ישראלי אמיתי לא משתמט - מהמחאה החברתית

שירתתי בצבא כסמב"צית חי"ר. רציתי להיות אז לוחמת בחובלים, אבל לא הצלחתי להתקבל למיונים. ניסיתי בכל הכוח להיות לוחמת. זה היה חשוב לי, אז נלחמתי על זה. הלכתי לאימונים של כושר קרבי. יצאתי כל יום לרוץ 5 קילומטר. שלחתי להם מכתבים והתקשרתי וביקשתי. כשסוף סוף הצלחתי לקבל זימון למיונים קרביים, חליתי במחלת הנשיקה ושכבתי בבית איזה חצי שנה. גם אחרי שהתגייסתי, ביקשתי הכי קרבי שאפשר. הם הבטיחו לי שסמב"צית זה תפקיד טוב מאוד, שהוא תומך לחימה ושאני אהיה מרוצה. בקורס ביקשתי הכי רחוק מהבית. להיות על הגבול. העבירו אותי שלושה בסיסים עד שנהייתי סמב"צית שרואה את הגבול הצפוני של מדינת ישראל.

היום אני נלחמת על המדינה בצורה אחרת. אני קמה בכל יום בשנה האחרונה ונלחמת בלי לרחם ובלי לוותר על עתידה של מדינת ישראל. אני נלחמת כדי שהשוטרים שהרביצו לנו בשבוע שעבר יקבלו העלה בשכר. אני נלחמת כדי שיפסיקו ומיד את ההפרטות במערכות הרווחה, הבריאות והחינוך. אני נלחמת כי אני רוצה שמחירי הדירות יירדו ואולי פעם אני והבן זוג שלי עוד נוכל לקנות בית בישראל. אני נלחמת כי אני לא יכולה לראות יותר את ההזנחה בפריפריה ואת הייבוש התקציבי של האוצר.

נלחמים בתל-אביב למען הפריפריה (צילום: בני דויטש)

אני נלחמת כי אני מאמינה שבלי ביטחון חברתי-כלכלי לא יהיה פה ביטחון מדיני בחיים. אני נלחמת כי אני אוהבת את מדינת ישראל, ולא, אני לא רוצה שמדינת ישראל תהפוך להיות ארצות הברית. אני נלחמת נגד חוקי קומבינה כמו חוק ההסדרים. אני נלחמת כי אני דורשת לראות את התקציב, להבין מה כתוב שם ולהשפיע עליו. אני נלחמת כי אני לא מוכנה שהבת שלי, שעוד לא נולדה לי, תלך לבית הספר ושהמורה שלה תהיה מורת קבלן שתפוטר ותוחזר לעבודה כל שנה מחדש. אני נלחמת כי אני רוצה לראות אכיפה של חוקי העבודה. אני נלחמת כי אני יודעת שיש סבתות וניצולות שואה שמקבלות פנסיה וקצבת רעב בסכום שמביא אותם לעוני משפיל ונמאס לי לשמוע זקנים שמספרים שהם רוצה להתאבד. אני נלחמת כי אני לא מאמינה שעם הריכוזיות היום במשק והכוח העצום שיש למשפחות ספורות אפשר לקיים חברה ראויה.

ספינים למסמוס המחאה

אם אין צדק חברתי, לא יהיה בחיים שוויון בנטל. תשכחו מזה, זה לא יקרה. אתם צריכים להבין. במדינה שיהיה נהוג בה עקרון השוויון בחינוך, בדיור, ברפואה, ברווחה יהיה גם נהוג עקרון השוויון בנטל. מי שיושב שם למעלה היום, מר בנימין נתניהו, בחיים לא יגייס את החרדים בדיוק כפי שלא יפעל על מנת לצמצם את הפערים בין עשירים לעניים. אסור לנו ליפול לפח של נתניהו שמנסה למסמס את המחאה הזאת בכל הכוח. לבנימין נתניהו מאוד נוח מאבק מתוקשר ואימפוטנטי בעד שוויון בנטל במקום מחאה על צדק חברתי. השינוי לא יבוא ממנו אלה מהצבת אלטרנטיבה חברתית-כלכלית ברורה.

צאו ותיאבקו בשביל המדינה. תל-אביב במוצ"ש האחרון (צילום: בני דויטש)

אני קוראת לכל מי שיצא להפגנות בשנה שעברה ולכל מי שתמך בהן מהבית, לצאת ולהילחם בכל הכוח כדי לא לתת לנתניהו למסמס את המחאה הזאת עם הספינים שלו על שוויון בנטל. לא לתת למופז ולפוליטיקאים קטנים כגדולים להסיט את השיח בקיץ הזה למקום הלא נכון. צאו ותיאבקו בשביל המדינה. צאו והילחמו כדי שלחיילים שחוזרים מהמארב יהיה למה לחזור.

היום מי שנושא בנטל לא נהנה משיוויון בחלוקת המשאבים. ההתעסקות בשוויון בגיוס בלבד משכיחה את האי-שוויון שחווים החיילים שחוזרים ממילואים. האחד חוזר הביתה ומיד יוצא לעבוד כל סוף השבוע והאחר חוזר הביתה ונח בסוף השבוע. לא צריך להיות נער אוצר כדי לדעת שסיכוייהם להצלחה בלימודים ובחיים בכלל לא בדיוק שווים.

כשם שצריך להתגייס לצבא, עכשיו יותר מתמיד צריך להתגייס שוב למחאה החברתית.

רונה אורבנו, סטודנטית לארכיטקטורה בבצלאל ממובילות המחאה החברתית 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il