קולות ההתנגדות
תפקידה של ישראל להקים קול זעקה נגד הסכם דיפלומטי עם איראן בסוגיית הגרעין, גם אם הסכם כזה יעבוד לטובתה
לכל אחד יש תפקיד במחזה הזה: ממשלת ישראל אמורה להתנגד באופן חריף וקולני לכל הסדר דיפלומטי שיוצע לאיראן כדי שתבטיח לעולם כי פניה אינם להשגת פצצה גרעינית. ישראל חייבת להתנגד כי רק כך תוכל לשמר, אולי, את נחישות המערב לעצור את איראן, רק כך תוכל לתרום להשגת הסדר דיפלומטי. בהפוך על הפוך, המשטר האיראני יוכל להציג כל הסכם כניצחון כביר שלו רק אם ישראל תצעק בקולי קולות כי זהו הסכם רע וכולם רמאים. גם האיראנים, כמצופה מהם, וכמי שמתנהלים על תשתית תרבותית רבת שנים של חוקי המיקוח שנבנו בבאזרים הפרסיים, לא ימהרו לומר שההסדר טוב עבורם. הם יעקמו את הפרצוף, יבקשו זמן למחשבה, ישהו את מתן תגובתם וינסו לסחוט את הלימון המערבי עד תומו.
גם הנשיא אובאמה לא אמור לחדש הרבה בתפקיד שלקח על עצמו: למנוע מאיראן פצצה גרעינית. הוא צריך לרצות את ישראל מבלי להכעיס את העולם הערבי. הוא צריך לשתף את ישראל במהלכים כדי לוודא שרמת ההתנגדות הישראלית תהיה מוגבלת בקולניותה ולא תביא לפיצוץ העסקה. אלמלא היה הולך לבחירות לקדנציה שניה ספק אם היה מקפיד על כל הדקויות, אבל עתה אין לו ברירה. אם אובאמה ישיג הסכם עם איראן, וישראל תחריש אזניים בהתנגדותה, היהודים האמריקאים, אלה האמורים לתרום לאובאמה ולהצביע עבורו, יכולים להאמין שההסכם באמת רע לישראל ולהעניש אותו ביום הבחירה. אבל אם ילך יותר מידי לקראת ישראל, וההסכם לא יבשיל בשבועות הקרובים, מחירי הדלק יעלו באופן כזה שהאזרחים האמריקאים יביעו את אכזבתם מאובאמה ביום שילכו לקלפי.
אובאמה, על פי עדות מומחי ביטחון ישראלים, הוא הנשיא שבתקופתו קיבלה ישראל סיוע ביטחוני רב היקף וגדול יותר מאשר הסיוע לו זכתה בתקופות של נשיאים קודמים, כולל הנשיא בוש, שנחשב בישראל לידיד גדול. יותר מכך: אובאמה הוא הנשיא שהטיל על איראן את הסנקציות המחמירות ביותר שהוטלו עליה אי פעם. בוש לא העז לעשות אפילו רבע ממה שאובאמה עשה. ועדיין, על הנשיא הנוכחי חלה חובת ההוכחה כי הוא ידיד לישראל. אם יגיע להסכם דיפלומטי עם איראן ויציע לה מספיק גזרים כדי שתבטל, או לפחות תדחה, את שאיפותיה הגרעיניות הצבאיות, מבלי שישראל תאשר את ההסכם, יקפצו מתנגדיו הפוליטיים של אובאמה, ובראשם מיט רומני, החבר הטוב של נתניהו, ויאשימו את אובאמה כי הוא "זורק את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס".
לא רבים יודעים זאת, והעמימות נשמרת היטב, אבל בכירי המימשל האמריקאי נמצאים בתיאום מלא עם בכירי המימשל בישראל ומתאמים עמם באופן שוטף את פרטי העיסקה הנרקמת מול איראן. דניס רוס, שעד לפני זמן לא רב היה האחראי בבית הלבן על גיבוש המדיניות האמריקאית מול איראן, קיים תדריך לכתבים באמצע השבוע בנושא העסקה והמשא ומתן בבגדד ואמר בנושא: "זה לא מקרה שאהוד ברק היה כאן רק לפני שבוע ונפגש עם ליאון פנטה ועם עוד בכירים. יש תיאום, המידע זורם. ישראל מקבלת עדכונים ותמשיך לקבל". גם ג'ו ביידן, סגן הנשיא, נפגש השבוע עם קבוצה של בכירי האירגונים היהודים, ולמרות שהשיחה הוגדרה כפרטית ומשתתפיה התבקשו לא להדליף פרטים, מקצת הדברים בכל זאת יצאו. ביידן הבטיח לבני שיחו כי עוד לפני שגובשה העסקה שתוצע לאיראן, ישראל קיבלה עדכונים הישר מהבית הלבן, והיא תמשיך לקבל דיווחים שכאלה הן בשלבי התכנון והן לאחר שההסכם יגובש, אם אכן יגובש הסכם. ביידן ציין עוד כי מעולם לא היה נשיא שהוא כל כך טוב לישראל וליהודים כמו אובאמה. הוא גם הוסיף דבר שנאמר כבר בעבר אך לא הובלט, כי הוא והמימשל האמריקאי כולו מאמינים כי רק לישראל יש את הזכות להגן על עצמה, ואם היא תחשוב שסכנה מרחפת מעליה מכיוון איראן ותחליט לתקוף, ארצות הברית לא תמנע זאת. הוא כמוובן ציין שהוא מקווה כי תסריט שכזה לא יתממש.
אחרי הפגישה עם ביידן, הוזמנו נציגי האירגונים היהודים לפגישה עם סנאטורים דמוקרטים על גבעת הקפיטול. נושא השיחה היה כמובן איראן ודאגת היהודים מפני היכולת של איראן להשיג נשק גרעיני. הסנאטורים עמם נפגשו הסבירו כי ההתגמשות המסתמנת עתה מצד האיראנים היא תוצאה ישירה של הסנקציות שאותן הוביל אובאמה. לדעתם, אלמלא הסנקציות האלה איראן הייתה ממשיכה לצפצף על כל העולם. היהודים השתכנעו. לכל הפחות זה מה שאמרו בפגישה. ויחד עם זאת, במקביל לעדכונים שמקבלת ישראל על פרטי העסקה המוצעת לאיראן, היא גם מקבלת מסרים מאוד חד משמעיים כי ארצות הברית איננה רוצה לגלות בוקר אחד שמטוסי חיל האויר נמצאים בדרכם לאיראן. ארצות הברית טוענת כי עדיין לא הגיעה הנקודה בה אין מנוס מתקיפה צבאית נגד איראן. כך אמר באופן מפורש דובר הפנטגון לאחר שליאון פנטה פגש בשבוע שעבר את אהוד ברק. מלחמה במפרץ תהיה סיוט עבור אובאמה הנאבק כעת על הקדנציה השניה. לא רק שתוצאותיה אינן חזויות מראש, והמזרח התיכון יכול לבעור ולהפוך לזירה של התחמשות גרעינית מצד מדינות אחרות, מלחמה, בכל קנה מידה שהוא, תוביל למצב בו מחירי הנפט ירקיעו שחקים. הכלכלה האמריקאית לא תסבול מצב כזה ואובאמה עצמו יסבול מאוד בבחירות.
על אובאמה מוטלת החובה להביא להסכם טוב עם איראן, הסכם שלא יצטייר בעיני הרפובליקנים ככזה ש"מכר את ישראל". הסכם שיבהיר באופן מוחץ וחד משמעי שאיראן איננה ממשיכה לדהור לעבר פצצה גרעינית מאחורי גבו של העולם. לא פעם הצמידו לנשיא אובאמה את הכינוי "נאיבי" בהקשר של מדיניות החוץ האמריקאית. הדבר האחרון שאובאמה צריך זה לצאת לישורת האחרונה של הקמפיין שלו כשהוא מחזיק ביד הסכם רדוד עם איראן שמאפשר למתנגדיו הפוליטיים לכנות אותו "נשיא רופס".
בעת כתיבת שורות אלו, עדיין מכונסים בבגדד נציגי איראן עם נציגי המעצמות במטרה להשיג הסכם. עיקריו הם בעצם המובן מאליו ואין בהם חידוש דרמטי: ארצות הברית ומדינות אירופה עומדות על כך שה"גזרים" שינתנו לאיראן יהיו רק כמענה לפעולות קונקרטיות מצידה, פעולות שנועדו לבנות אמון, גירסה מעודנת יותר לדברים שאמר בעבר נתניהו בהקשר למשא ומתן עם הפלשתינים: "יתנו- יקבלו". המערב יהיה מוכן לסייע לאיראן בבניית כורים גרעיניים למטרות של אנרגיה אזרחית, להקל מעט בסנקציות הקטנות כמו משלוח חלקי חילוף למטוסים וגישה למוסדות פיננסיים אבל לא הסרת האמברגו על המסלקות הבינלאומיות, שכרגע לא מאפשרות לאיראן לבצע העברות בנקאיות בינלאומיות. בתמורה תצטרך איראן להפסיק להעשיר אורניות מעל לרמה של שלושה וחצי אחוזים בלבד ואת מלאי האורניום המועשר שלה בדרגת 20 אחוזים, כלומר הדרגה המאפשרת יצור נשק גרעיני, היא תתבקש להעביר למדינה שלישית, שם יועבד האורניום המועשר למוטות דלק, שיוחזרו לאיראן תוך כדי פיקוח. בנוסף תצטרך איראן, כמובן, להשלים עם פיקוח מלא של האו"ם על מתקניה.
הסכם כזה יכול לבשר על שחר של יום חדש ביחסי איראן והמערב. אבל ההסכם עדיין לא הושג, וצפויים עוד שבועות ארוכים של מיקוח בין הצדדים עד שירקום עור וגידים, או שלא. בינתיים תפקידה של ישראל הוא להתנגד התנגדות גורפת לכל מה שמוצע בהסכם. היא עושה זאת באופן מושלם. היא יודעת שזה מה שהיא צריכה לעשות, שזה מה שמצופה ממנה. אם וכאשר יושג הסכם, ההתנגדות של ישראל לחתימתו לא תהיה רלוונטית, שכן ישראל מקבלת מידע על כל מהלך ומהלך, בין אם מסגן הנשיא ביידן, בין אם משר ההגנה ליאון פנטה ובין אם מחבורת היועצים שלהם. רגע לפני שיגיע שלב החתימה, לא נופתע אם מישהו בישראל יערוך סקר שינפיק את הנתונים הבאים: הרוב בישראל מעדיף הסדר דיפלומטי עם איראן מאשר מלחמה נגדה, ובצדק.
