מדונה בישראל: שכחה שהיא המלכה
מופע הבכורה של MDNA הציג מדונה עייפה ונטולת קסם על הבמה. עמית קוטלר מקווה שאלו הם רק קשיים של הופעה ראשונה, כי בכל זאת ממנה אנחנו מצפים ליותר
זה לא נעים. זה לא כיף. אבל גם את זה צריך לפעמים לעשות ולכתוב. המופע של מדונה אמש (ה') באצטדיון רמת-גן לא הצליח לעמוד בסדרי הגודל של "מופעי מדונה" בשנים האחרונות. כן, גם לא בסטנדרטים שמלכת הפופ עצמה הציבה בסיבוב ההופעות האחרון שלה בישראל, "Sticky And Sweet" ב-2009.
מעבר למסכי הוידאו המרשימים, התלבושות, והיכולות הווירטואוזיות של מדונה, באמת שבלב זה כולי תקווה שמדובר במופעי הרצה בלבד (בכל זאת, המופע אמש היה הראשון בסיבוב ההופעות MDNA) ושבהמשך זה ישתפר. האם זה עוד יכול להשתפר משמעותית? מסופקני.
זה התחיל קשה, מוזר ולא ברור. לאחר פתיחה מרגשת דווקא, לצלילים רוחניים מיסטיים משהו ובלוויית נזירים-רקדנים, הבחירה ב"Girl Gone Wild" התבררה כטעות פטאלית. הצלילים היו נוקשים ואטומים, למרות שמדובר בשיר שבמקור נחשב לדאנסי ומקפיץ.
חוסר הבהירות בבחירותיה של מדונה בחלקו הראשון של המופע נמשך גם ב"Revolver" וב"Gang Bang", אז הפכה הבמה למעין חדר מלון ועליו מדונה, נינג'ות, גנבים שנורים ונהרגים ומיני מוזרויות נוספות.
וזה לא הפסיק. אפילו את "Hung Up", מתוך אלבום הדאנס והדיסקו "Confessions on a Dancefloor", המכיל (במקור, לא הפעם) סימפול משיר של אבבא, מדונה הצליחה לחרב. עם כמה לולייני-חבל וגרסה רוקית משהו, הקהל לא התרומם. גם המיקרופון של מדונה, במהלך הנאמבר, לא הצליח להתרומם אלא כמעט נשמט מידה.
הדבר חשף, כמה מצער, את העובדה שתחזור על עצמה פעמים נוספות במהלך הערב: בחלקים נכבדים מהמופע, מדונה פשוט לא באה לשיר. במיני ישראל שלנו, אולי הדברים האלה יכולים להחליק. 30 אלף הצופים ברמת-גן הם כמעט קהל שבוי. אבל מה היא תעשה בפני מאה אלף איש? זו שאלה באמת טובה.
מופעיה של מדונה, בכל אחד מהסיבובים האחרונים, מחולקים לארבעה חלקים, באופן מסורתי ממש. החלק השני, או כפי שהוא ככל הנראה נקרא בסיבוב זה (על פי הכיתובים על המסכים) "מדונה והקוסמים", כלל קטעי וידאו ארט מהממים א-לה רוי ליכטנשטיין עם טוויסטים עדכניים.
גם ביצועי השירים היו טובים הפעם קצת יותר, והצליחו להעיר את הקהל המנומנם. שיאו של הקטע הגיע, כצפוי, במאש-אפ עם "Born This Way" של ליידי גאגא, שהתברר כעוקצני עוד יותר מהמתוכנן, כאשר הגברת M הניפה את חצאיתה באוויר כששרה את השורה "Respect Yourself".
_wa.jpg "איט דיס, ליידי גאגא: מדונה מניפה את החצאית (צילום: ירון ברנר)")
גם הפעם מדונה אירחה להקה צוענית, בדיוק כמו בסיבוב הקודם. הפעם היו אלה קלאקאן הבסקים, שבניגוד ללהקה מ-2009 (ששרה איתה אז את "La Isla Bonita") לא הצליחה להפיל את הקהל מהרגליים. גם הנאום של מדונה, שבא בתום חלק זה, אודות השלום העולמי שמתחיל במזרח התיכון ובהערצה למדונה - לא הלהיב את הרוחות.
אבל לצד הביצועים הבינוניים, היו גם כמה כאלה שאפשר לכנותם אולי כנים יותר. שניים שכאלה היו "Masterpiece" מתוך האלבום החדש ופסקול הסרט "וואליס ואדוארד" - שמדונה שרה עם כמות אדירה של מלווים, מקהלה ענקית ממש - ויחד הצליחו לרגש עד דמעות. ביצוע אחר לחלוטין אך מרגש לא פחות היה ל"Like a Virgin", כאן בגרסת ואלס מעודנת, כשהיא כמעט לבדה על הבמה. וכן, כאן גם בלי פלייבק.
זוית מעניינת נוספת במופע היתה המחווה לקלאסיקות של מדונה: אם בהופעתה בשמלת השפיצים, או ב-16 הדמויות שליוו אותה ב"ווג" בתלבושות נוצצות במיוחד, ממש כמו ב"Girlie Show" וב"Erotica" שמאוד דמה למה שראינו כאן כבר ב-1993.
את המופע סיימה מדונה כמנהגה בקודש במסיבת-במה ענקית, קלף מנצח שקונה את הקהל ומשאיר אותו עם טעם של עוד, הפעם בסיוע השירים "Im Addicted" ו"Celebration" (אחלה עיבוד קלאברי, אבל שיר זה לא היה), וכמובן גם ב"Like a Prayer", בביצוע שמזכיר מאוד את זה שראינו בהופעת הסופרבול שלה.
אבל למרבה הצער, זה לא מספיק. ממדונה, כן, גם כמעט בגיל 54, אפשר לצפות ליותר. היא לימדה אותנו לצפות ליותר. מלכת הפופ עשתה כאן, שם ובכל מקום בעולם ב-30 השנים האחרונות מהפכה.
אבל הפעם, הקסם לא קרה על הבמה. לא יעזור כמה ניקי מינאז' תצעק מהמסכים ש"זו המלכה" או שמדונה בעצמה תרד על ליידי גאגא - כולנו יודעים מי זאת מדונה. אבל מה עם ההוכחה שאכן היא המלכה? את זה, היא קצת שכחה.
אמרנו כבר בתחילת הדברים, אולי מופע ראשון, אולי יחולו עוד שינויים רבים בסדר השירים ובבחירתם, וגם בביצועים ובעיבודים. באמת שזו תקוותי היחידה. אחרת, סיבוב ההופעות MDNA עלול להירשם בדפי ההיסטוריה כאחד מהלא-מוצלחים בתולדותיה של מדונה, שלא לומר הסיבוב בו מדונה הראתה לעולם שהיא פשוט התעייפה.
ואתם יודעים מה? אולי הכתובת היתה על הבמה, כשאת ה-M האדירה מהמופע שנערך אצלנו אך לפני שלוש שנים, החליף הכיתוב הקטנטן MDNA בראשה. אולי זה יותר מכל המופע כולו, יכול להעיד על טיבו, וחבל.
