יוליה פלוטקין בשבילכם - הפעם רק בבגד ים

1 נכס יש לי בחיים עד שאקנה דירה, וזה השיער שלי. לקח לי זמן לאהוב אותו, אבל היום לא הייתי מחליפה אותו בכלום. בילדות הייתי מסתובבת עם צמות, וכשהתחלתי לדגמן ניסו לשכנע אותי שהוא יפה ושכדאי לי לפזר אותו. ומה את יודעת, ברגע שעשיתי את זה התחילו איתי כל הערסים בעכו. לפני שפיזרתי את השיער לא ראו אותי ממטר.

"רגע, יכול להיות שהמוכר ארטיקים סתם אמר שהוא הולך?"(צילום: אלכס ליפקין)

6 פעמים בחיי עשיתי פן. בכל פעם שהחבר שלי ראה אותי עם שיער חלק, הוא לא זיהה אותי. הוא אומר שככה אני נראית לו פתאום ממש רוסייה.

2 רגליים על הקרקע יש לחבר שלי, שחר, וזה בדיוק מה שאני צריכה. החברה שהכירה בינינו אמרה שאנחנו פשוט אותו בנאדם, ובאמת יש לנו מלא במשותף, רק שאני יותר מעופפת ממנו. בקיצור, הוא כל מה שחלמתי עליו.

1,000,000 פעם שאלו אותו איך הוא מתמודד עם האנרגיות שלי. מה שאנשים לא מבינים זה שרק בחוץ אני משתוללת ומוציאה אנרגיה, ובבית נחה. מצד שני,

8 בבוקר זאת השעה שבה אני מסוגלת לקום כדי לסדר את הבית. אני חולת ניקיון. שחר לא תמיד מבין מה קורה איתי, אבל הכלב כבר התרגל לשבת בשקט על הספה כשאני נכנסת לטרפת ניקיונות.

2 גלגלים זה התחבורה שלי. אופניים או טוסטוס. רמבו הכלב, שחר ואני נוסעים בכל שישי על הטוסטוס לאימא שלו בראשון לציון. בדרך חזרה לתל אביב מצטרפות אלינו

15 קופסאות אוכל עיראקי שנארזו במיוחד בשבילנו. על טוסטוס, כן?

24 חודשים היה הגיל שלי כשעליתי לארץ. גרנו בעכו עם סבתא שלי, והיא נורא רצתה שאלמד לקרוא בשפת אמי, אז היא התחילה ללמד אותי. לקראת הסוף התייאשתי ויש כמה אותיות ברוסית שאני לא יודעת, אבל אני מצליחה לקרוא לא רע. הצליח לה.

סתם שאלה, האם כשהשבט אמר את דברו זה היה "יא ווארדי, איזה כוסית"?(צילום: אלכס ליפקין)

0 פעמים הייתי במוסקבה. מתה לנסוע לשם.

200 ספרים יש לי בבית, אבל כולם של שחר. התקופה היחידה שבאמת קראתי הייתה בצבא. שירתתי כמש"קית נפגעים, אז הייתי נוסעת הרבה ברכבת ובדרך קוראת. היה לי קטע עם הספרים של שרה אנג'ל, שלא יכולתי להירדם אחריהם מרוב שהייתי מזועזעת.

3 ארוחות בשש שעות מוגשות בבית הורי בכל פעם שאני מגיעה לביקור. אימא שלי אמנם רוסייה, אבל היא בכלל שילוב בין פולנייה למרוקאית. אני צריכה להזכיר לה שאני כבר ילדה גדולה ויכולה ללבוש סווטשרט לבד אם קר לי. למדתי לחיות עם זה.

22 היה הגיל שבו יצאתי ל"הישרדות", אבל אני מרגישה שחזרתי בת 30. זאת הייתה חוויה כל-כך אינטנסיבית שהתבגרתי ממנה. חזרתי קצת חרדתית, אבל אני ממש גאה בעצמי שהצלחתי לעבור את זה.

2 שאלות שואל כל מי ששמע שהייתי שם: אם זה נכון שלא אכלנו, ואם באמת לא התקלחנו. התשובות הן כן וכן, ואם זה לא מספיק, אז גם

90 אחוז מהזמן ירד עלינו גשם.

"אוף, אני לא מאמינה שעוד לא המציאו כובע ים גדול מספיק"(צילום: אלכס ליפקין)

300 גרעיני אבטיח אני מסוגלת לאכול. למעשה אני יכולה לסיים חבילה לבד, כאחרונת הערסיות מעכו. לפני שבוע הייתי במשחק כדורגל, וחיסלתי שם חבילה שלמה. רק מה, לא זרקתי את הקליפות על הרצפה. עכואית עכואית, אבל עד כאן.

1 קעקוע יש לי, ובהחלט יש תוכניות לעוד אחד, אבל אני לא מגלה איפה ומה. תצטרכו לחכות לראות.

4 פעמים בשבוע אני הולכת לים. אני גם בוחרת דירות לפי הקרבה שלהן לים. כל מי שרוצה לקפוץ לחוף מוזמן לסמס לי. אני תמיד מגיעה, תופסת את הפינה שלי ולא רואה יותר אף אחד ממטר.

3 פעמים בשבוע לפחות אני מארחת. אפשר לומר שאני טיפוס די חפלתי. בקרוב יהיו אצלי הקרנות של "הישרדות", ואני בטוחה שיהיה קורע. אנשים יראו אותי על המסך ויעשו פיפי מרוב צחוק.

סטיילינג: סיון חימי; איפור: נגה תמיר ל"סולו"; עיצוב שיער: פדור וישניאקוב; ע' צלם: סשה גרין, עדי קראוז; ע' סטיילינג: אביאל קינן; בגדי ים: Hope; וסט ג'ינס: Lee; עגילים: O-shan; צמידים: מיה אינספריישן