שתף קטע נבחר

סרבני קשר: הקורבנות הקטנים של הגירושין

תופעת סרבנות הקשר היא מאפיין קשה ביותר של מאבקי גירושין. המלצות שניט לא מספיקות. הפתרון: סנקציות וחקיקה

לפני שש שנים וחצי החליטו בני זוג להיפרד, ולהם שני ילדים: האחד בן 9 וחצי והשני בן 13. הסכם הפרידה שנערך בין השניים קבע כי מעתה והלאה יישארו הילדים במשמורת האם. למרות ההסכם, הסית האב את הילדים נגד האם והעביר אותם לביתו. חוות דעת של עובדת סוציאלית וגם צווי בית משפט לא הועילו. גם לא הסדרי ראיה חדשים.

 

בין הגורמים המקצועיים לא נמצאה שום מחלוקת. העובדת הסוציאלית העידה בבית המשפט כי מדובר בסרבן קשר המסרב להגיע למרכז טיפולי ומונע טיפול פסיכולוגי מילדיו שנמצאים במצב קשה. גם כאשר הסכימה המדינה לשלם עבור "בדיקת מסוגלות הורית", סירב האב לשתף פעולה. בכל פעם שהאב אינו מביא את ילדיו לביקור, עליו לשלם, על פי צו, קנס של 350 שקלים למדינה, אך גם מכך התעלם האב וצבר חובות של אלפי שקלים.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

חזון הרצל נקבר בהתנחלויות / שמוליק צ'יצ'ק

יש לפיד לחרדים / יהודה קוטקס

העת לתיקון
מזונות ואבות מרוששים / יעל גיל
אבות חייבים לשלם מזונות, לא רק חוקית, אלא גם מבחינה מוסרית. אבל האפליה המגדרית החמורה חייבת להיפסק. עד מתי נחכה להמלצות ועדת שיפמן?
לכתבה המלאה

 

זה סיפור קורע לב על אשה שנאבקת לראות את ילדיה והמערכת כולה הרימה ידיים והמליצה לה לנהוג כך בעצמה. בעולם אוטופי, אב שהיה לוקח ילדים מאמם בהפרה בוטה של הוראות בית המשפט היה נעצר, היה נכפה עליו טיפול לו ולילדיו, רשיון הנהיגה שלו היה נשלל והמשטרה הייתה מתערבת. לסרבני גט, למשל, שוללים את רשיון הנהיגה ומונעים מהם גישה לחשבון הבנק. אך כאשר הורה חוטף את ילדיו "חטיפה רגשית", מפר הוראות בית משפט, מונע מילדיו לראות את ההורה השני ומונע מהם טיפול פסיכולוגי, אנו נתקלים במבוי סתום.

  

למעשה, המקרה הזה חריג, שכן במרבית המקרים דווקא האמהות הן סרבניות הקשר, בעקבות סכסוך קשה מבחינה רגשית ומבחינה פיננסית. ניתן לאפיין את סרבניות הקשר כאמהות שמסרבות לתת ללינה את הילדים, שנוקמות באב שעזב אותן על ידי ניסיון להשיג הישגים על גב הילדים כגון מניעת לינת הילדים אצל האב. עצוב לומר זאת, אבל הקלף החזק ביותר שנשאר לאשה החיה בישראל, הוא השפעתה על ילדיה ומכאן יכולת המקח מול האב שמטרתה גם להשיג הישגים כלכליים.

 

הנזק הגדול נגרם לילדים

אמנם אנו מוצאים כי בתי המשפט נוטים "לנזוף" באמהות ומנסים לכפות עליהן לאפשר את הקשר בין הילדים ואביהם. אך ככל שהילדים גדלים, קשה יותר לכפות עליהם את הסדרי הראיה. כך, הנזק הגדול הוא לא רק לאב, כי אם גם לילדים הגדלים בלי דמות אב בחייהם. במקרים חריגים יכול אב לבטל את המזונות המשולמים לילדיו עקב סרבנותם.

 

בארה"ב לא יהססו להעביר משמורת לאלתר על מנת למנוע סרבנות קשר. הורה שלא מאפשר קשר עם ההורה השני נחשב "הורה משמורן שלא ממלא את תפקידו", וככזה לוקחים ממנו את המשמורת ובעצם את הילדים. גם בית משפט בארץ נהג כך, בהסתמך על השיטה האמריקנית והעביר משמורת מאם לאב, לאחר שסבר שהאב לא יטרפד את הסדרי הראיה עם האם ובכך יהיה משמורן טוב יותר.

 

אבל מדובר בפסק דין נדיר מאוד במחוזותינו ולכן הפתרון למצבים אלו פשוט: יש לחוקק חוק נגד סרבנות קשר וניכור הורי. ועדת שניט, ששר המשפטים אימץ את המלצותיה, ניסתה להתמודד עם סוגיית חזקת הגיל הרך והמשמורת המשותפת, אך לא הצליחה לתת מענה במקרה הנפוץ כל כך של סרבנות קשר. ועדת שניט התחילה בדיוק מהמקום הזה של התאמה למציאות המודרנית ולדרישת השוויון מצד הגברים. הוועדה בדקה את עניין הסדרי הראיה ובמקום למנוע בחקיקה את הניכור ההורי, החליטה ללכת על מנגנון מיושן (כמו ארה"ב) של משמורת משותפת.

 

משמורת משותפת לא תמנע את הבעיה. המקרה שתואר כאן מוכיח כי חזקת הגיל הרך אינה הבעיה והעובדה שעד כה ניתנה לאם האפשרות למשמורת אוטומטית על ילדיה עד גיל 6 לא מונעת אפשרות של "חטיפה רגשית". הבעיה היא שהשיטה לא עובדת, וככל הנראה, הפתרון היחיד שיעבוד הוא הטלת סנקציות על סרבני קשר.

 

עו"ד איימי בכור-בוני, בעלת משרד עו"ד המתמחה בתחום דיני משפחה 

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אילן בוני
להטיל סנקציות. עו"ד איימי בכור-בוני
צילום: אילן בוני
מומלצים