מה הלחץ להתחתן? נישואים זה לא סקסי
יש הבדל מאוד גדול בין אותו רגע בפאב, בו הוא רואה אותך מגיחה לעברו "בסלואו-מושן", עם השמלה החדשה והסקסית שקנית, לרגע שבו את מתאפרת במקלחת והוא נכנס לפתע ושואל: "מאמי, כיבסת לי את החולצה האפורה?"
"אני מתחתנת!", צעקה חברתי מצדו השני של קו הטלפון, וכמעט גרמה לי לשפוך על עצמי בבהלה את קפה הבוקר טוב שלי. יש רגעים שמפתיעים אותך - הם בדרך כלל מגיחים אלייך ללא תמרור אזהרה – או שמישהו נפטר, או שמישהו מתחתן. הרגעים האלה כאילו נועדו בשביל להזכיר לך שהלב עדיין שם.
עוד בנושא:
רעידת אדמה בעולם שלי: האקסית מתחתנת
כשהחברה הטובה של החברה שלך מתחתנת
הרכב מנצח לא מחליפים. שגרה זה לא רע
לאחר שחזרתי לעצמי, חברתי המתחתנת הודיעה לי כי החתונה תתקיים עוד חודשיים, ובינתיים צריך להחליט על שמלה, אולם, איפור, דיג'יי, קייטרינג, רבי, עיצוב, רשימת מוזמנים ועוד. אני לא זוכרת מה עוד, נראה לי שאיבדתי אותה אחרי השמלה.
שאלתי את עצמי בשביל מה הלחץ? הרי אנחנו מחפשים במשך כל חיינו את ההוא או ההיא שיחלקו עמנו חיים משותפים, מיטה משותפת, ילדים משותפים.
אבל איך אנחנו יודעים בעצם מתי הגיע הזמן להכריז על "בעל ואשה", ומעבר לכך – עדיין לא ברור לי איך שומרים על הקסם בקשר שלאט-לאט הופך לשגרה משמימה?
להתראות רווקות, שלום לך שגרה?
יש משהו מאוד מפחיד בלאבד את תואר "הרווקות" ולהתמסר לעולם שמורכב במרביתו משניים. לפעמים אני חושבת שישנו וויתור גדול מדיי על לא מעט דברים שאני יכולה לעשות כשאני לבד: אני יכולה לשבת בסלון, לראות טלוויזיה ולהעביר לאיזה ערוץ שמתחשק לי מבלי להתחשב באילוצי "היורו".
אפשר להשתכר עם חברות ולהתחיל עם זרים. אני יכולה ללכת לעשות יוגה מבלי לעדכן אותו מתי אני חוזרת הביתה, או סתם לקחת זמן לעצמי. הגעגוע אל היקיצה הטבעית ,לישון על המיטה באלכסון מוחלט ואפילו לאכול שוקולד "נוטלה" מהקופסה בכפית, מבלי שאף אחד ישפוט אותי.
אפשר לומר שהדבר שהכי מטריד אותי זה המובן מאליו: כשאנחנו גרים ביחד ושותפים לרוב הפעילויות הביתיות, שום דבר כבר לא נראה מיוחד. למען האמת, שום דבר לא מיוחד ומעניין בשגרה.
יש הבדל מאוד גדול בין אותו רגע בפאב, בו הוא רואה אותך מגיחה לעברו "בסלואו-מושן", עם השמלה החדשה והסקסית שקנית, לרגע שבו את מתאפרת במקלחת והוא נכנס לפתע ושואל: "מאמי, כיבסת לי את החולצה האפורה?", ורואה אותך עם נגיעות של קונסילר על הפנים, שטרם הספקת לטשטש.
לצערי, יש משהו מאוד לא סקסי בנישואים, ואולי אם אנשים היו מפנימים את זה, היינו נמנעים מלהגיע למצב שבו כל זוג שני מתגרש. ריגושים בונים עניין, מתח ותשוקה, וזה אך רק טבעי ואנושי שנחפש את הריגושים שהיו לנו עם בני הזוג, לפני שהפכנו את הפנטזיה אל עולם המציאות.
חברה שלי מתחתנת
ביום החתונה, הגעתי אל קבלת הפנים בבישום מוגזם ובמיטב חיוכיי. ראיתי את האושר שמילא את החדר באור גדול, את השמחה והסיפוק על פניהם של ההורים. לקחתי את המספר שלי מהמארחת, ועמדתי בתור אל הכספת.
בזמן ההמתנה לא יכולתי שלא לתהות לעצמי מה היה קורה לו היינו רושמים את הצ'קים בסוף החתונה, כמעין משוב: "הסטייק היה סביר, החופה הייתה מושקעת, האלכוהול היה איכותי מאוד אבל הקינוח לא היה טעים". הציון שהתקבל היה כנראה 7.5 בסולם החתונות, ושוויו של הצ'ק הוא 350 שקלים. אני צוחקת כמובן, הכול יחסי.
המשכתי להסתובב ולהגיד שלום לכל מיני מחייכים ומחייכות למיניהם, ולא יכולתי שלא להתמכר אל האווירה הקסומה שמלאה את האוויר. בדרך הסתכלתי על כמה זוגות נשואים בהערצה מפוקפקת, ותהיתי אם הם מדברים על אותו יום בו התקדשו ביחד והפכו משניים לשלם אחד.
כל התהיות והמחשבות שלי עצרו מלכת ברגע בו חברתי צעדה אל החופה. כל העולם נעצר, ואילו היא נכנסה בצעדי נסיכה, ואני חשבתי לעצמי על הרגעים הקטנים של החיים. רגעים אלו הם רגעים חשובים – האמת היא, שפתאום הם נראים משמעותיים, כאילו נצבעו בזה הרגע בטוש זוהר. חברתי חייכה אליי, ואני שמחתי שאני חלק מזה.
ערה?
בהמשך הערב, כשכמויות רבות של אלכוהול מלאו את דמי, הגעתי למסקנה שנישואים לא חייבים להסתיים בשבירת הכוס. הפחד מהלא נודע תמיד ילווה אותנו, וזה רק אנושי שנרצה למסד קשרים ולהתמודד עם המציאות, שחלק גדול ממנה הוא שגרה.
יצר המסתורין לא חייב להיעלם עם קבלת הטבעות, בתנאי שנמשיך להעריך את בן הזוג שבחרנו להעביר אתו את המשך חיינו. אנחנו יכולים לקבל באהבה את השעמום, או שאנחנו יכולים לבחור להיות מודעים לזוגיות שלנו, לטפח אותה ולשמור עליה "ערה" מדי פעם.
מה חשבתם על הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק שלנו
לפנייה לכתב/ת 
