סיפוח עכשיו

פרשת גבעת האולפנה בבית אל היא עוד שלב במלחמת החפירות שמנהל השמאל נגד הימין בהיעדר השגת רוב בעם. הריטואל קבוע: עתירות לבג"ץ על חוקיות התיישבות כזו או אחרת, תשובת המדינה, מאבק של המתנחלים ואז הגעה לפשרה.

מפעל ההתנחלויות עבר מזמן את נקודת האל-חזור ואנו תקועים עדיין, גם בימין וגם בשמאל, בשאלה האם צריך להקים עוד התנחלויות או להרחיבן. כאילו שהתשובה לשאלה זו תשנה באופן מהותי את המציאות. במצב הדברים הנוכחי ובקצב הגידול הצפוי שלהם (כ-5% בשנה) לא תושג מאסה קריטית שתשנה באופן דרמטי את המצב. כלומר, אנו עלולים להנציח את אותו ויכוח ולמצוא את עצמנו גם עוד עשר או עשרים שנה באותה אי-ודאות. האם זה מה שאנו רוצים?

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אל תהרסו את החלום המצרי / מוחמד עלי ואזן, גיזה

זונה מבחירה? אין דברים כאלה / גילי ורון

לדעתי, הגענו למציאות הזאת בגלל חיפוש אחרי פשרות קטנות במקום להציע תוכנית רצינית ארוכת טווח: מה עושים עם שטחי יהודה ושומרון שנכבשו לפני 45 שנה? אני מדגיש, יהודה ושומרון ולא ההתנחלויות, כי הן רק חלק מהסיפור. האינטרס הישראלי ביו"ש מתבטא בעיקר במרחבים הפתוחים, מקומות קדושים, מקורות מים, שמורות טבע, דרכים חשובות, בסיסי צה"ל ונקודות שליטה. הם הם לב העניין וההתנחלויות הוקמו בעיקר כדי לשמור עליהם.

בצד השני, ההנהגה הפלסטינית הורגלה לחכות ואז לקבל יותר והיא מודעת לכך שישראלים רבים משוכנעים שהפתרון היחיד "ההגיוני" הוא של שתי מדינות לשני עמים אז למה להם לזוז? משום כך הם אפילו לא מוכנים להסכים לוותר על הזכות השיבה או על סוף הסכסוך או שישראל היא מדינת היהודים. בינתיים חיים 350 אלף תושבים יהודים תחת שלטון צבאי, מדינת ישראל מסוכסכת ומפולגת ומשלמת על כך מחיר עצום בחוסן, במשאבים ובמשכון העתיד.

לשבור את הקיפאון  

בן ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה, העריץ את הרצל. לדעתו, בניגוד לאנשי חיבת ציון שהאמינו בעוד עז ודונם, החידוש של הרצל היה בניסיון לקבל את הצ'ארטר - הזכות של העם היהודי על ארץ ישראל. המאבק הסיזיפי על קיום המדינה השכיח מאתנו ומהבן שלו את העניין הזה והביא להשלמה עם הקיפאון הנוכחי. יש עוד סיבה לקיפאון והיא המבוכה. אחרי 64 שנות עצמאות והכרה שבנינו מקלט חזק לעם היהודי, לא ברור לנו כעם כיצד אנו בונים את הבית מעליו ומהם האתגרים המשותפים לנו כעם.

אני מעוניין להציע תוכנית אחת ברורה, שתשבור את הקיפאון ותזכה להערכתי לתמיכת רוב תושבי ישראל. בכך נייתר את מלחמת החפירות המשפטית על כל יישוב ונהפוך את שעון החול, כך שגם הפלסטינים יבינו שהזמן פועל לרעתם. להלן עיקרי התוכנית: ראש הממשלה יכריז שבעוד חמש שנים, בשנת היובל לכיבוש יהודה ושומרון, תחל מדינת ישראל בסיפוח חלקים משטחי יהודה ושומרון, לפי הפירוט הבא, כאשר בין כל שלב ושלב יעברו ארבע שנים.   

1. ההתיישבות היהודית השוכנת מסביב לירושלים רבתי: אזור מעלה אדומים, גוש עציון ומודיעין עלית.
2. ההתיישבות היהודית במערב השומרון: גוש אריאל, קדומים מעלה שומרון.
3. בקעת הירדן ומדבר יהודה.
4. אזור אשדות ההר.
5. צפון השומרון ודרום יהודה.
6. גב ההר. באזור זה מרוכז הרוב הגדול של הפלסטינים.
   

התנאים לקיום התוכנית יהיו:

1. משאל עם בישראל או רוב מיוחס של 61 חברי כנסת.
2. קיום משאל בקרב הערבים בשטחים המיועדים לסיפוח וקבלת הסכמתם למהלך.
3. שמירת האיזון הדמוגרפי בין יהודים לערבים ביחס שלא יעלה על 65/35.
4. עבודת הכנה בקרב הקהילה הבינלאומית. אני משוכנע שמלאכת השכנוע תהיה קלה יותר כאשר יראו שהפתרון הזה יתקבל ברוב גם בישראל וגם בקרב ערביי יו"ש.
5. הממשלה תחליט על פערי הזמן בין שלב לשלב בהתאם להתפתחויות בשטח ובעולם. 
   

אם הטיעון של השמאל במשך השנים היה ענייני והתבסס על הומאניות ועל סכנה למדינה היהודית, אין כל סיבה שלא יתמכו גם הם בפתרון זה. מקס נורדאו טען כי בהשפעת האנטישמיות נחלש הדימוי הקבוצתי של היהודים והם מתרחקים זה מזה ובכך נגרמת לעם היהודי סכנה גדולה. ואכן, כאשר בוחנים את ההיסטוריה של העצמאות היהודית מגלים שתמיד איבדנו אותה בגלל סכסוכים פנימיים ומעולם לא בגלל מיעוטים שתמיד חיו בקרבנו. זה זמן רב שאנו משקיעים את רוב מרצנו במריבות אחד עם השני. במקום לריב, בואו נתאחד למען מטרה משותפת שאין ספק בגודל האתגר שהיא מציבה - אך בכוחות משותפים היא אפשרית.

שמעון ריקלין, דור ההמשך - יש"ע.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il