30 שנה למלחמה: תיעוד מלבנון כמו שלא ראיתם
"השעה 10:53, כוח שריון של צה"ל נכנס. המבצע החל להתגלגל וסיומו אינו ברור", דיווח רון בן ישי על ראשית הקרבות. בסרט של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון נראים המפקדים בשטח - בהם רפול, יצחק מרדכי, אלוף הפיקוד דרורי והמח"ט אלי גבע, לפני שסירב פקודה והודח - וגם החיילים מוכי ההלם. התיעוד לפניכם, יחד עם אלבום תמונות נדיר ועדויות משחזור הקרב בבופור
30 שנה מפרוץ מלחמת לבנון הראשונה, מתפרסם הבוקר (יום ג') תיעוד מהמלחמה השנויה במחלוקת. סרט באורך מלא השייך למחלקת ההיסטוריה של צה"ל סוקר את אירועי "מבצע שלום הגליל" עד להפסקת האש באוגוסט 1982, ביום שבו עולים המחבלים על הספינות בדרכם החוצה מלבנון - רגע לפני רצח מנהיג הנוצרים באשיר ג'ומייל והטבח בסברה ושתילה שבא בעקבותיו. "השעה 10:53, כוח שריון של צה"ל נכנס... המבצע החל להתגלגל וסיומו עדיין אינו ברור", דיווח אז רון בן ישי, ואחרי כשלושה חודשים הכריז הרמטכ"ל ש"המטרות הושגו" - בלי לשער מה יקרה בשנים שיבואו. ynet מציג בפניכם תקציר של הסרט המלא:
לקריאה על המלחמה באנציקלופדיה של ynet
- לצפייה בסרט המלא לחצו כאן
בסרט מרואיינים מפקדי צה"ל השונים בגזרת הלחימה, בהם הרמטכ"ל רפאל איתן, אלוף הפיקוד אמיר דרורי (שתוהה - מה בכלל היעד?), האלופים יאנוש בן גל ודוד עברי, וכן מפקדי הכוחות בשטח, בהם אל"מ אלי גבע,
מי שהפך לימים לאחד מסמלי המלחמה כשסירב להשתתף בכיבוש מערב ביירות והודח מתפקידו.
הסרט מתאר את תנועת הכוחות בלבנון, ההתנגשות מול הכוחות הסורים, הלחימה בתוך אוכלוסייה אזרחית והידוק המצור על ביירות לאחר השלמת ההשתלטות על כביש ביירות-דמשק והחבירה לכוחות הפלנגות הנוצריות. "הפה מתייבש וכולך מתחיל לרעוד, לא ידעת מה קורה", מספר לוחם צעיר ומבועת על איום ירי המחבלים, ובמקרה אחר מתארים חיילים ירי חסר הבחנה בביירות. לוחמים שהופתעו מההתנגדות הפתאומית משחזרים את טראומת סולטן יעקוב.
"פינוי המחבלים היווה סיום פורמלי למלחמה", אומר הרמטכ"ל איתן בסוף הסרט וחותם את דבריו בקביעה ש"המשימה הושלמה". שבועות בודדים אחר כך נרצח מנהיג הנוצרים ג'ומייל, בוצע הטבח במחנות הפליטים הפלסטיניים וצה"ל הסתבך במלחמה הארוכה בארץ שהיה מי שכינה אותה פעם "שוויצריה של המזרח התיכון", ושבה נשפכו נהרות של דם.
על פי נתוני משרד הביטחון, מספר החללים הישראלים במהלך שלוש שנות שהותו של צה"ל בלבנון (1985-1982) עומד על 1,217. בשנים שחלפו מאז ועד הנסיגה מרצועת הביטחון בשנת 2000 נהרגו עוד מאות חיילים.
"אורי צעק לי - גוני נפגע". הקרב על הבופור
בין החומרים שפרסם ארכיון צה"ל גם מחקר של ההיסטוריון הצבאי תת-אלוף במיל' ד"ר דני אשר, שעוסק בלחימה על הבופור ב-7-6 ביוני 1982. המחקר כולל תמונות הדמיה, רשמים ותמונות שצולמו במקום שבו התרחשה הלחימה הקשה, שגבתה את חייהם של שישה לוחמים - בהם מפקד הסיירת גוני הרניק, שהוזעק להחליף את משה קפלינסקי שנפצע קשה. ה"תלקיט", כפי שמכונה המאמר, יועד עבור משפחות ההרוגים שביקשו לקבל את האינפורמציה על נסיבות כיבוש היעד שהיו שנים רבות תחת ערפל קרב.
מוטי גולדמן, סגן מפקד הסיירת שזכה לעיטור העוז על פועלו בכיבוש הבופור, סיפר בתחקיר המבצע:
"אחרי העיקול פגשתי את גוני. לאחר שדיווחתי לו מה קרה אמר לי: קדימה. רצתי קדימה והגעתי לתעלה, רימון וצרור פנימה. ראיתי שהכול בסדר. אבו נכנס מימין, התעלה הייתה מאוד צרה ועם האפוד ממש לא הייתי מסוגל לעבור בה. הביצורים היו מבטון מזוין כמו מקלט. יצאתי מהתעלה, רזי עבר אותי וגם עמי, אני נכנסתי אחריהם. פתאום נורה צרור מלפנים שפגע גם באבו וגם ברזי, ריקושטים חלפו ליד עמי.
"צעקתי: 'מה קרה?' עמי ענה: 'הם פצועים'. אמרתי לעצמי להוציא את הפצועים והתחלתי להתקדם לבד. כשאתה מפקד אתה לא מפחד. זו אחריות. אמרתי לאיתן הררנ"טיסט לירות לעבר העמדה שירתה, הוא ירה עוד אחד ועוד אחד והעמדה השתתקה. התקשרתי לגוני ואמרתי: 'תשמע, אני פה עם שלושה אנשים', הוא ענה לי: 'זה בסדר, אני מגיע'".
בתחקיר מתאר תא"ל אשר את כיבוש המוצב ואת נפילתו של הרניק. "מוטי רץ מספר פעמים לאורכה של התעלה עד שהבחין בפתח באמצעיתה. הוא זרק רימון פנימה אך לא הייתה שום תגובה. קריאות של דובר ערבית מהכוח למחבל שהיה בעמדה להסגיר עצמו לא נענו. הטיהור נמשך עד שהגיע הכוח אל פתח המבצר. גוני רץ בעקבות מוטי והכניס רימונים לפתחי התעלה. בשלב מסוים עבר גוני בקרבת פתח שלא זיהה. מחבל חיכה שם, ירה בו מטווח קצר, פגע בלבו והרגו".
"לא ראיתי שהוא נפל", סיפר גולדמן בתחקיר לאחר הקרב, המוזכר במחקרו של אשר. "אורי צעק לי 'גוני נפגע'. הגעתי בריצה אחרי חצי דקה והוא כבר לא היה חי, הייתי המום".
סמח"ט גולני אז, סא"ל גבי אשכנזי, הורה להמתין עד בוקר כששמע על מותו של הרניק. הכוח נשאר במתחם הכבוש אך לא נכנס למבצר. למחרת התגלה סולם חבלים שהשתלשל ממרומי הבופור ובעזרתו הצליחו כנראה המחבלים לחמוק מהשטח ולהימלט.
בתחקיר התברר כי פינוי הנפגעים התעכב לשעות הבוקר המוקדמות, לאחר שהתאג"ד בושש להגיע. מסוקים שנקראו למשימת הפינוי לא הגיעו בשל קשיי מזג האוויר, חשש מפני ירי שנמשך לסירוגין וקשיים באיכון הסימונים לנחיתה בקרבת הבופור. לאחר פינוי הנפגעים תוכנן מהלך הסיום של הלחימה, ובדיעבד הסתבר שהמחבלים שנותרו במבצר ניצלו את הלילה וברחו.
לפנייה לכתב/ת 
