"תפסיקי עם הפינוק"; איך לגדל ילדים עצמאיים

יובל ומאיה הם בני דודים, כבני ארבע-חמש. בערב שישי הם נפגשו לארוחה המשפחתית בבית הסבים, שיחקו ונהנו עד מאוד. כשהגיע הזמן לפרוש הביתה ולהיפרד שאלה מאיה את יובל: "רוצה לבוא לישון אצלי? כדאי לך, נשחק ויהיה לנו כיף!".

הפיתוי להמשיך וליהנות מחברת בת דודתו היה עז ביותר, אך לא מספיק על מנת לגבור על החשש של יובל להיפרד מהוריו או להחליף את מיטתו המוכרת והבטוחה במיטה זרה. שפת הגוף שלו הסגירה את מצוקת התלבטותו ולכן כשאימו הציעה לו שאולי יזמין הוא את מאיה לישון אצלו – קפץ על הרעיון כמוצא שלל רב. ואכן, מאיה, ללא שום היסוס, נענתה להזמנה בהתלהבות.

עוד כתבות של דפנה תייר בנושא סמכות הורית :

תפסיקו להסביר ותתחילו לעשות

הילד עקשן? זה בגללכם

איך להתמודד עם התפרצויות זעם?

שעה קלה מאוחר יותר, בעוד השניים משחקים בחדרו של יובל, נכנסה אימו והודיעה שעוד כמה דקות הולכים לישון וביקשה שילבשו את הפיג'מות שלהם. כשחזרה לאחר מספר דקות מצאה את יובל לבוש בפיג'מה ואילו מאיה עדיין בבגדיה. "אני לא יודעת ללבוש את הפיג'מה לבד", היא הסבירה בנימת חוסר אונים את פשר המצב. "אז אני אעזור לך!", קרא יובל בשמחה, ועוד לפני שאימו הספיקה להגיב כבר עמד מתנשף ומתאמץ לחלץ את החולצה מעל ראשה של מאיה.

הסיפור הזה (אמיתי, מהחיים) מדגים בחינניות את המורכבות של המושג "ילד עצמאי": מי משני הילדים הללו עצמאי יותר, למעשה? זו שנפרדת מהוריה בקלות והולכת לבלות לילה הרחק מהם, או זה שיודע להתלבש בעצמו ואף להושיט עזרה למי שלא מסתדרת בכוחות עצמה?

ובכן, בסיפור שלפנינו שני הילדים מגלים עצמאות, אך כל אחד מהם מאופיין בסוג אחר שלה. את מאיה מאפיינת עצמאות רגשית, המתבטאת ביכולת להשתחרר מהתלות בנוכחות, בתשומת הלב או במגע עם ההורים, ועם זאת עדיין לחוש תחושת ביטחון ומסוגלות. את יובל מאפיינת עצמאות ביצועית, המתבטאת ביכולת וברצון לבצע מטלות שונות בכוחות עצמו.

לצד שני הסוגים הללו ישנו סוג עצמאות נוסף - עצמאות מחשבתית, המתבטאת בנטייה של הילד להתמודד עם פתרון בעיות מבלי לפנות לעזרת המבוגר. לדוגמה: אם נותנים לילד להרכיב פאזל חדש בדרגת קושי שמתאימה לו, האם הוא מתפנה לאתגר בסקרנות ובשמחה או שמא עוד לפני שבכלל ניסה הוא פונה אל המבוגר שלידו, אומר שהוא לא יודע איך להרכיב את הפאזל ומבקש עזרה.

הדיאלוג שבין עצמאות לתלות

העצמאות של הילד תחילתה בתלות. התינוק הנולד חסר אונים כמעט לחלוטין ותלוי במידה רבה ביותר באימו (או בכל מבוגר משמעותי אחר המטפל בו) למילוי צרכיו. בהתפתחות התקינה התינוק חווה סביבה שנענית לצרכיו, מגנה עליו ועוטפת אותו בהרבה אהבה. כל אלה מספקים לו מקום רגשי בטוח.

הביטחון שהתינוק חש נובע מכך שההורה נושא באחריות לרווחתו. קירבה רגשית וגופנית מספקת מאפשרת להורה, הקשוב והמכוונן אל ילדו, לדעת אל נכון מתי ועד כמה הוא יכול לאתגר את הפעוט במשימות היפרדות ועצמאות המתאימות ליכולותיו של הפעוט. כשצרכיו הרגשיים של הילד מסופקים – התלות שלו בהורה פוחתת בהדרגה והוא יכול להתקדם צעד אחר צעד אל עבר עצמאות אמיתית. לכל אורך שנותיו של הילד ההולך ומתבגר ישנו מעין תהליך של ניסוי וטעייה בינו לבין הוריו, שבמהלכו שני הצדדים בודקים ברגישות ובזהירות מהי מידת יכולתו של הילד להיות פחות תלוי ויותר עצמאי.

מהם הגורמים המשפיעים על עצמאות הילד?

מלבד טיב היחסים הרגשיים של ההורים והילד ישנם משתנים נוספים המשפיעים על מידת העצמאות שלו. ניתן לחלקם לשניים: גורמים פנימיים (בתוך המשפחה), כגון תפיסתם החינוכית של ההורים בכלל ובפרט בכל הנוגע לדירבון לעצמאות, מיקומו של הילד בין אחיו ומינו (בן או בת). כמובן שגם לאופיו של הילד, תכונותיו ויכולותיו השפעה על המידה בה תוענק או תידרש ממנו עצמאות.

עצמאות הילד מושפעת גם מגורמים חיצוניים (מחוץ למשפחה), כגון סביבת המגורים, ההתפתחות הטכנולוגית, התרבות והנורמות המאפיינות את התקופה בה הוא גדל. לדוגמה, בשנותיה הראשונות של המדינה ילדים צעירים ביותר הלכו ברגל מרחקים ארוכים, שיחקו ושוטטו מחוץ לבית שעות ארוכות ונסעו לבדם בתחבורה הציבורית. השגחת המבוגרים היתה מתונה מזו של היום ולכאורה הציפיות והדרישות מהילדים לעצמאות היו גבוהות יותר. אין ספק ששינויים תרבותיים (תחושת ביטחון אישי נמוכה יותר) וטכנולוגיים (מכוניות פרטיות, טלפונים ניידים וכד') מביאים לכך שממרבית הילדים נדרשת כיום פחות עצמאות בתחומים שאך לפני עשורים אחדים היה מצופה מהם להפגין עצמאות רבה.

הקשר בין פינוק, עצמאות והורות סמכותית

לא תמיד הורים יודעים להחליט אם הדרך בה הם מתייחסים אל הילד היא פינוק או לא. הדרך הטובה ביותר לזהות פינוק היא לבדוק: האם אני כהורה עושה עבור הילד שלי משהו שהוא בעצם כבר יודע או צריך היה לדעת לעשות בעצמו. תשובה חיובית רומזת על כך שזהו פינוק.

חשוב להבהיר שפינוק אינו בהכרח תמיד שלילי: לעיתים זו דרך להפגין תשומת לב וחיבה (למשל – כשהוא מגיש לה כוס קפה למיטה...) ולאו דווקא יצירת חוסר אונים ותלות. לכן גם להורים מותר, מדי פעם (והדגש הוא על מדי פעם), לפנק את הילד, ולעזור לו להתלבש למרות שהוא יודע להתלבש לבד, למשל.

אך כשהפינוק מאפיין את ההתנהלות היומיומית של ההורים, ובטח ובטח כשמתלווה לזה הגנת יתר (כגון הרדמות של הילד רק כשההורה שוכב לצידו או איסור לשחק במתקני שעשועים בהם משחקים בביטחה בני גילו) הדבר גורם לסירוס יכולותיו של הילד ולעיכוב התפתחות עצמאותו. בהקשר זה חשוב לציין כי גם פה, מבין שלושת הגישות החינוכיות – ה"זורמת", הסמכותית-המטיבה והסמכותנית - ידה של ההורות הסמכותית על העליונה מבחינת השפעתה החיובית על הילד: באומרינד, חוקרת סגנונות ההורות הנודעת, מצאה בהשוואה בין הסגנונות השונים כי ילדיהם של הורים סמכותיים, המאופיינים בהיותם מטפחים ונענים ועם זאת מציבים לילדיהם גבולות ברורים, הינם ילדים עצמאיים יותר.

כיצד הורים יכולים לדכא או לעודד עצמאות?

בסופו של דבר מוטלת על ההורים האחריות להכין את ילדם לחיים. במילים אחרות, עליהם לקדם את הילד לעצמאות בכל המישורים. אם ההורה נוטה להגביל את הילד ולא לאפשר לו להתמודד עם אתגרים ותיסכולים, עלולה הגבלה זו לרפות את ידיו של הילד ולגרום לו להיכשל בעומדו לפני אתגר.

חוויות כשלון מצטברות עלולות בהמשך ליצור בילד תחושות של חשש וחוסר בטחון להתמודד וכך תתחזק תלותו באחרים.

לעומת זאת, הורים המזמנים לילדיהם אפשרויות מתאימות של התמודדות ומעודדים את עצמאות הילדים, יוצרים מעגל קסמים חיובי בו ההתמודדות העצמאית המוצלחת מפתחת בילד תחושת מסוגלות ומעוררת בו רצון להמשיך ולהתנסות להתמודד בכוחות עצמו, דבר שמוביל להוויה של עצמאות.

ולסיום: עיצמו עיניים, התרכזו ונסו להזכר בחוויית העצמאות המשמעותית הכי מוקדמת שלכם. יש מי שזכרונו יגיע לשנות ההתבגרות המאוחרות - כיצד פתח את חשבון הבנק הראשון על שמו. יש מי שיזכר בשנות הילדות – הפעם הראשונה שנשאר לבד בבית. ויש מי שזכרונו הטוב יחזירו לשנותיו הראשונות - כיצד צעד לבדו בשביל לגן.

לא משנה מהו הזכרון – נסו לבדוק אלו רגשות הוא עורר בכם אז. אם הוא עורר תחושות של גאווה, סיפוק, מסוגלות והתרגשות חיובית – סימן שהצעד הזה (הקטן לאנושות) היה עבורכם צעד גדול ומשמעותי אל עבר העצמאות. מן הסתם אלו התחושות שאתם מאחלים לילדיכם.

הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן