תולדות הפטור: מבן-גוריון ובגין ועד חוק טל

"על יסוד סעיף 12 בחוק שירות הביטחון שחררתי בחורי הישיבה מחובת השירות הסדיר, שחרור זה חל אך ורק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות" - כך כתב ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון בינואר 1951 לרמטכ"ל דאז יגאל ידין. המטרה הייתה אז לתת פטור ל-400 בחורי ישיבה, בשל המכה הקשה שספג עולם הישיבות בשואה, וכן הרצון להגיע להסכמות עם המנהיגות החרדית. יותר משישה עשורים עברו, מספר מקבלי הפטורים זינק פי יותר מ-100 ובקרוב הכנסת תצטרך להכריע בנוגע לגיוס החרדים.

גיוס חרדים - כתבות אחרונות ב-ynet

הרמטכ"ל: "לאנשים נמאס להיות פראיירים"

נתניהו לוועדה לקידום השוויון בנטל: להקשיב לעם

ליברמן נגד נתניהו: חוק טל - בלי מריחה

ח"כ, פרופ', עו"ד ופראייר: מי ומי בוועדת טל החדשה?

למעשה, הפטור למאות בחורי ישיבות ניתן עוד לפני קום המדינה. בפברואר 1948 דן הוועד הפועל של מרכז לשירות העם בסוגיית גיוסם של בני הישיבות. בפגישה אמרו ראשי הישיבות שיש לדחות לפי שעה את גיוס התלמידים, על אף ההכרה בחומרת המצב ובצורך לגייס את כל הכוחות ביישוב על משמר החיים והרכוש של יהודי ארץ ישראל ועל משמר ירושלים בפרט.

דוד בן גוריון. פטור ל-400(צילום: משה פרידן, לע"מ)

חודש לאחר מכן נשלחה הוראה מראש המטה הארצי, ישראל גלילי, לפיה "כל בני הישיבות לפי רשימות מאושרות פטורים משירות בצבא. לתלמידים המסוגלים יינתן אימון להגנה עצמית במקום תלמודם… החלטה זו כוחה יפה למשך שנת תש"ח ובסוף השנה תיבחן הבעיה מחדש".

בשנת 1958 עוגן הסדר "תורתם אומנותם" במסמך שהוציא מנכ"ל משרד הביטחון דאז, שמעון פרס, ובו נקבעו נוהלי דחיית השירות. באותה שנה נשמע בן-גוריון אחרת לחלוטין. במכתב ששלח לרב הראשי האשכנזי, הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג, כתב ראש הממשלה דאז: "זוהי קודם כול שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים את נפשם למות". 

מכתב בנושא גיוס החרדים, פברואר 1948. מתוך גנזך המדינה(צילום: צביקה טישלר)

מספר דחיות השירות התמיד עד ל-1970. מאותה שנה חלו שינויים בהסדר הקיים. ההגבלה על מספר בחורי הישיבות בוטלה. מספר תלמידי הישיבה שזכו לדחייה משירות צבאי עלה. ב-1975, על-פי פסק דין בבג"ץ, נקבעה מכסה של 800 תלמידי ישיבות בשנה שיזכו בדחיית השירות.

נקודת המפנה - המהפך הפוליטי

בשנת 1977 הצטרפו החרדים לקואליציה, וההסכמים הקואליציוניים עם ממשלת הליכוד של מנחם בגין הגדילו את היקף המצטרפים להסדר "תורתו אומנותו". בין היתר הוסרה מכסת המצטרפים להסדר וניתנה האפשרות לחוזרים בתשובה להצטרף אליו. זה היה המחיר ששילם הליכוד בראשות בגין, על שביקש להקים קואליציה צרה שבה נכנסה כחברה אגודת ישראל.

מנחם בגן עם יגאל ידין ומשה דיין(צילום: יעקב סער, לע"מ)

ההסכם הקואליציוני עם אגודת ישראל כולל כמה סעיפים הנוגעים לגיוס לצה"ל. סעיפים 27-24 להסכם קבעו כי "יוסרו ההגבלות על פתיחתם של 'ישיבות הסדר' באזורי פיתוח וספר ויבוטלו ההגבלות על שירות בישיבות הסדר עבור בוגרי ישיבות התיכוניות. השירות בישיבות הסדר יהיה פתוח גם לבוגרי ישיבות מקצועיות ובוגרי מגמות תורניות בבתי ספר תיכוניים דתיים".

לצפייה בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין אגודת ישראל והמפד"ל מ-1977 - לחצו כאן

נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרן ברק, התייחס לנושא בבג"ץ רובינשטיין בשנת 1998, שבחן את חוקיות ההסדר של דחיית השירות לתלמידי הישיבות: "בעקבות ההסכם הקואליציוני מ-1977 הוסרה ההגבלה על מספר מקבלי הדחייה", קבע השופט ברק. "הורחב היקף הזכאים לדחיית השירות. נכללו בהם, בין השאר, בעלי תשובה, מורים בחינוך העצמאי ובוגרי בתי ספר תיכוניים ומקצועיים דתיים. כן הוקלו הדרישות מבעלי הדחייה. כך למשל תלמידי ישיבה ש'תורתם אומונתם' והם מעל גיל 30 שנה, הורשו לתת שיעורי תורה ולקבל תמורתם מלגות צנועות. דומה שאותה עת חל שינוי בטעמים המונחים ביסוד ההסדר".

"בגין רצה את קולות החרדים"

"צריך להבין", נזכר שר המשפטים לשעבר בממשלת בגין, משה נסים, "כשבגין זכה בבחירות ב-77' ונדרש להקים קואליציה צרה בימיה הראשוניים שהייתה על כרעי תרנגולת ונשענה על קולותיהם של משה דיין ופלאטו שרון. אלו היו ימים של עדנה עבור החרדים, שבמשך שנים רבות לא לקחו חלק בקואליציה. הם פעלו לבצר את הדרישות שלהם גם בנושאי גיוס ישיבות וגם בנושאי תקציבי הישיבות".

לדברי נסים, בגין נענה לדרישות החרדים כדי לבסס את שלטונו. "רצו לבוא לקראת אגודת ישראל כדי להכניס אותם לקואליציה, נתנו להם כמה סוכריות ונענו למספר דרישות שבעיני החרדים היו חשובות ומהותיות. אני בטוח שבגין היה שלם עם המהלך, אחרת זה פשוט לא היה קורה".

מרדכי ציפורי, סגן שר הביטחון בממשלת בגין, טוען כי תמך באותם הימים בהרחבת ישיבות ההסדר. "חשבתי שזו תרומה גדולה לצה"ל, איך שזה התפתח במציאות זה כבר דבר אחר. תלמידי ישיבות ההסדר התגייסו לצה"ל, עברו אימונים, היו משובצים ביחידות מילואים והיו ניתנים לקריאה. יכולת לקבל מישיבה אחת פלוגה שלמה בהתרעה של שעה. הם היו חיילים זמינים כמו חיילים סדירים וזה בהחלט תרומה לכוחו של צה"ל. אלא שאחר כך החלו ההנחות והתחיל ה'מאנקי ביזנס'".

פרופ' אריה נאור, מי שהיה מזכיר ממשלת בגין ב-77' אמר כי ראש הממשלה דאז לא חשב שהמחווה לאגודת ישראל תתרחב: "אף אחד לא ראה אז בחזונו את המציאות כפי שהיא היום, גם לא בגין. מקום המדינה ועד היום, בכל ממשלה הפוליטיקאים הם אלו שמנסחים הסכמים קואליציוניים וקווי יסוד. אין עבודת מטה מתאימה להסכמים קואליציוניים - וגם בתקופת בגין לא הייתה", הוא נזכר. "מכיוון שלא הייתה, כל המנגנונים המאפשרים חיזוי תהליכים לא היו בידי הפוליטיקאים שעשו את ההסכם ב-77' שהעניק לאגודת ישראל את מבוקשה. איש לא חשב אז שהמציאות תתפתח כפי שהתפתחה בסוגיית גיוס החרדים לצה"ל".

הוא גילה כיצד ראה בגין את נשוא הפטור. "לכך יש להוסיף את העניין האידיאולוגי של בגין - עבור מנחם בגין הסרת המכסות לגיוס וביטול ועדות הפטור לבנות המצהירות על דתיותן היו בקשות טבעיות ואנושיות מאוד. מה פתאום מכסות? הרי בגין זכר שבנעוריו בוורשה היו מכסות ליהודים באוניברסיטה. מכסות? כל מי שרוצה ללמוד תורה הרי זה מבורך", אמר פרופ' נאור. "ולחקור בנות שמצהירות על דתיותן זה היה ממש לא מכובד בעיניו. הוא אפילו לא רצה להתמקח עם אנשי אגודת ישראל שהעלו את הדרישה הזו. זה היה ברור לו מאליו. היה לבגין יחס שונה מיחס קודמיו לחרדים. הוא לא נכנע לחרדים, אלא נכנע למצפונו".

בג"ץ ביטל פעמיים

ב-1986, בזמן ממשלת האחדות של שמעון פרס ויצחק שמיר, הוקמה ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון בראשות ח"כ הרב מנחם הכהן, דו"ח הוועדה הוגש שנתיים מאוחר יותר ובין היתר נקבע כי יש לחזור למצב שלפני 1975 וכי יש לקבוע מכסה של שלושה אחוזים משנתון הגיוס של תלמידי ישיבות, שיוכלו להצטרף להסדר "תורתו אומנותו".

כותרת "ידיעות אחרונות" על החלטת בג"ץ ב-1998

12 שנים חלפו ובדצמבר 1998 קבע בג"ץ שההסדר של דחיית גיוס לבחורי הישיבות אינו חוקי וכי על הכנסת לחוקק חוק בעניין תוך שנה. באוגוסט אותה שנה מונתה ועדת טל - הוועדה לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בחורי ישיבות לצה"ל. לראשותה מונה השופט בדימוס צבי טל, בין חבריה: ח"כ יצחק הרצוג, עו"ד ד"ר יעקב ויינרוט, הרב אשר טננבוים - מזכיר ועד הישיבות דאז, אלוף (מיל') משה נתיב – ראש אכ"א לשעבר, ניצב (בדימוס) ישראל סדן - לשעבר מפקד מג"ב והרב מרדכי קרליץ ראש העיר בני ברק דאז.

באפריל 2000 ועדת טל פרסמה דו"ח מפורט ובכללו ניסוח הצעת החוק שהסעיף המרכזי בו הוא סעיף "שנת הכרעה". הסעיף אמור בעיקר לאפשר לחרדים להשתלב במעגל העבודה. חבר הוועדה הרב אשר טננבוים מסרב לחתום על הדו"ח. שנתיים לאחר מכן אישרה הכנסת את החוק - ברוב של 51 נגד 41.

הכותרת ב"ידיעות אחרונות" על הגשת מסקנות הוועדה(צילום: מאיר פרטוש)

על פי הצעת חוק טל, יזכו בחורי ישיבות מדי שנה לדחיית שירות, עד גיל 22. בשלב זה יוכלו לצאת לשנת הכרעה, בה יוכלו לעבוד או ללמוד מחוץ לישיבה, בלא שיחויבו בגיוס. לאחר שנת ההכרעה יעמדו בפני כל בחור ישיבה שלוש אפשרויות: לחזור לישיבה, או אם ירצו - להצטרף

 למעגל העבודה ולשרת שירות צבאי בהתאם למצבם המשפחתי (חרדי נשוי עם שני ילדים ישרת 120 יום) או לבצע שירות לאומי של שנה וחצי. המשמעות היא שתלמידי ישיבות שיתמידו בלימודיהם, ולא ירצו להתגייס לצבא - הם מעתה פטורים מגיוס לפי חוק.

בפברואר 2012 ביטל בג"ץ את חוק טל. נשיאת העליון דאז, השופטת בדימוס דורית ביניש, קבעה כי החוק אינו חוקתי ולכן יש לבטלו. השופט אלייקים רובינשטיין ציטט מפסק הדין פסוק מספר במדבר: "ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן: האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?".

ומה המצב כיום?

מבקר המדינה פרסם בחודש מאי נתונים, שלושה חודשים לאחר שבג"ץ קבע כי חוק טל הוא בלתי חוקתי, לפיהם מאז שנת 2003 ועד שנת 2010 עלה מספר דחויי השירות במסגרת "תורתו אומנותו" בשיעור של כ-60% (מ-39 אלף ל-63 אלף). בשנה המאוחרת יותר, 52% מהלא-מתגייסים בכל מחזור גיוס היו במעמד של "תורתו אומנותו" - לעומת 36% ב-2005. בסך הכול עמד היקף גיוס החרדים בשנים 2010 ו-2011 על 13% ו-16% בהתאמה, מהשנתון החרדי הנכנס למעמד "תורתו אומנותו" באותה תקופה.

נתונים מתוך דו"ח מבקר המדינה, מאי 2012(צילום: צביקה טישלר)