סבא מטאלי: מתן שמואלי על סרטו "סבא שמעון"

ברוב ימי השנה עוסק מתן שמואלי במוזיקה ומופיע בכל העולם, כמתופף עם להקת אורפנד לנד, אולם לאחרונה יצר סרט דוקומנטרי - "סבא שמעון" שמו, שישודר ביום רביעי ב-21:15 בערוץ yes דוקו. הסרט מלווה את שמואלי בבית המשפחה במושב בית יוסף שבצפון, שם הקים אולפן הקלטות בו מבקרים חבריו המטאליסטים, למגינת לבו של סבו. המתח בין הדורות ובין התרבויות נפרק מול המצלמה ומתאחה בזכות המוזיקה. מתן שמואלי כותב על החוויה:

קטע מתוך "סבא שמעון"

בשלב מסוים בקריירה המוזיקלית הרגשתי שאני קצת חסום אמנותית. אני מתופף בלהקה הבינלאומית המצליחה אורפנד לנד, שהוקמה כשהייתי בן 6, אבל לא יכולתי ממש לעשות משהו משלי לגמרי. הפתרון הגיע בדמות אופק חדש: לימודי קולנוע וטלוויזיה - כך חשבתי, אוכל לנגן בלהקה, וגם ליצור משהו, לספר סיפור.

אני מאוד אוהב להקביל דברים בין המוזיקה לקולנוע. כשאתה יוצר מוזיקה, אתה מחבר קצב עם מלודיות וטקסט. בקולנוע השפה יותר מגוונת, והרגשתי שזה משפר אותי כמוזיקאי, הסתכלתי על דברים בצורה יותר רחבה.

אני וסבא. מתן שמואלי וסבא שלו(צילום: מופז שמואלי)

בחרתי להרשם ללימודי הקולנוע במכללת כנרת - קרוב לביתי שבמושב בית יוסף, שבעמק המעיינות שבצפון, שם אני מתגורר עם משפחתי, הוריי, סבי וסבתי. ולמרות שרוב חברי המוזיקאים מהצפון עברו לתל אביב, החלטתי להישאר במושב. ידעתי שאני מתכנן קריירה בינלאומית עם הלהקה, ורציתי מקום בטוח ואוהב לחזור אליו בין מסעי ההופעות. בנוסף הקמתי במרתף אולפן. "צימר להקות" אני קורא לו. כמו שאנשים מביאים את האישה, אז ככה הלהקה תבוא וניתן בראש.

סבא שמעון השתגע מהרעיון שאביא לו מטאליסטים מקועקעים ובעלי שיער ארוך שיסתובבו לו בחצר שהוא כל כך משקיע בה. אני כבר רגיל: מגיל שש הערצתי את אקסל רוז, והתמוגגתי מחדש בכל פעם שראיתי איך הוא שובר את הבמה. הייתי ילד טוב בסך הכל, אבל רציתי להיות כמוהו, גם אם זה אומר שסבא מתעצבן וצועק עליי. בעולם הפרטי שלי, המינימום שנדרש ממני כדי להיות כמו אקסל היה לעמוד איתן כנגד הצעקות של סבא ולהמשיך לנגן. על חלום לא מוותרים.

הארד-כורדיסטן

ואז את המקלט שבו היו תושבי הבית תופסים מחסה מקטיושות במלחמת ההתשה הפכתי כאמור לחדר מוזיקה. "אתה לא מעריך את מה שעשינו פה בשבילך", סבא היה אומר לי, ואני הייתי עונה לו: "סבא, בוא נתקדם, תן לי לעשות מה שאני אוהב ולא מעניין אותי מה היה פעם".

סבא שמעון. נשאר תקוע במוזיקה הכורדית(צילום: תומר פוקס)

סבא הוא אדם דתי, איש שאוהב את האדמה, והתפרנס מנהיגה באוטובוס. יש לו הופעה מרשימה עם שפם נצחי ומסבחה. איש של כבוד, ואדם מאוד ביקורתי. אפילו נגד המוזיקה הכורדית העכשווית יש לו טענות. "הם לא אומרים את המילים כמו שצריך" הוא מתלונן, "המנגינה זה דיסקו, בוא תשמע איך מוזיקה צריכה להיות". כדי להוכיח את הנקודה, הוא היה פוצח בשירה כורדית עתיקה.

בשירה של סבא יש סיפורים על מלחמה, אהבה, עבודת אדמה. קשה להבין את השפה ואין פה כל כך מוזיקה, אבל השירים שהוא היה שר כל הזמן בגינה חלחלו לי בסופו של דבר פנימה. ומשם התחיל גם הסרט.

החלטתי לצלם אותו מקליט שירים בכורדית אצלי באולפן, מתוך מחשבה שאולי זה ירכך אותו קצת, ויגרום לו לקבל את קיומו של האולפן במקלט הבית. ואכן, סבא התאהב בהקלטות כי הוא גילה צורך להשמיע את השירים והסיפורים שלו, ואני מצדי הרגשתי פתאום כמו סוחר סמים. רק שבסיפור הזה, הסוחר גם הוא התמכר לסם - התאהבתי במוזיקה הכורדית ובמסורת שמאחוריה.

חצי מהשנה אני עם הלהקה בסיבובי הופעות, פוגש מעריצים נלהבים. אני מרגיש שאנחנו משנים משהו בעולם. אבל אחרי כל סיבובי ההופעות, אני מאוד אוהב הבית שלי במושב השקט שמאפשר לי להיטען באנרגיות. הבעיה היא שכשהאווירה בבית מתוחה, זה כמו להטעין את הנייד בשקע שמקצר. כל כך היה חסר לי שסבא, ראש המשפחה שגר איתי בבית, יכיר במקצוע שלי.

מופיעים בכל העולם. אורפנד לנד(צילום: נידאל מרזוק)

קצת מתסכל שאני מצליח להרשים אנשים על במות בכל העולם, אבל דווקא בהופעה מול סבא במושב אני נכשל, לא מצליח להרשים אותו. מה שאני עושה לא קיים מבחינתו. אז ניסיתי לשלב בין שתי העולמות ולקחתי את הקלטות ערוצי השירה שלו וחיברתי עליהם סולו תופים. ניגנתי את זה בכל העולם וחזרתי הביתה. סיפרתי לסבא שאני מנגן את השירים שלו בהופעות בחו"ל.

בהמשך גם הזמנתי אותו לבוא איתי לטורקיה ולהופיע איתנו. זה היה זמן קצר אחרי תקרית המשט, וסבא אמר שבטורקיה שונאים את ישראל ושנקבל מכות רצח. מאוד רציתי שיראה שמוזיקה מחברת בין עמים, שיש לה כוח, שהגעתי לאנשהו, רציתי שהוא ייצא מהספה שלו בסלון עם הפיג'מה ויראה עולם.

הוא כל פעם שינה את דעתו בנוגע להצטרפות להופעות עם הלהקה. לטור הוא בסוף לא יצא, אבל נוצרה בנינו חברות טובה, והוא יודע שיש לי אחלה להקה. עכשיו יש גם סרט. אמרתי לו שאני מצלם אותו ושזה ישודר בטלוויזיה והוא מאוד שמח. הוא אהב את הרעיון שהוא מתועד ומונצח. אפשר להגיד שהמצלמה תיווכה בינינו.