שתף קטע נבחר

כתבה ב"60 דקות" של CBS על 'הבועה' של ת"א

התוכנית היוקרתית של הרשת הקדישה לתל-אביב כתבה בת 12 דקות, שהפכה ללהיט רשת. היא מתוארת כעיר בילויים צעירה ותוססת, עם סובלנות ושגשוג כלכלי, אבל גם כ"עיר הגובלת בסכנה מכל עבריה" וכזו שתושביה אדישים לקיפאון הפוליטי

התוכנית היוקרתית "60 דקות" ברשת CBS האמריקנית שידרה כתבת פרופיל על תל-אביב, או יותר נכון "הבועה התל-אביבית" כפי שהיא מתוארת בה. הכתבה, שהועלתה לאתר האינטרנט של הרשת הנצפית, הפכה ללהיט ויראלי בקרב גולשי פייסבוק ישראלים, עם יותר מ-3,000 שיתופים ברשת החברתית. הכתבה מחמיאה במידה רבה לתל-אביב כאי ליברלי בלב המזרח התיכון הקשה והמיליטנטי, אך ניכרת בה גם ביקורת רבה על היותה אדישה למציאות הקשה שמסביב.

 

 

בהקדמה לכתבתו של בוב סיימון מוצגת העיר כ"עיר הגובלת בסכנה מכל עבריה, אולם תושביה נראים ממוקדים יותר בחופיה, בבארים שלה ובתעשיית ההיי-טק הצומחת". התל-אביבים מתוארים בה כמי ש"איכשהו למדו שלא לדאוג למחר, עבורם - הזמן היחידי הוא עכשיו". יצוין כי "60 דקות", שעלתה לאוויר לפני 44 שנה, היא אחת מתוכניות הטלוויזיה הנצפות בארה"ב אי פעם.

 

לכתבה התראיינו כמה אישים ישראלים מוכרים, שהראשון בהם הוא ראש העיר תל-אביב, רון חולדאי. הוא מתאר את עירו כ"אי של שפיות במדינה הזו", ורוכב יחד עם הכתב על אופניים של שירות "תל-אופן" החדש יחסית בעירו.

 

רון חולדאי בכתבה של CBS ()
רון חולדאי בכתבה של CBS

 

כתב CBS בוב סיימון שואל אותו על כך ש"בעזה יש מאות רקטות שמכוונות לעבר תל-אביב, מהעבר השני יש אלפי רקטות של חיזבאללה שמכוונות לתל-אביב... איך אתה מתמודד עם זה?". חולדאי משיב: "מה עוד אפשר לעשות? כשאתה יוצא מהבית בניו-יורק, אתה יכול להיפגע בתאונת דרכים... בחיים יש הרבה סיכונים".

 

הכתב מזכיר את מלחמת המפרץ הראשונה שבה נורו טילים לעבר תל-אביב, ואת העובדה שרחובות תל-אביב הפכו ל"אזורי הרג" על-ידי מתאבדים פלסטינים בהמשך. הוא מציין שהפיצוצים לא עצרו את התושבים מללכת לחופים ביום ולבארים בלילה.

 

סוכן השחקנים אריק קנלר התראיין ונשאל אם הוא חש לעתים שהוא "רוקד בטיטניק", רמז לסכנה שאורבת לכאורה לעיר בכל רגע. הוא משיב: "לעתים. אולי חלק מהסיבה שאנשים רוקדים על השולחנות הוא שהם מאמינים שמחר תל-אביב תותקף. והם באמת חיים כאילו זה היום האחרון של פומפיי, ורוצים לנצל כל רגע ממנה".

 

עוד חדשות מהעולם הגדול :

 

סיימון מזכיר את העידוד שלו זכה ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, מתושבי העיר לתהליך השלום עם הפלסטינים שקידם לפני כמעט 20 שנה. "לפני שנים אנשים היו פוליטיים מאוד, אבל הם אינם עוד. למה?", שואל סיימון, וקנלר משיב: "הם עייפים... יש תחושה של קיפאון... שאין באמת תקווה".

 

עם סגן ראש העיר ליד הפאב

עוד מתראיין לכתבה העיתונאי גדעון לוי, שטוען בפני הכתב כי בישראל אין דיון ציבורי פוליטי אמיתי: "הכול סובב את החופשה הבאה, הג'יפ הבא, המסעדה הבאה... החיים הטובים בתל-אביב מאפשרים לך להתעלם מהשאלות האמיתיות". כשהכתב מספר על כך שבמקביל לבילויים בתל-אביב המלחמה נמשכת, וכי בשבוע שבו ביקר בישראל נרשמו עימותים בגדה, מרחק של פחות משעת נסיעה מ"הבועה הבטוחה של תל-אביב", מצייר לוי את התל-אביבים כמי שאינם יודעים מה מתרחש שם וכמי ש"לא רוצים לדעת מה קורה שם, רוצים לעצום את עיניהם".

 

בכתבתו מציין סיימון את התנופה הכלכלית של תל-אביב, תוך הצגת בנייניה הגבוהים, בתי העשירים שלה ומסעדות עמוסות סועדים. הוא מראיין את יוסי ורדי, איש עסקים ואביו של אחד ממפתחי תוכנת המסרים המיידיים ICQ, ואומר כי "לתל-אביב, עיר הסטרט-אפ, יש יותר חברות סטרט-אפ היי-טקיסטיות מכל מקום אחר מחוץ לעמק הסיליקון".

 

סיימון שואל את ורדי כיצד הפכה ישראל למדינה עם כל-כך הרבה חברות סטרט-אפ, וזה משיב כי בין הסיבות שהועלו ניתן למנות את ההכשרה הצבאית ואיכות ההוראה באוניברסיטאות, אך הוא עצמו מאמין כי "האם היהודייה" שדוחפת את ילדיה היא הסיבה.

 

כדי להמחיש את היותה של תל-אביב עיר בילויים, מציין סיימון כי מחברי "לונלי פלנט" תייגו אותה כעיר השלישית הכי "חמה" בעולם. את סגן ראש העיר תל-אביב אסף זמיר מראיין כתב CBS בעודו מבלה ליד פאב תל-אביבי, מה שמציג גם אותו באור חיובי. למחמאות זוכה גם סצינת האומנות בעיר - על הגלריות, תצוגות האופנה והמוסיקה שלה.

 

גם מעמדה הגאה של תל-אביב לא נפקד. "נראה שאנשים מסתדרים זה עם זה. חילונים ודתיים, חיילים ואזרחים, סטרייטים וגאים", אומר סיימון, ומציין כי בסקר השנה נבחרה תל-אביב לעיר הגאה מספר אחת בעולם.

 

השחקנית נועה תשבי מתראיינת על נושא הגאווה בישראל: "זה כל-כך לא עניין בישראל", היא אומרת, "זה הסיפור... אם אתה סטרייט או הומו זה פשוט לא עניין... גאים בצבא - מה הבעיה?". הכתב אומר לה: "כאן זה לא 'אל תספר, לא נשאל', זה 'אל תספר, למי אכפת'", ותשבי מאשרת.

 

גל אוחובסקי מתראיין, ונשאל מדוע הורים בישראל מתייחסים יחסית בסובלנות ליציאה של בניהם או בנותיהם מהארון. "פה זה מעט שונה... ישראל היא אזור מלחמה וכך היא הייתה שנים רבות, קשה מאוד לגדל פה ילד. הם יכולים למות בצבא, הם יכולים למות בפיגוע התאבדות", משיב אוחובסקי, ומסביר שעבור הורה ישראלי זו "מלחמה גדולה" להביא את הילד בחיים לגיל 21, כך שאם בגיל 22 הוא יוצא מהארון - זה לא כל כך נורא.

 

Read this article in English

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכתבה של 60 דקות. למה רוקדים פה על שולחנות?
מומלצים