שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הבאנו ביכורים: עוזי זק על "מכאן ולא מכאן"
    עוזי זק גדל בתל אביב של שנות ה-60 כצבר ישראלי אמיתי. בספרו הראשון "מכאן ולא מכאן" הוא מנסה לנפץ את המיתוסים המוכרים בסיפור נוסטלגי ולא לגמרי ריאליסטי. "האכילו אותנו אתוסים ושקרים במשך שנים, ורציתי לכתוב על זה"

    "רציתי, בצורה מתוכננת,לכתוב ספר שיש בו רבדים רבים: נוסטלגיה לצד אידאולוגיה, וגם סוג של פנטזיה", מספר עוזי זק, עורך דין ואיש עסקים, שספרו הראשון "מכאן ולא מכאן" פורסם לאחרונה בהוצאת אפיק. זק, בן 66, החל לכתוב בשנים האחרונות, מכיוון שחש צורך להביע את דעתו לגבי שנות ילדותו ונערותו בתל אביב של שנות ה-60.

     

    "מכאן ולא מכאן" מספר את סיפורו של ארי פלד, נער צעיר שמייצג את תמצית המנטליות של הצבר. אך הקרקע נשמטת מתחת לרגליו כאשר אחיו האבוד והמת מהשואה, מגיע לחייו באופן מפתיע.

     

     

    עוזי זק. חוזר אל השנים בין בתי הקפה למשפט אייכמן (צילום: מאיה זק)
    עוזי זק. חוזר אל השנים בין בתי הקפה למשפט אייכמן(צילום: מאיה זק)

     

    "רציתי לכתוב סיפור שיהיה יצוק בנסיבות החיים המהותיות של התקופה ההיא. הדור שלי הוא דור התפר - מצד אחד היינו מאוד צברים, אבל מצד שני, גדלנו תחת השפעת הגולה וסיפורי השואה".

      

    על מה הספר שכתבת?

     

    "מדובר על רומן נוסטלגי. יש בו את אווירת בתי הקפה והחיים הטובים של נערי בית הספר התל אביבים של שנות ה-60, בתקופה שהיתה מורכבת מהרבה בחינות. הספר לא ריאליסטי כי שאפתי להכניס לתקופה ההיא אלמנט פנטסטי".

     

    מדוע כתיבה?

     

    "עד לספר הזה, לא כתבתי מעולם לא ספר ואפילו לא משהו שהוא דומה לכך. אבל זה התחיל כי מצד אחד חשבתי שיש לא מעט דברים שמעצבנים אותי - אתוסים, מיתוסים ושקרים שהאכילו את החברה שלנו במהלך ששים השנים האחרונות, והנושאים הללו פרוסים לאורך הספר. כמו, לדוגמה, המיתוס הגדול של סיפור כמו חנה סנש. אף אחד לא שואל את עצמו מה הכמעט ילדה הזאת היתה אמורה לעשות בבודפשט כשאייכמן משתולל באירופה. רציתי לדבר על הצדדים האפלים של האידאולוגיה הצברית, ההתנשאות, היחס המזלזל כלפי מי שלא נמצא בבועה שגדלתי בה, תל אביב של אשכנזים-צברים.

     

    "רציתי להוציא החוצה את מה שחשתי רוב חיי. כמו היחס הקשה והמפלה כלפי עדות המזרח, גם כלפי ניצולי השואה, לפחות עד למשפט אייכמן". 

     

    איך בחרת את שם הספר?

     

    "השם של הספר בעצם נבחר בהתייעצות עם דן מרון, שהוא זה שהדגיש בפניי, שהנושא המשמעותי בספר הוא בין תקופת הזוהר של ההשתייכות. בזמנים ההם, ההשתייכות לכאן היתה מאוד נחוצה לאנשים. הגיבור שנמצא בין העולמות מוצא את עצמו לא מכאן ולא מכאן".

     

    על איזה ספר ילדים גדלת?

     

    "זאת הייתה תקופה שבה היה מסלול קבוע לכל דבר, כולל גם קריאה בספרי ילדים. כולם קראו את תום סוייר, הלב וחסמב"ה. ההשפעות הספרותיות היו דומות ל'תלבושת אחידה'".

     

    מאיזה סופר היית שמח לשמוע דעה על כתב היד שלך?

     

    שלום עליכם. הייתי רוצה לשמוע איך הוא רואה את הסיפור. הספר נכתב לא כל כך רחוק משיטתו, ובהחלט בהשראתו: עלילה שמתרחשת דרך עיניים של איש צעיר שרואה וחווה מציאות מסוימת, דרך מסך של תמימות. גם שלום עליכם תיאר עולם קשה, בעייתי וכואב, מתוך עיניו של איש מאוד צעיר, ב'מוטל בן פייסי החזן'. אצלי הגיבור הוא צעיר עוד יותר, בן 16".  

     

    מה התגובה הכי מפתיעה שקיבלת על "מכאן ולא מכאן"?

     

    "מאוד מפתיע אותי שאנשים רואים בספר, כמי שנלחם את מלחמתם. אלו אנשים שבאים מכיוונים שונים. צלצל אליי, למשל, שבח וייס, שראה בספר תמיכה באנשים שגדלו בזמן השואה, וסבלו את תלאותיה, ואת הגישה הישראלית-צברית כלפיה. לעומתו, צלצל אליי שופט מחוזי יוצא איראן שרואה בספר את מלחמתן של עדות המזרח. לא התכוונתי לא לזה ולא לזה, אבל אנשים מזדהים. כל אחד תופס את הספר כמייצג אמירה שמתאימו לו.

     

    "יש לאנשים כעס על ההנהגה היהודית שלא עשתה  דבר בזמן השואה. זה מסוג האמיתות שקשה לצאת נגדם במדינה שלנו, ואני העלתי אותן כי אני לא מפחד לשים את הדברים האלו על השולחן".

     

    איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?

     

    "ספר שנקרא 'בינת השכוי' שכתב אביגדור דגן. הוא היה דיפלומט

    ישראלי שגם כתב ספרים, זהו ספר שלא זכה להצלחה מסחרית, אבל עליי הוא עשה רושם אדיר. מדובר על רופא כפרי שמלווה את חייהם של אנשי כפר מסוים, מהלידה ועד המוות. הרופא מנהל את החיים דרך דיאלוג עם התרנגול שלו. ספר יוצא מן הכלל. הוא מספר את החיים על כל צדדיהם".

     

    יש לך איחולים לספרות הישראלית?

     

    "הייתי מאחל לה שקודם כל, וללא אינטרס אישי כי אני במקום אחר בחיים, שתפרנס את יוצריה. התוודעתי לדבר האיום הזה, שאנשים צעירים ממני עם אופק יותר רחוק, מקדישים את עצמם לכתיבה באווירת שוק שהיא נגדם. העובדה שאנשים יוכלו לחיות טוב יותר מהעיסוק תתרום גם לספרות עצמה ולאיכות שלה".

     

    מסר לקוראים:

     

    "הייתי רוצה שהספר ייתפס בעיני הקוראים כמי שמעלה לדיון ולהתבוננות נושאים חשובים. הייתי מאחל לקורא שיקרא את הדברים בראש פתוח, וינסה לבדוק אותם בעצמו. אני לא רוצה ללמד אף אחד שום דבר, אלא רק להציב את דעותיי לגבי הישראליות והצבריות".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הבאנו ביכורים: עוזי זק על "מכאן ולא מכאן""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים