זכרונות מונפשים: סרטי אנימציה ליום הזיכרון

האבל בשחור-לבן. מתוך הסרטון "שערי שמיים" (אנימציה: דרור שפץ ונדב נחמני)

פרויקט "פנים. יום. זיכרון" של אתר בית אבי חי מבקש לרתום את הטכנולוגיה העכשווית להחייאת רסיסי זיכרון אלה. לפרויקט התגייסו ארבעה יוצרים צעירים מתחום האנימציה בבקשה להנציח רגעים מזכרונותיהם של שרי אנסקי, רחל גליק וירון נתנזון שאיבדו את יקיריהם במלחמות ישראל. לפניכם מוצגים ארבעת סרטוני האנימציה שנוצרו ממפגשים אלו ואמורים להוות סנונית זו תהיה תחילתו של יצירת מאגר זיכרונות וירטואלי ישראלי רחב ממדים.

"שערי שמיים"

לזכרו של יובל גליק ז"ל (1969-1991) 

"יצרנו עולם צבעוני ומלא חיים, שמתאר את השנים לפני מותו של יובל, לעומת עולם חסר צבע עם קו רועד, שמתאר את חוויית האובדן של רחל". אומרים היוצרים דרור שפץ ונדב נחמני. "סיפורה של רחל, אמו של יובל, עורר בנו שאלות רבות בנוגע למשקל שיש לאנשים הקרובים לנו בעולמנו, לשבריריות העדינה של חיינו ולדרך שבה אנחנו יכולים להעניק להם משמעות חדשה.

"בחרנו לעבוד בשפה של ניגודים וליצור כמה עולמות: עולם צבעוני ומלא חיים, שמתאר את השנים לפני מותו של יובל, לעומת עולם חסר צבע עם קו רועד, שמתאר את חוויית האובדן של רחל. רק כשהיא מוצאת את התמונות של יובל בחדרו היא מצליחה לאחוז במשהו מוחשי שקשור לבנה, וזה גורם לה לצאת למסע השלמה - שבסופו היא מצליחה להחזיר את הצבע לחייה.

"זאת הפעם הראשונה שבה אנחנו יוצרים סרט שמבוסס על סיפור אמיתי. זה תהליך שונה לגמרי, כי הוא מחייב אותך לשאול אם אתה עושה צדק עם הסיפור, ועם האנשים שמעורבים בו, ואם אתה מצליח לעשות עבודה מספיק טובה ולכבד את האנשים שעליהם אתה מבסס את היצירה. בניגוד לסרטים שאינם מבוססים על המציאות, במקרה הזה יצאנו לתהליך היצירה מתוך נקודת התחלה ברורה. זה יכול להקל על התהליך מצד אחד, מפני שיש לו בסיס, ומצד שני זה עלול להגביל. אנחנו חשים שהצלחנו להתבסס על המקור הקיים, ועם זאת להביא אל הסרט משהו מאיתנו.

היו לנו העונג והזכות לבחור שיר של אהוד בנאי ולעבוד אתו כקו מנחה. השיר, "עד הפעם הבאה", איפשר לנו ליצור תוך כדי התייחסות למקצב, וקולו של בנאי מילא תפקיד חשוב ועזר לנו לספר את הסיפור של רחל. אנחנו מקווים שהסרט יגיע לכמה שיותר אנשים, ירגש אותם ויגרום להם לחשוב על המשמעות של יום הזיכרון במובן אישי יותר ולהזדהות עם אנשים כמו רחל שאיבדו את יקיריהם.

"שערי שמים" מבוסס על סיפורה של רחל שלי גליק כפי שמביא אותו אהוד בנאי, היוצר הנערץ על יובל גליק, בנה של רחל שנפל בתאונת טייס בשנת 1991.

"יום כיפור בוטל"

לזכרו של ראובן גבריהו ז"ל (1947-73) 

"הסיפור הקצר 'סלט ירקות' של שרי אנסקי מעביר היטב את תחושת ההפתעה ששררה בארץ עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים", אומרים יוצרי הסרטון שחר תל-דן דן ורונן ז'וראט. "בסיפור מתארת אנסקי את הרגעים האחרונים שבילתה עם אחיה לפני שנפל במלחמה, לצד רגשות האשמה שחשה על המעשה האסור שעשתה.

"כשערכנו את התחקיר, נסענו לגבעת רם בירושלים, כדי להתרשם מהנוף הנשקף מהשכונה. החלטנו ליצור סרט בשחור-לבן, שבשילוב הקריינות ייתן תחושה חזקה של זיכרון, והוספנו נגיעות קטנות של צבע כדי להדגיש דברים מסוימים.

"בעוד שמרבית סרטוני האנימציה שאנחנו יוצרים מיועדים לפרסומות או פונים לילדים, ובאופן טבעי הם מגוננים, שמחים ומהירים, סרט שעוסק בשכול שואף לרגש ולטלטל את הצופה. למרות אורכו הקצר, הוא חייב להיות בקצב הנכון ולהציג דמויות המעבירות רגש, כדי שהצופים יחוו אותו ברמה הרגשית. אנחנו מקווים שהסרט יצליח לגעת בצופים, שחלקם חוו בוודאי את המלחמה באופן אישי".

"יום כיפור בוטל" מבוסס על הסיפור הקצר "סלט ירקות" ובו זיכרון אחרון של שרי אנסקי לפני צאתו של אחיה, ראובן גבריהו, למלחמת יום כיפור ממנה לא חזר.

"זיכרון ילדות"

לזכרו של יצחק (איזו) נתנזון ז"ל (1953-80) 

"לאחר שנים, פרטים בזיכרוננו מיטשטשים והולכים לאיבוד. לעומת זאת, דמות האב ותחושת האובדן נשארות חקוקות בזיכרון לעולם". אומרים היוצרים נחמן לרר ועינב ויסמן מבי"ס מוסררה, "הסרט מתמקד ברגע אחד ביוני 1980, שבו ירון נתנזון נפרד מאביו יצחק, שיצא למילואים ולא חזר. היתה זו הפעם האחרונה שבה האב ובנו ראו זה את זה.

"במשך הזמן, הזכרונות מיטשטשים: איך נראה הבית? איך נראית הדרך לגן? לעומת זאת, דמות האב ותחושת האובדן נשארות חקוקות בזיכרון לעולם. האנימציה בסרט מבוססת על קווים וכתמים מרצדים, שנועדו להדגיש את התחושה המורכבת הזו.

"במהלך לימודינו אנחנו מנסים ליצור אנימציות שייתנו ביטוי לחוויות האישיות שלנו. שמחנו שזכינו בהזדמנות לספר את הסיפור של ירון דרך האנימציה, המדיום שלנו, לתת זווית נוספת ובכך לחבר עוד אנשים לסיפור. כשהכנו את הסרט רצינו לשתף את הצופים בגעגועים של בן לאביו, שנאלץ לעזוב את משפחתו כדי למלא את חובת ההגנה על עמו. יום הזיכרון מוקדש לאנשים האלה: לאנשים שנפלו וגם לאלה שנשארו לזכור ולהתגעגע".

"זיכרון ילדות" מגולל סיפור של ירון נתנזון על אביו יצחק (איזו) נתנזון שנפל בעת מילוי תפקידו בשנת 1980.

"כל קיץ"

מבוסס על הסיפור "צבת הים שלי" מאת רות ריכטר 

"הסיפור הזה לא נכתב על אדם מסוים, אבל הוא יכול היה להיכתב על הרבה אבות להרבה בנות ובנים בארץ הזו". אומרת היוצרת סיון קדרון, "נתקלתי בסיפורה של רות ריכטר 'צבת הים שלי' במקרה, והוא ריגש אותי מיד.

"כשהתקשרתי אליה לברר פרטים לגביו, התברר לי שהסיפור מעולם לא התרחש - לפחות לא במציאות חייה. ובכל זאת, החיבור בין הילדה הישראלית לאביה ושל שניהם אל הטבע ריגש ולא עזב אותי. התחברתי מאוד לאופן שבו הטבע משלים מעט את מה שנלקח מהילדה, או לפחות זוכר אותו ומזכיר אותו, ואל משולש הפרט-משפחה-טבע הישראלי מאוד.

"בעיניי הסיפור הזה עולה מתוך תודעה ישראלית. הוא לא נכתב על אדם מסוים, אבל יכול היה להיכתב על הרבה אבות להרבה בנות ובנים בארץ הזו. הוא מזכיר את הבועה העדינה כל כך שעלולה להתנפץ, ולעתים אכן מתנפצת. בחרתי בקו עדין מאוד, בצבעים בהירים של אור ירח, ובשינויים קלים של אור וצל כדי להעביר את תחושת הזיכרון החמקמק - הרגע היקר של הקרבה בחוף, שמנצנץ אך גם יכול להיעלם בכל רגע".

"כל קיץ" מבוסס על הסיפור "צבות הים" מאת רות ריכטר