שמיר הובא למנוחות: "נשר בחוץ ויונה בפנים"

בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים הובא הערב (יום ב') למנוחות ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר שהלך לעולמו במוצאי שבת בגיל 96. בטקס ההלוויה השתתפו בני משפחתו של שמיר, נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הכנסת ראובן ריבלין. ynet העביר שידור חי מההלוויה.

יצחק שמיר, 2012-1915:

בנו של ראש הממשלה המנוח, יאיר שמיר, ספד לו בגרון נשנק: "למרות לחיצת ידך שלא נחלשה, עם הזמן ראינו את מבטך הבוחן והנוקב הולך ומצטעף עד שכבה. אתה רק ביקשת – אם ההיסטוריה תזכור אותי בכלל אני מקווה שאזכר כאיש שאהב את ארצו, את עמו... אך אנו – גלעדה, אנוכי, בני ובנות זוגנו, בנותינו, בנינו ונכדינו – נזכור אותך כאדם הראוי לחיקוי וכאיש עקרונות ראוי להערצה. היית נשר כלפי חוץ ויונה כלפי פנים".

ארונו של שמיר מועבר מהכנסת להר הרצל(צילום: אוהד צויגנברג)

שמיר בכנסת, 1986(צילום: סער יעקב , לע"מ)

"אנו נזכור אותך תמיד כאב וכסב אוהב וחם, כאיש מעשה חכם וחושב שלמרות כל עיסוקיו תמיד היה זמין לנו. ראינוך ברגעים קשים ובשעות משבר, צפינו בך ברגעים של שמחה, ובשעות של ניצחון.

תמיד קיבלת את הדברים בשלוות נפש צרופה ,עם עוצמות פנימיות שלא ישוערו. מעולם לא נסחפת לשיכרון חושים, ובוודאי שלא לייאוש. מעולם לא כפית רצונך עלינו, תמיד נתת לנו יכולת להחליט ולבחור. בנוכחותך השקטה והאוהבת הארת לנו את הדרך והכיוון".

"אצלנו בבית החירות הייתה נושא שלא ירד מסדר היום – דנו בחירותו של הפרט, בחירותה של האומה, של המחשבה. אצלך אבא, החירות הייתה כמו איזו דת, בפיך הייתה לה איזו קדושה מיוחדת, ותמיד טענת שהחירות טעונה טיפוח מתמיד, שכן קשה מאוד להשיגה אך קל לאבדה. ולכן לא מפתיע גם שנכדך הבכור נקרא דרור. אנו נפרדים ממך היום ומבטיחים לך בזאת שנמשיך ללכת בנתיב שהתווית ושהדוגמה האישית שלך היא מודל החיקוי של כולנו. היה שלום, יהי זכרך ברוך נצור בלב כולנו".

נתניהו: שמיר היה רציני מול עיראק

ראש הממשלה נתניהו שיבח את פועלו של שמיר בזירה הבינלאומית, וברמז למצב מול איראן, ציין נתניהו במיוחד את האיפוק שהפגין שמיר במלחמת המפרץ. "נאמר פעמים רבות ששמיר החליט לא להגיב על ירי הטילים אל ישראל מכיוון שלא רצה להחליש את הקואליציה הבינלאומית שהתארגנה נגד סדאם חוסיין. אך יש פרט חשוב שמוכר פחות: כשנפלו הטילים על ישראל שמיר לא ישב בחיבוק ידיים. הוא הבהיר לארה"ב באמצעות שר הביטחון משה ארנס שישראל עומדת לפעול בעיראק. ארה"ב הבינה ששמיר רציני בכוונותיו ובהכנותיו והוא אכן היה רציני. האמריקנים הבינו שמילים והבטחות לא יספיקו, אבל לפני שישראל פעלה הוא חזה הפסקת אש שביטלה את הצורך בפעולה ישראלית. אם ירי הטילים היה נמשך, ישראל תחת הנהגתו של שמיר הייתה פועלת. כזה היה שמיר: תקיף, מעשי, חדור-אמונה, מפוכח ובעל מחויבות מוחלטת לביטחון ישראל".

שמיר ומשה ארנס בביקור בלבנון, 1983(צילום: אוסף במחנה, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

נתניהו הדגיש נושא נוסף הקרוב ללבו - ההסברה בעולם ומדיניות החוץ: "שמיר לא הסתנוור מהזוהר הנלווה למפגשים עם מנהיגי העולם והוא גם לא איבד את קור רוחו מול מדינות גדולות וחזקות, אפילו מול מעצמות. הוא התייצב מול האומות והביא את דבר ישראל בנימה עניינית ובוטחת, תוך התייחסות לצדקת דרכו של העם היהודי וזכויותיו על ארץ ישראל. בניגוד לדימוי שלו כספינקס שאינו מתחשב במערכות הבינלאומיות, אני זוכר שהוא היה מתקשר אליי כששירתתי כשגריר באו"ם ומבקש לדעת מה קורה שם, מה קורה בארה"ב, מה קורה ביחס לישראל כמובן. הוא רצה לרדת לפרטי הפרטים והיה חשוב לו קרב ההסברה, וגם כשהלכנו למדריד - הוא לא הלך בהתלהבות אבל שם נפתח השיח של שיחות שלום בעצם עם כל שכנינו - הוא חשש שהמאבק ההסברתי חשוב ביותר ושלא די שנהיה צודקים, אלא ככל יכולתנו נאמר גם את צדקתנו". 

שמיר ונתניהו בוועידת מדריד(צילום: AFP)

ראש הממשלה נתניהו הזכיר את חברותו של שמיר בלח"י: "'חיילים אלמונים בלי מדים', כך שרו שמיר וחבריו, וכך חי בפועל עד יומו האחרון, בתודעה עמוקה של שירות ושליחות. הוא היה חייל אלמוני במחתרת לפני קום המדינה, הוא היה חייל אלמוני במוסד אחר קום המדינה. כמובן אחר כך בתפקידיו הממלכתיים הרמים ביותר - יו"ר הכנסת, שר החוץ, ראש הממשלה - שמיר כבר היה אדם מוכר. אבל גם אז אני תמיד התרשמתי שבלבו, בהתנהגותו, באופיו הצנוע, הוא המשיך לראות את עצמו כאותו חייל אלמוני בשירות העם והארץ. לעצמו הוא מעולם לא ביקש לא הכרה ולא הוקרה. הוא לא חיפש לא פופולריות ולא כבוד. כל מעשה וכל החלטה שלו נבחנו במבחן אחד: האם זה טוב לעם היהודי ולארץ ישראל".

נתניהו ציין במיוחד את פועלו של שמיר בתחום העלייה. "הוא האמין ששליחותו כראש ממשלה מטילה עליו את האחריות להמשך המהלך ההיסטורי הכביר של שיבת העם היהודי מכל קצוות תבל למולדתנו ושל ביצור הבית הלאומי בארצנו. הוא היה נוקשה וחשדן מול כל רעיון שפירושו צמצום גבולות המולדת, שהנאמנות שלו אליה לא ידעה גבולות, אבל באותה מידה הוא היה יצירתי ופתוח מול כל רעיון שפירושו פתיחת עוד פתח להמשך קיבוץ הגלויות. ואכן שמיר תרם תרומה כבירה לעלייתם ולקליטתם המוצלחת של מיליון יהודים. הוא האמין שהעולים ישנו את פני המדינה, שהם יתרמו תרומה עצומה לפיתוחה של ישראל וכמובן שכך היה. והוא גם תרם תרומה מרכזית לעליית יהודי אתיופיה, שכמיהתם לציון בת אלפי השנים נגעה עמוקות ללבו".

שמיר ודוד לוי מקבלים את פני העולים במבצע שלמה(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

קייסים אתיופים בפני ארונו של שמיר בכנסת(צילום: אוהד צויגנברג)

אלפי אזרחים חלקו כבוד אחרון

פרס היה ראשון הסופדים לשמיר: "עבדנו יחד למעלה משש שנים", אמר פרס בהתייחסו לתקופה שבה שימשו שניהם כראשי ממשלה בשיטת הרוטציה. "פעמים רבות היו עמדותינו מנוגדות, תפישות המציאות שלנו שונות, אבל שנינו היינו משוכנעים שאנחנו פועלים כישראלים נאמנים וכנים, נאמנים לדרכם ואוהבים את ארצם. זה הביא לישראל את האפשרות ליצור יתרונות מדיניים וביטחוניים שקיימים במסגרת ממשלת אחדות לאומית מתוך תחושה עמוקה שאנו בנים לעם אחד. חייו היו קודש לתקומת ישראל. דרכו הייתה עיקשת למען קיומה החזק של המדינה. מעולם לא סטה מדרכו, מעולם לא פסק מללחום ולחלום, מלפעול. יהי זכרו ברוך".

אזרחים ברחבת הכנסת(צילום: אוהד צויגנברג)

ארונו של שמיר הוצב הבוקר ברחבת הכנסת. יו"ר הכנסת ריבלין נשא דברים לזכרו והניח זר לכבודו. לאחר מכן עברו על פני הארון אלפי אזרחים.

ארונו של שמיר בכנסת(צילום: אוהד צויגנברג)

במהלך הטקס שנערך בטרקלין שאגאל בכנסת, אמר ריבלין כי "היכל הדמוקרטיה התכבד בך, כיושב ראש הכנסת, כראש הממשלה כראש האופוזיציה, כמנהיג נטוע בעמו. סלע יצוק היית, יצחק, בלתי ניתן לשבירה. נושא על כתפיך את משא העם הזה, את עברו ואת עתידו. זוכר בדם לבך את אפר המשרפות ואת תקוות הגאולה. דבר לא הצליח להסיט אותך מדרכך. כלי ברזל וכלי משחית לא יכלו לך, לא איימו עליך".

ריבלין סופד לשמיר בכנסת. "היכל הדמוקרטיה התכבד בך"(צילום: אוהד צויגנברג)