אדם מחפש משמעות: האם זוגיות היא התשובה?
רווקים רבים חווים בשלבים שונים של חייהם את הנקודה האפילה הזו, שבה העולם נראה הרבה פחות משמעותי, אפילו קצת משעמם, שגרתי וריקני. האם זוגיות היא באמת הגורם החסר שישנה להם את החיים?
"אני עובדת בתפקיד מאוד שוחק ועמוס. בבוקר אני קמה לעבודה, עובדת כל היום, חוזרת בערב הביתה עם הלשון בחוץ. אחרי מנוחה קצרה אני יוצאת: פעם לאירובי, פעם לקפה עם חברות, לפעמים לדייט מזדמן. יום רודף יום, החשבון בבנק נשאר פחות או יותר באותה נקודה, קרוב-קרוב למינוס.
"אם הייתה לי זוגיות עדיין הייתי עובדת באותו מקום מתסכל, מעצבן ולא מתגמל - אבל לפחות הייתה לי משמעות. הייתי מרגישה טוב עם עצמי. כשאני לבד זה פשוט מדכא, כלום לא זז לשום מקום, אני עובדת קשה 'על ריק' ולא מגיעה לשום דבר. לא בונה שום דבר ארוך טווח, וגם החיים בטווח הקצר לא ממש כיפים. בקיצור, דיכאון".
עוד בנושא:
חיפוש עצמי: להתחפש לאחר כדי למצוא משמעות
טיפ ראשון במציאת זוגיות: תאהבי את עצמך
אהבה ממבט ראשון ו-4 מיתוסים על זוגיות
את המונולוג הזה הרכבתי משלוש שיחות שונות עם אנשים הקרובים לי. שלושה אנשים - שתי בנות ובן - שכבר חצו את גיל שלושים, עשו משהו עם החיים שלהם, ועדיין מרגישים תקועים. שלושתם אנשים שאני אוהב ומעריך מאוד, ושבאופן לגמרי מקרי שיתפו אותי השבוע בתחושת תקיעות המאפיינת את החיים שלהם בתקופה האחרונה.
ביני לבין עצמי תהיתי אם זוגיות היא באמת הגורם החסר, אותו "פקטור X", שישנה לשלושתם את החיים. זו שאלה מורכבת, שלבטח לא אוכל לענות עליה בעצמי. אני בספק אם הם עצמם יוכלו לענות עליה, כל אחד עבור חייו הוא.
רק העתיד לבוא יכול להשיב ולקבוע סופית האם הריקנות הזו מולידה את תחושת הלבד, שגולשת לפעמים לבדידות, או שמא הבדידות היא זו שמלכתחילה הפעילה את התהליך ויצרה את תחושת התקיעות.
אנשים רבים חווים בשלבים שונים של חייהם את הנקודה האפילה הזו, שבה העולם נראה הרבה פחות משמעותי, אפילו קצת משעמם, שגרתי וריקני. לפעמים זה מתפתח לכדי דיכאון. לעתים זה הופך לבלוז כחול-אפור שצובע את שולי היומיום. לפעמים זה מתסכל ולפעמים זה מעצבן. תהיה ההשלכה על חיינו אשר תהיה, בדבר אחד אין ספק - יחסים בין-אישיים הם אחד המרכיבים המרכזיים בבלילת הרגשות המבולבלת הזו.
ואולי זה בכלל האביב שהגיע?
אני לא יודע מה גרם לשיחות האלו לצוף יחד, באותו שבוע. אולי זו המחאה החברתית המתעוררת שוב, וגורמת לאנשים לשקול ולבחון את מקומם בחברה ולעשות בדק בית בחייהם המקצועיים והאישיים?
אולי זו תרבות הצריכה, שרק הולכת וגוברת, וגורמת לכולנו לבזבז הרבה יותר מאשר אנחנו מרוויחים ומשאירה אותנו בגירעון רגשי אגב מילוי בלתי-פוסק של חיינו ברכוש? ואולי זה בכלל האביב שהגיע, ואיתו זוג היונים המקנן כבר שנים באדנית שבחלוני, ויחד מסמלים את תקופת הפריון של אמא טבע, שנרצה או לא - תמיד נהיה חלק ממנה?
השיחות האלה מזכירות לי מיד את החיפוש אחר משמעות והמקום שלו בחיינו, כפי שמשתקף ב"האדם מחפש משמעות" של ויקטור פראנקל. בספרו זה, וביתר עבודותיו ומחקריו, שוטח פראנקל את משנתו הפילוסופית והפסיכולוגית הטוענת שהאדם בתרבות המודרנית-מערבית נמצא בסיכון משמעותי לאבד את התכלית - הסיבה שבגינה אנו חיים, הכוח המניע אותנו.
במצב כזה, האדם המודרני משיג אמצעים פיזיים וזוכה להישגים חברתיים - אבל עדיין סובל מריקנות שרק הולכת וגוברת עם השנים, וממלאה אותו בתחושות של ייאוש, דיכאון, תוקפנות ושעמום.
פראנקל פיתח את אחת התמות המרכזיות של ניטשה ומשפטי המפתח בעבודתו של האחרון לכדי מסגרת פילוסופית ואפילו פרקטית לחיים: "מי שיש לו איזה 'עבור מה' שלמענו יחיה - יוכל לשאת כמעט כל 'איך'". במילים אחרות: אנחנו יכולים לשרוד תנאי חיים קשים ביותר, אילו רק נמצא את הסיבה שממלאה את חיינו במשמעות, בתכלית. וזה עובד גם לכיוון השני: כשאין לנו משמעות אמיתית הממלאת אותנו, שום הישג חברתי או חומרי לא יספקו אותנו, ונרגיש ריקים ומדוכאים.
לכאורה מדובר בחשיבה פשטנית, אבל פראנקל מפתח את התובנה היחידנית הזו לכדי מערכת שלמה של אמונות ותפישות על אודות החיים האנושיים. הוא מתווה מספר מסלולי ניתוח - וגם טיפול - עבור אנשים הסובלים משעמום כרוני ההופך לפעמים לדיכאון ואובדן-עצמי.
הוא גוזר מהפילוסופיה של חיפוש משמעות שיטות אבחון מצוינות לחיינו וכן כלים פרקטיים מאוד, שיכולים לעזור לנו במצבי מצוקה. קריאת הספר היא שלב ראשון בעזרה עצמית, למי שמרגיש שהשעמום סוגר עליו ושהחיים שלו מרגישים ריקניים מתוכן משמעותי, שמשהו חסר בהם.
האם יחסים הם משמעות?
אם לחזור לשלוש השיחות שחיברתי קודם לכדי מונולוג אחד, ונייבא את גישת הניתוח של פראנקל, ניוותר עם שאלה מעט מתוחכמת: האם מערכת יחסים יכולה ליצוק תוכן אמיתי אל תוך חיים חסרי משמעות? התשובה הברורה היא שכמובן שלא. מערכת יחסים יכולה להיות אמצעי להשגת משמעות, מרחב שבו ניתן יהיה להתקדם אל עבר תשתית טובה יותר למימוש עצמי, מקום להתפתחות רגשית, מנטלית, פיזית, אולי אפילו רוחנית, לפי פראנקל.
אבל המרחב הזוגי בשום אופן לא יכול להיות הגורם שמעניק משמעות לחיינו. למעשה, אנשים ששמים את כל יהבם הרגשי ומתייחסים אל הזוגיות שלהם כאל המשמעות בחייהם - נוטים למצוא עצמם במשברים קשים ביותר, עם כל מכשול בזוגיות ובחיי המשפחה. המטען הרגשי והפונקציונאלי שזה מעמיס על חייהם האישיים והזוגיים הוא פשוט גדול מכדי להכיל.
אם אנשים שואבים משמעות ממערכת היחסים שלהם וילדיהם, הם עלולים למצוא עצמם בסיטואציה מאוד ביקורתית כלפי הזוגיות והילדים. כל "סטייה" מתו-התקן הרגשי שבוחן מה מספק ומה לא, צפויה להיגמר באכזבה גדולה ופיצוץ. זהו תהליך מעגלי, מתמשך ושיטתי, שמרוקן אט-אט את שאריות החיים.
אנשים כאלו חשופים לדיכאון ולהתמוטטות רגשית בתקופות קשות על רקע חיי המשפחה: מחלה, מוות, אפילו אירועים "איזוטריים" יותר כמו גירושים, בגידה או מצבים של "כישלון" של הילדים / בן הזוג - כל אלה מזמנים סיטואציות קשות של פירוק העולם הפנימי. גם המהלך התקין של החיים, שבו הילדים עוזבים את הבית לטובת הקמת משפחה משל עצמם נתקל בהתנגדות קשה מאוד.
כאשר המשפחה והזוגיות הם המשמעות היחידה של אדם בחייו, הוא ייאחז בהם בכוח ולא יהיה מוכן לשחרר. לצערנו, סיטואציות כאלו נפוצות ביותר, והן הופכות במהירות למסלול מסתחרר של כאב, כעס ותסכול.
אז מה עושים?
כל אחד מאיתנו - בין אם הוא רווק או בתוך מערכת יחסים - צריך לחפש את המישורים המשמחים, הממלאים ומעניקי המשמעות שבחייו. זו יכולה להיות עבודה על פרויקט גדול ומעניין. זה יכול להיות תחביב. זו עשויה להיות פעילות התנדבותית. אלו יכולות להיות מספר פעילויות שונות, המפוזרות על מספר מוקדים שונים: קריירה, פנאי, חיים חברתיים ומשפחתיים.
למעשה, ככל ש"נפזר" את המשמעות שלנו על פני מישורים רבים יותר, כך נרגיש טוב יותר עם עצמנו. במצב כזה, גם המינוס בחשבון ושעות העבודה הארוכות לא יזיזו לנו.
כשנמצא סופסוף את המשמעות של חיינו - בין אם היא תלווה אותנו עד סוף ימינו ובין אם היא משמעות זמנית, לתקופה של כמה שנים - יהיה לנו את ה"עבור מה" שיעזור לנו להתגבר על כל "איך" שבו ניתקל.
רוצים להיות מעודכנים בכל מה שקורה בערוץ יחסים? בואו להיות חברים שלנו גם בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
