דר זוזובסקי, חיילת, דוגמנית, שחקנית ובת 21

100 ימים למנאייק. תכלס זה לא עוד הרבה זמן, אבל לי זה נראה נצח. אני משרתת כצלמת של להקות צבאיות. אני נוסעת איתם ברחבי הארץ, כל יום בבסיס אחר, פחות בקטע אמנותי ויותר תיעודי. אבל יאללה, די.

600 יורו גנבו ממני לאחרונה במילנו. שלושה שבועות ביליתי שם בצילומים, ובשבוע האחרון החלטתי ללכת לקניות. בחנות הראשונה, כשנכנסתי למדוד משהו, מישהו גנב לי את הארנק מהתיק. כשהבחנתי בזה נלחצתי והתחלתי לצעוק שיסגרו את החנות, אפילו תפסתי מישהו שנראה לי חשוד ופישפשתי לו בתחתונים. לצערי זה לא היה הוא.

20 יורו שנשארו בכיס המכנסיים שלי היו הכסף שלי לשארית השבוע.

4 גלגלים יש ללונגבורד שלי. זה מין סקייטבורד גדול. את רצינית, בדיוק כתבתם עליו?

1998 הייתה שנת הייצור של האוטו האחרון שלי. אז לא היה לי אכפת לדפוק אותו בחניות בעיר, אבל הוא לא היה לגמרי בטיחותי. יום אחד בגשם איבדתי עליו שליטה ונכנסתי בגדר הפרדה בדרום תל אביב. מאז רק אוטובוסים ולונגבורד.

5 דקות שלמות אני צריכה כדי להבחין בין שמאל לימין. ירשתי מאבא שלי מין דיסלקציית כיוונים, ואני תמיד הולכת לאיבוד. בנסיעה האחרונה למילנו היו לי המון אודישנים בעיר, ושלחו אותי רק עם מפה. באחת הפעמים הגעתי לקצה העיר מתחת לאיזה גשר, ומצאתי את עצמי באמצע התנחלות של צוענים שרחצו בנהר. כשקלטתי איפה אני הסתובבתי ודפקתי ספרינט. זה היה פחד אלוהים.

"תמיד אני שוכחת את הילקוט בבית" (צילום: אלכס ליפקין)

700 פעם אני צריכה לחזור על השם שלי בארומה. אף אחד לא מבין מה זה דר. לקח לי הרבה שנים להשלים עם השם הזה, אבל היום אני אוהבת אותו. תמיד מתבלבלים ואומרים הדר. לפעמים בשביל הצחוקים אני אומרת ד"ר.

16 זה הגיל שבו לימדתי את עצמי לנגן בגיטרה. אני לא נורא משקיענית, ואם להיות כנה אני די בינונית. אבל יש שיר אחד שאני תמיד חוזרת אליו: High and Dry של רדיוהד.

1,000,000 פעם ניגנתי אותו. ידיד שלי אמר שאם עוד פעם הוא שומע את זה, הוא שובר לי את הגיטרה.

4 אנשים החזיקו אותי בצילומים לקמפיין של TNT. כנראה הייתי ממש כבדה, כי בכל חמש דקות היה צריך לעצור ולהרים אותי שוב כמעט מהרצפה. אולי הייתי צריכה לבלוס קצת פחות בורקסים לפני הצילומים. אגב,

100 אחוז שתמיד אעדיף פסטה על פני שוקולד. אני אדם של פחמימות.

6 שנים למדתי תיאטרון, ובגדול זה הכיוון שלי בחיים. הייתי שמחה לעשות את התפקיד של אנג'לינה ג'ולי ב"נערה בהפרעה", ועל הדרך גם לזכות בבראד פיט.

"אין,לטכנאים של מזגנים יש שעון משל עצמם" (צילום: אלכס ליפקין)

14 הוא הגיל שבו הפכתי לצופיפניקית בשבט נווה מגן ברמת השרון. בניתי כתובות אש, כפתתי כפיתות, הרמתי מורל והדרכתי. ב-י"ב פרשתי כי זה לא הסתדר לי עם הלימודים במגמת תאטרון.

50 חניכים היו לי בשנת שירות שעשיתי בכפר נוער בעפולה. זאת השנה הכי חשובה בחיי עד כה. אני מקווה שיהיו עוד טובות כמוה.

30 יום גרתי בירושלים. עיר מגניבה. התנדבתי עם חבר'ה אמריקאים שבאים לבחון את הארץ לפני שיחליטו אם לעשות עלייה. טיילנו בעיר, היה נורא כיף. בעיקר התלהבתי מהגן הבוטני.

0 דברים יכולים לגרום לי להתמכר. פשוט כלום. אני יכולה בלי נעליים, בלי טלפון, בלי שוקולד. אם צריך אז אפילו בלי בגדים.

1 בחור התרסק בגללי. זה היה די מביך. ישבתי בקפה והוא עבר על אופניים ובהה בי עד שנתקע בעמוד.

5 קילומטרים, וגם יותר, אלך בשביל לזרוק זבל. אין סיכוי שאזרוק זבל ברחוב. צופיפניקית, בכל זאת.

2 סוגים של גברים שבחיים לא אצא איתם: גבר שלא שומר על הסביבה וגבר מסריח. אבל לא נראה לי שזה משהו שמייחד אותי. קשה לי להאמין שבחורה כלשהי תגיד על איזה גבר "וואו, הוא מסריח, אותו אני רוצה".

100 אחוז גבר הוא חייב להיות. שיאכל המבורגר ולא סלט, שלא יעניין אותו מה הוא לובש ומה יגידו. כדאי גם שיהיו לו

2 גומות חן. זה בהחלט עושה לי את זה. 

סטיילינג: קרן נפתלי איפור: אורטל אלימלך עיצוב שיער: ליאור גבריאלוב ע' צלם: סשה גרין ג'ינס קצר: Forever21 גופייה: אוסף פרטי בגד ים: H&M צמיד: מיכל בן עמי סקייטבורד: מגה ספורט