מ-13 יוצא נשיא מצרי: מי טוב ליהודים?
תחושה בלתי מוכרת מציפה את ארץ הנילוס - בחירות ראשונות שבהן הכל פתוח. ביום רביעי יידרשו האזרחים לממש את המהפכה בקלפי ולבחור בין מועמדים שמבטיחים הרבה ולא מזניחים גם את החזית הישראלית והפלסטינית. מדריך למצביע
על פי הסקרים האחרונים מסתמנים שני מועמדים שיתייצבו בסופו של דבר זה מול זה: עמרו מוסא, לשעבר שר החוץ במשטר מובארק ומזכ"ל הליגה הערבית, ועבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, המועמד האיסלאמיסטי שהודח מתנועת האחים המוסלמים. לא בכדי נערך העימות הטלוויזיוני הראשון בתולדותיה של מצרים בין השניים. פרופ' יורם מיטל, מומחה למצרים מאוניברסיטת בן גוריון, מונה בנוסף להם עוד שני מועמדים חשובים: ראש הממשלה לשעבר אחמד שאפיק ואיש האחים המוסלמים מוחמד מורסי. "זאת הרביעייה שיש לה את רוב הסיכויים", גורס מיטל.
הממלכתי – עמרו מוסא
יליד קהיר, בן 76, עורך דין בהכשרתו. הצטרף לשירות הדיפלומטי ב-1958 ומאז כיהן בשלל תפקידים: שגריר מצרים בהודו ובשוויץ, יועצו של שר החוץ בשנות ה-70 ונציג מצרים באו"ם בשנות ה-80. במשך עשר שנים כיהן כשר חוץ תחת מובארק - "כתם" שכיום יש לא מעט שמזכירים אותו.
כשהוטחה בו הטענה שהוא משרידי המשטר הקודם, טען מוסא בעימות כי הוא היה בבחינת אופוזיציונר בתוך המשטר שכן היו לו חילוקי דעות רבים עם הנשיא, בהם בסוגיות הקשורות לישראל ולפלסטינים. מוסא מוצג באתר הקמפיין שלו כמי שלא הסכים לעשות ויתורים בסוגיה הפלסטינית ללא תמורה וזכה בשל כך לפופולריות בקרב המצרים והפלסטינים ולאיבה מצד בכירים ישראלים ואמריקנים. הוא מתואר כמי שעצר את הנהירה של חלק ממדינות ערב אחר כינון יחסים מלאים עם ישראל מבלי שתהיה התקדמות בפתרון הסכסוך.
תשדיר הבחירות של מוסא:
ישראל מככבת גם בסעיף ההבטחות של מוסא לבוחר, לצד סוגיות פנימיות כגון כינון ממשלה שתזכה לאמון העם, מלחמה בשחיתות וחיזוק השקיפות, ביטחון לאזרח ועצמאות לרשות השופטת. הסוגיה הפלסטינית תועמד בראש סדר העדיפויות כשהפתרון המוצע הוא הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים המזרחית.
ההבטחות כוללות גם מזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני, כולל ישראל, וכיבוד של כל ההתחייבויות הבינלאומיות של מצרים כולל הסכם השלום עם ישראל (כל עוד הצד האחר יכבד אותו ולא יהווה מכשול אל מול אכיפת ריבונותה של מצרים ואל מול השמירה על ביטחונה). מוסא צוטט לא פעם במהלך מערכת הבחירות כמי שאמר שהסכם קמפ דיוויד עבר מן העולם, אך בעימות הסביר כי אין לו כוונה לבטל את ההסכם, אלא לבחון מחדש את הנספחים הביטחוניים בו ואת הקשרים עם ישראל בכלל. הוא גם התחמק מלכנות את ישראל "אויבת", כפי שעשה אבו אל-פתוח.
העממי - עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח
יליד קהיר, בן 61, רופא ילדים בהכשרתו. כבר במהלך לימודיו באוניברסיטת קהיר עסק בפעילות פוליטית וכיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים. הוא נעצר למשך מספר חודשים במסגרת מבצע המעצרים הנודע שביצע הנשיא אנואר סאדאת ב-1981 נגד מתנגדי שלטון, אך הדבר לא הסית אותו מדרכו. בזמן שלטון מובארק ריצה אבו אל-פתוח מאסר של חמש שנים שבמהלכו קיבל רישיון לעריכת דין.
ב-1987 הצטרף לתנועת האחים המוסלמים, בה פעל עד לפני כשנה אז הכריז על מועמדותו לנשיאות בניגוד להחלטת מועצת השורא, שקבעה כי הארגון לא יריץ מועמד מטעמו לנשיאות. הצעד המרדני של אל-פתוח התקבל בכעס בקרב ראשי התנועה והם החליטו להדיחו. באופן אירוני, בסופו של דבר החליטה התנועה להציג מועמד מטעמה.
תשדיר הבחירות של אל-פתוח:
הבטחותיו של אבו אל-פתוח לבוחר אינן צנועות. "אני מבטיח שתוך עשר שנים תהיה מצרים בין 20 הכלכלות החזקות בעולם", הוא מצהיר בריש גלי ומוסיף כי יהפוך את צבא המדינה לחזק באזור. ההבטחות מרקיעות שחקים גם בתחום החינוך: "אני מבטיח למגר את הבערות במצרים בקרב מי שמתחת לגיל 40 עד סוף הקדנציה שלי". אבו אל-פתוח גם מתחייב לבטל את המשפטים הצבאיים שנערכים לאזרחים בימים אלה ולשפוט מחדש כל אזרח שנשפט בבית הדין הצבאי.
במהלך העימות הציג אבו אל-פתוח חזית תקיפה נגד ישראל כשכינה אותה אויבת, וטען כי בהסכם השלום יישאר רק מה שיהיה לטובת האינטרס של מצרים. הוא גם הצהיר שיישם את אחד מסעיפי ההסכם הקובע שהפרלמנט המצרי יבחן מחדש את ההסכם כל חמש שנים. גם כשבוטל הסכם הגז בין ישראל למצרים בחודש האחרון, היה אבו אל-פתוח מראשוני המברכים.
מי עדיף לישראל?
מבחינת המועמד העדיף לישראל, לפרופ' מיטל אין שום ספק במי מדובר: "לשני המתמודדים יש השקפות מנוגדות לחלוטין. מוסא רואה בישראל יריב שצריך להיאבק איתו במישור הדיפלומטי והמדיני והעמדות שלו כלפי ישראל מאוד נוקבות, ואבו אל-פתוח רואה בישראל אויב. מוסא אמנם רוצה להיכנס למאבק עם ישראל, אבל ההסכמים יישארו. אצל אבו אל-פתוח מדובר בעמדה הרבה יותר לוחמנית וההסכמים לא בטוח יישארו. בישראל ערים לכך שמצרים בהנהגת מוסא היא אתגר קשה מאוד, אבל זה אתגר שאפשר יהיה להתמודד איתו, לעומת העמדות של אל-פתוח שמקשות על פתיחה בדיאלוג".
מוסא מנסה להציג את עצמו כאדם הנכון במקום הנכון כשהוא מסתמך על ניסיונו הדיפלומטי והפוליטי העשיר. מנגד, אבו אל-פתוח מהצד השני עממי יותר, ומצייר עצמו כמי ששואף ליישם אחת לאחת את מטרות מהפכת 25 בינואר. לא מפליא שאחד מסמליה המובהקים של המהפכה, ואאל גנאים, קרא לצעירים להצביע בעדו. בכלי התקשורת הערביים היו מי שהגדירו זאת כמאבק בין משטר מובארק לבין האיסלאם הפוליטי והפרגמטי.
הפרחים - לוועדת הבחירות
במידת מה נראה שמוסא ואבו אל-פתוח זכו מן ההפקר וצריכים לשלוח זרי פרחים לוועדת הבחירות העליונה שפסלה באופן דרמטי שלושה מועמדים כבדי משקל. ביניהם היה מועמד האחים המוסלמים חיירת א-שאטר, שבמקומו הוצב מוחמד מורסי.
מורסי, בן 61, יו"ר המפלגה של התנועה בפרלמנט (מפלגת החירות והצדק), מחזיק בתואר ד"ר להנדסה מאוניברסיטת דרום קליפורניה. פעילותו נגד משטר מובארק הביאה למעצרו מספר פעמים. אף שהוא חבר במספר ארגונים מצריים המתנגדים למדינת ישראל, נראה כי מורסי מנסה לא לשבור את הכלים בנושא הישראלי. לא פעם הצהיר כי תנועתו תכבד את כל ההסכמים הבינלאומיים שמצרים חתומה עליהם, כולל הסכם השלום עם ישראל. בהשקת מסע הבחירות שלו אמר כי הסוגיה הפלסטינית תעמוד בראש סדר העדיפויות שלו.
תשדיר הבחירות של מורסי:
מועמד נוסף הוא אחמד שפיק, ראש הממשלה האחרון בעידן מובארק. שפיק, בן 71, מתהדר בעבר צבאי מפואר. הוא שירת כטייס וב-1996 מונה למפקד חיל האוויר. ב-2002 מונה שאפיק על ידי חברו מחיל האוויר, הנשיא מובארק, לשר התעופה האזרחית. הוא כיהן בתפקיד עד שמובארק, בניסיון לרצות את אזרחיו המתקוממים, מינה אותו לראש ממשלה.
שפיק הרחיק לכת בנוגע ליחסים עם ישראל, כשהביע את הסכמתו העקרונית לערוך ביקור בארץ, צעד שאפילו פטרונו מובארק נמנע ממנו. בשבוע האחרון געשה הרשת במצרים לנוכח פליטת פה של שפיק שאמר בראיון טלוויזיוני: "לצערנו, המהפכה הצליחה". גם בלי הערה זאת, סיכוייו לא נראים גדולים.
מתי נדע מי הנשיא הבא?
פרופ' מיטל מזכיר כי כל עוד לא גובשה החוקה המצרית, אזרחי מצרים בוחרים נשיא שאיש לא יודע מה יהיו סמכויותיו המלאות לעומת הרשויות האחרות. "אנו נמצאים במצב שבו יש כמה מוקדי כוח כמו הפרלמנט, הנשיאות, הצבא, הצעירים והאליטה הכלכלית", מסביר מיטל. "גם לאחר הבחירות לנשיאות הם ימשיכו להיאבק בינם לבין עצמם על השליטה במדינה, אולי אפילו במשך שנים".
"אחרי שייבחר נשיא, לא סביר להניח שלפתע תהיה במצרים יותר יציבות וכולם יקבלו את החלטות הנשיא כדבר מובן מאליו. ההיפך הוא הנכון. אני צופה הרבה יותר יריבויות ומאבקי כוח. מכיוון שמצרים עוברת תהליך מהפכני, גם לא ברור לחלוטין שאחרי בחירות לא נראה עוד הפגנות קשות, גם נגד הנשיא שייבחר".
נראה כי יעברו עוד הרבה מים בנילוס עד שנדע מי יהיה הנשיא הבא. הסיבוב הראשון של הבחירות הסתיים ב-17 במאי, כשבעלי זכות הבחירה מחוץ למצרים סיימו את הצבעתם ובחרו באבו אל-פתוח. במצרים עצמה ההצבעה תחל ב-23 במאי ותסתיים למחרת. ב-26 במאי ועדות משנה יסיימו את מלאכת מיון הקולות וישלחו את התוצאות לוועדת הבחירות העליונה. המועמדים יוכלו להגיש ערעורים על התנהלות הוועדות עד 27 במאי, ויומיים לאחר מכן יוכרזו התוצאות הסופיות.
אם איש מהמועמדים לא יעבור את רף 50 האחוזים, יעלו שני המובילים לסיבוב שני, שייערך מחוץ למצרים ב-3 ביוני ובתוכה ב-16 וב-17 ביוני. ב-21 ביוני תכריז ועדת הבחירות העליונה על נשיא מצרים הבא.
לפנייה לכתב/ת 
