואה המצוינות.
איך שורדים בתנאי חום וקור קשים?
הטמפרטורות במדבר עשויות להגיע ל- 45 מעלות בצל, ובלילה הקרינה חוזרת אל החלל הנקי כך שהטמפרטורה צונחת ב-20 מעלות ויותר, ולכן קר בלילה המדברי. העופות צריכים להסתגל לא רק לעומס החום אלא גם לקור בלילות - הסתגלויות מבלבלות לחלוטין.
טמפרטורת הגוף של העופות גבוהה יותר משל כל החולייתנים, ומאחר שמספר המינים בחבל המדברי מוגבל וקטן יחסית לאזורים הממוזגים - התחרות בין הפרטים נמוכה יחסית. חלק מהמינים מותאמים היטב פיזיולוגית ואנטומית לתנאי המדבר, אחרים מותאמים גם או רק באופן התנהגותי לתנאי המדבר המיוחדים, ויש מינים שבוחרים להתקיים בקרבת בני האדם החיים במדבר, כך שיש להם שפע של מים ומזון. הללו מצויים גם באזורים לא מדבריים, כך למשל הבולבול, הצופית, הדרור והצוצלת.
עורב הודי - מתברר שאצל העורבים השחורים, כמו המין הפולש הזה, טמפרטורת הנוצות החיצוניות עלולה להגיע לעשרות מעלות בשן צבען השחור הקולט קרינה, אך טמפרטורת הגוף פחות לוהטת בעשרות אחוזים, וזואת הודות ליכולתתם לכלוא אוויר בנוצותיהם הפנימיות ולבודד היטב את הגוף
תנאי המדבר המיוחדים והקשים כוללים כמובן חוסר מים, חום וקרינה גבוהה, התאיידות מהירה, יובש, צפיפות צומח נמוכה, מליחות באזורים רבים ואקראיות במשקעים. העופות, כמו שאר בעלי החיים והצמחים, מצאו פתרונות יצירתיים להסתגל לתנאים הללו, אך היתרון של העופות על פני האחרים הוא משמעותי מעצם העובדה שהם מסוגלים לנוע מהר על פני אזורים שונים בתעופה תוך השקעה של מאמץ מינימלי.
המדבר מוגדר כאזור צחיח אשר בו המשקעים אינם עולים על 200 מ"מ בשנה. הוא סופג את השיטפונות מהמקומות הגבוהים בדרכם לבסיס הסחיפה הנמוך, אך ללא התפזרות במרחב ובחלחול לעומק. האדמה החרסיתית, כדוגמת הלס, נאטמת מהר ואינה מאפשרת חלחול, אך עם זאת הצמחים המדבריים החד-שנתיים בוואדיות מנצלים היטב את השפע הפתאומי של המים כדי לפרוח ולשגשג. כך גם החרקים והעופות הניזונים מהם, כמו מיני סבכיים וסלעיות.
עפרוני מדבר המרווה את צמאונו במדבר - צבעיו החוליים מסגלים אותו להסוואה מצויינת. נתגלה כי עפרוני מדבר במדבריות ערב הסעודית מייצר פחות אנרגיה מטבולית (חילוף חומרים בתוך הגוף) מאשר מינים לא מדבריים, וזאת כהתאמה מיוחדת לתנאי המדבר החמים
מיני הקטה החיים במדבר מצאו דרך נהדרת לנצל את שפע המים הפתאומי על ידי יניקתם באמצעות נוצות בטנם הספוגיות, ואגירה של כמות מים נוספת בזפק המפותח כשהם "מניקים" כמו בחלב את אפרוחיהם על הקרקע היוקדת. אגירת המים מתבצעת גם במאגרי מים, בריכות, מעיינות ומקורות ארעיים, לרוב בשעות הבוקר המוקדמות. הקטות, המונות חמישה מינים שונים ונאים, מצוידות בשק אוויר בין העור לשרירים, המבודד אותן כשהן רובצות על הקרקע הלוהטת.
במדבר אריזונה בארצות הברית חי עוף מדברי ששמו נקר גילה, החופר את קנו במין קקטוס המעניק לו ולגוזליו סביבה לחה וקרירה. ההורים חוזרים מדי שנה לאותו הקן. עופות כמו עקב אדום-זנב וכוס אלף בונים קנים על קקטוסים מדבריים. בזמן הקינון ואחריו הם מתקיימים מציד עקרבים וטרף אחר המצוי בסמוך. אחת הציפורים המעניינות ביותר היא החנקן הגדול, המנצל את קוציהם של עצי מדבר, שיטה ואטד, כדי לשפד את טרפו (לטאות, מכרסמים, ציפורים קטנות) על קוציהם.
שרקרק גמדי - עוף צבעוני ונאה המנוגד לנוף המדברי ומקנן במחילות שאותן הוא חופר בגדות נחלים וודאיות מדבריים. הוא ניזון בעיקר מצרעות וחרקים מעופפים מדבריים
אולי המפורסם בעופות המדבר בעולם, המופיע רבות גם בסרטים מצוירים לילדים - הוא עוף המכונה קוקייה אצנית. עוף זה, המצוי במדבריות ארצות הברית ומקסיקו, שהסתגל נהדר לתנאי המדבר על ידי הסתגלות לריצה מהירה עם רגליו הארוכות, גומא במרדף אחר זוחלים שונים מרחקים גדולים במהירות של 25 קמ"ש, כשהוא נוגע אך קלות באדמה החמה המדברית.
הוא נוהג להתחמם בבוקר על ידי הפניית גבו אל השמש תוך שהוא חושף וזוקר את נוצות גבו. באותה שיטה הוא נוהג לצנן את גופו אל מול הבריזה בעומסי חום קשים.
עופות אינם מסוגלים להזיע כיונקים, ולכן הם מרפרפים גרונית ומלחיתים, ומקררים את גופם על ידי הגברת קצב הנשימה ואידוי מים מחלל הפה, תוך איבוד כמות נכבדה של מים ואנרגיה. איבוד הנוזלים בשעה עלול להגיע לכדי אחוז אחד ממשקל גופה של הציפור.
סנונית מדבר -סנונית קטנה בעלת לבוש בהיר המקננת במדפי סלע וכוכים בוואדיות סלעיים במדבר. היא ניזונה מחרקי מדבר מעופפים, תוך כדי דאייה מתומרנת ומרשימה
עופות רבים מנצלים את הנוזלים במזונם ואינם צריכים לשתות מים, אלא אם מזדמן להם מקור מים לעתים נדירות. אוכלי זרעים, לעומת זאת, כמו מיני הקטה, הוורדית, חצוצרן וגבתון המדבר - זקוקים למים כדי לרכך בקיבתם את הזרעים הקשים, ומדי יום הם נוהגים להגיע למעיינות וגופי מים שונים כדי לשתות. יש מינים של ציפורי שיר מדבריות, כמו מיני חטפיות וכוכית גדות, המנצלים גופי מים ארעיים או קבועים כדי לצוד חרקים החיים מעליהם ובסביבתם.
במצב של התייבשות (דהידרציה) עשויות ציפורי מדבר מסוימות לספוג כ-80 אחוז מהמים המצויים בהפרשותיהן חזרה לגוף. למינים אחדים, כמו לעקב אדום-זנב, יש יכולת ניווט נדירה מאוד והם מסוגלים לגלות בורות מים קטנים ואף לחפור כדי לגלותם.
לקוליברים (יונקי הדבש) של דרום אמריקה יש מטבוליזם מהיר, ועל כן הם חייבים לאכול כל הזמן. הם הצליחו לפתור את בעיית הקור בלילה וחוסר ניצול צוף הפרחים בשעות אלו על ידי כניסה למצב של היפותרמיה, תוך האטת חילוף החומרים.
סלעית שחורת בטן - מין נפוץ בחבל המדברי הסלעי. בניגוד לשאר מיני הסלעיות, לבושו של הזכר כמעט לא שונה מזה של הנקבה. לצעירים אין כיפה לבנה המאפיינת את הבוגרים
חום גופם ופעימות הלב שלהם יורדים אז לרמה נמוכה להפליא - תופעה המכונה "טוּרפוּר", המצויה גם ברמה כזאת או אחרת גם אצל הסיסים והצופיות שלנו. הם גם מנפחים את נוצותיהם כמו "פוף" ויוצרים אגב כך בידוד אל מול הקור הלילי. בדומה לכך נוהג העורב ההודי (מין פולש אשר התפשט באילת וסביבתה), וכן העורב חום-העורף הנפוץ בחבל המדברי כולו.
אצלם נתגלה כי טמפרטורת הנוצות החיצוניות הגיעה לכ- 90 מעלות צלסיוס בשל צבעם השחור הקולט קרינה, בעוד טמפרטורת גופם עמדה על 46 מעלות, וזאת הודות ליכולתם לכלוא אוויר בנוצותיהם הפנימיות.
לסלעיות מדבריות החיות בנופים פתוחים, כמו סלעית המדבר וסלעית הערבות, יש צבעי הסוואה כצבע החול, ואילו לסלעיות החיות בוואדיות, כגון סלעית שחורת-בטן וסלעית לבנת כנף, גוון שחור-לבן הבולט למרחוק, ונראה כי הן יכולות להרשות לעצמן להתבלט בסביבה שבה הן חיות, שהיא אמנם קרה יותר אבל מוגנת יותר, ולכן הן יכולות להרשות לעצמן לספוג קרינה מבלי להסתוות.
שחור זנב - מין מדברי בעל זנב שחור בולט שאותו הוא נוהג לפרוס בשעת התרגשות. מין זה מקורב לסלעיות ומתקיים בעיקר מחרקים על עצי שיטה. הוא יציב בעיקר בוואדיות ברחבי המדבר. מין זה מורגל לנוכחות אדם בדומה למינים נוספים כמו זנבן וטריסטרמית
פרופ' אמוץ זהבי, בספרו "טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה", מציין כי לעופות מדבר רבים צבע שחור הבולט היטב בסביבה המדברית, דבר הנראה בעליל כמנוגד להיגיון של הסוואה והגנה מפני החום הרב השורר במדבר. הסיבה לדעתו קשורה לתקשורת בין הזוויגים.
לדעתו מינים מדבריים כהים מעדיפים בכל מקרה להיות פעילים בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערביים, אז הם צריכים דווקא לחמם את גופם, ולכן צבע גופם בעיקרו שחור, ואילו הצבע הלבן שעל גופם נועד לפרסם את התנועה והקונטרסט.
גם ציפורים קטנות, כדוגמת סלעית המדבר, נוהגות להתחבא בצהריים בצל ואינן פעילות במיוחד בשעות אלו אלא בעיקר בבוקר ואחר הצהריים. הללו מצוידות בצבע שחור הקולט קרינה אך חוסך 40 אחוז מהמטבוליזם הדרוש במידת הצורך לשמור על טמפרטורת גוף גבוהה. עופות מדבר מסוימים נוהגים לעתים, בשעות הלוהטות, להחזיק את כנפיהם למעלה וללכוד את האוויר המקרר את עורם כדי ליצור שכבה מבודדת מהחום המעיק של הסביבה.
סלעית לבנת כנף - מין זה מצוי באזורים הסלעיים בספר המדבר ובמדבר, ולבושו של הזכר בולט ומנוגד לסביבה. יש להניח כי כנפיות השחורות נועדו לקלוט חום בשעות הבוקר ולקראת ערב, כשקריר במדבר. הצפר רס"ן גידי זכאי ז"ל, שהיה טייס, ונספה בתאונה אווירית ב-1990 ביצע עבודה מקיפה על עפילות הקינון של מין זה בשדה בוקר
רץ המדבר (הנדיר ברחבי המדבר) מצויד ברגליים גבוהות, והוא מסוגל לרוץ מהר ולקפוא פתאום על מקומו, וזאת בנוסף להסוואתו המצוינת. גם היען מוסווה בצורה טובה. החוברה נוהגת להשתופף כאשר היא חשה בסכנה מידית, כך גם סבכי המדבר, סלעית המדבר, הקורא המדברי ועופות רבים אחרים.
הקורא המדברי מאפשר לשמש לבצע חלק ממלאכת הדגירה של הביצים בצהריים. כדי להיפטר מהמלח המצוי בצמחים שמהם הוא ניזון, קיימות אצלו בלוטות המפרישות בעת הצורך תמיסת מלח מרוכזות מבסיס המקור או בגלגל העין. הקורא מסתווה היטב ונמנע ככל האפשר מלעוף אלא אם כן הסכנה קרובה מאוד, היות שכנפיו הקטנות וגופו הכבד יחסית מקשים על התעופה.
בעוד מרבית עופות המדבר הקטנים יותר מעדיפים לתפוס מחסה מתחת לשיח, מתחת לסלע, במערות, או בבורות מים, ובכך להקטין את ייצור האנרגיה והחום בגופם, מעדיפים הנשרים ודורסים שונים, וכן העורבים, להמריא בשעות הצהריים החמות לגבהים (שם קריר יותר בעשר מעלות או יותר) כדי להימנע מחום הצהריים. נשרים ונשרונים של העולם החדש נוהגים להשתין על רגליהם כדי לקרר את גופם כאשר הטמפרטורות בחוץ עולות מעל 21 מעלות צלסיוס.
אצל ציפורי מדבר כמו האלימון (מין עפרוני) שומנים מיוחדים (ליפידים) הנמצאים בעור בריכוז גבוה משמשים כמחסומים מפני התאיידות יתרה לסביבה. המין הזה (הנדיר מאוד בישראל) מצליח לאתר זחלי חיפושיות החבויים בחולות, כנראה על ידי השמיעה המצוינת שבה ניחן.
גם למבנה הנחיריים המיוחד של עופות מדבר מסוימים יש תפקיד חשוב בקירור האוויר החם החודר תוך כדי הלחתה לתאי האפיתל הנמצאים בנחיריים לפני שהוא מגיע לריאות. במחקר אחר נתגלה כי עופות מדבר מנצלים בגידול צאצאיהם 27 אחוז פחות אנרגיה מעופות אחרים באותה מסת גוף.
טריסטרמית ים המלח - מכונה ע"ש הנרי בייקר טריסטרם - אבי הזואולוגיה של ארץ ישראל (בעבר כונתה זרזיר ים המלח). מין זה הוא מין מדברי חברותי, קולני ואופורטוניסטי, הניזון גם מפירות צמחי המדבר וגם משאריות שמשאירים בני האדם, מה שגורם להתפשטותו המהירה
מצוקים בקניונים ובוואדיות המשובצים במחסי סלע וכוכים משמשים מקום קינון מועדף ומקום מסתור מפני החום היוקד במדבר לעופות מדבריים כמו סנונית המדבר, הבז המדברי, הבז השחור ואוח פרעה.
אזורי הסלעים במדרונות הם מקום חיות נפוץ ומועדף בחבל המדברי על ידי עופות כמו הקורא המדברי, סלעית לבנת-כנף, גבתון המדבר וחצוצרן המדבר. מעניין לציין כי שחורי זנב וסלעיות המקננים במערות או בחורים שבסלעים מרצפים את סביבת הקן בערמות אבנים.
ייתכן שהריצוף המבוצע לרוב על ידי הנקבות נועד לבלבל גוזלי ביצים. במחקרים נתגלה קשר ברור להצלחת הקינון ותגמול הזכר במקרים שבהם הוא עוזר בהערמת האבנים.
לבסוף אזכיר את נאות המדבר והמעיינות הנחשבים לאתרי פעילות ותדלוק חשובים מאוד למיני עופות רבים כמו הטריסטרמיות והזנבנים הנוהגים לעתים לאכול ממש מהידיים של המטיילים. כמו כן ניתן לצפות שם בעורב קצר-זנב, בדרורי ירדן, שרקרק גמד, זנבן, צופית ועוד הרבה אחרים.
צילומים: חיים מויאל ובני סטרשנובסקי, ערד בן-דוד
הכתבה פורסמה בגליון 191 של "טבע הדברים "
מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד
לפנייה לכתב/ת 
