לאט לאט מחלחל למוחי החשד שאני סוס מת

המציאות הישראלית נכון לאמצע שנת 2012. אני בשיא אוני, בדיוק באמצע תקופת הפוריות, מצויד ברצון להתפתח מקצועית, להצליח כלכלית, להצטיין ולהוכיח לעצמי שאני יכול לאתגרים ששוק התעסוקה מציע - אך כל אלה לא מספיקים.

• על שוויון הזדמנויות וחלומות אחרים
• אני כלכלן שעובד בחנות אופנה. למה?
  

מסיבה שאינה ברורה לי, קורות החיים המאוד מגוונים שאני מציג לאלפי משרות בשנתיים האחרונות, לא זוכים להיענות מצד

מעסיקים פוטנציאליים. משהו בין תודה....אבל לא תודה, לבין התעלמות בוטה. לאט לאט, מחלחל למוחי החשד שאני סוס מת.

אני יודע שזה המצב אצל שכבת גיל שלמה, כולם מנוסים, מוכשרים בעבודתם, עם רקורד מוכח של הצלחות אבל ללא כל יכולת לשבור את תקרת הזכוכית שעומדת בפני מי שמנסה למצוא עבודה בגיל 50-45.

קול קורא במדבר

זו הסיבה שאני כותב שורות אלה. מן קול קורא במדבר. קול של דור שמנסה נואשות לייצר לעצמו מקום מכובד בחברה הישראלית.

יכול להיות שזמננו עבר באמת? יכול להיות שהשוק צודק ואין לנו יותר מה להציע? קשה לי עם ההנחה הזו. אני קורא ששוק העבודה במצב של קונים בלבד, ושחברות גדולות נתקלות בקשיים עצומים למלא את השורות באנשים מוכשרים. איך זה מסתדר עם העובדה שאני - עם ניסיון עשיר כמנכ"ל סטארט-אפ רפואי, כיועץ ומנחה, כמנהל מכירות ושירות, לא מצליח להשתלב בשוק.

מה, זה לא ברור לאיש משאבי האנוש שתפקיד שעשיתי בהצלחה בגיל 35, אני יכול לעשות בהצלחה לא פחותה בגיל 45? משהו קרה לתפקודים שלי בעשור הזה, (חוץ מלהשתפר)? כמנהל מכירות/פרויקט אני אמור לרוץ בג'בלאות...להרים לבנים...משהו אחר שהנתונים הפיזיים שלי כבר לא יכולים לו?

ברור לי שיש קוראים שחושבים עכשיו שאולי קו"ח שלי פשוט לא מספיק טובים, או שנתוני האישיים בעוכרי, אבל זה פשוט לא המצב.

מלח הארץ קוראים לזה

שירתתי בקרבי, ריכזתי שבט צופים. את רוב חיי הבוגרים הקדשתי להתפתחות אישית ולתרומה למען הקהילה. פגשתי אלפי אנשים לאורך הדרך שהרוויחו מהידע והניסיון שנתתי. מלח הארץ קוראים לזה.

כל זה לא אמור להספיק כדי להשתלב בשוק העבודה הישראלי? צריך להיות באמת קשה עורף כדי לא להתייאש ולרעות אחר פתרונות בשדות זרים.

אני מאמין שחברה בריאה אמורה להיות מסוגלת, בין השאר, להציע פתרונות תעסוקה הולמים למי שבאמת מעוניין לעבוד ולתרום. אז מה קורה לחברה שלנו? אנחנו צועקים מעל כל אבן שילכו הדתיים והערבים לעבוד. ומה בעניין היהודים שבינינו שרוצים לעבוד אבל לא מצליחים לקבל הצעות? תגידו שאני מפונק, ושהתרגלתי ליותר מדי טוב בהיי-טק.

קבלו שתי דוגמאות עדכניות מהשבועות האחרונים: מנהלת כוח אדם שהצטרפה למקהלה שספרה לי שאני OVERQUALIFIED, שאלה אותי מה ציפיות השכר שלי, (שזה כמו לשאול אותי כמה עולות נעליים). כשזרקתי לה לבסוף מספר, לקח לה שנייה להחזיר את הלסת התחתונה למקום ולשאול למה בעצם כל כך מעט. עניתי שפשוט עייפתי מהמקהלה שלה ואני מחפש לשמוע מוזיקה אחרת.

לא מספיק? הינה עוד אחת: הגשתי מועמדות לתפקיד שהוא הרבה מתחת לניסיון שלי. ממש לחזור אחורה 25 שנה, ולהתחיל את הקריירה מחדש, כמו חייל שהשתחרר עכשיו ומנצל את הכישורים המקצועיים שרכש בצבא כדי למנף את עצמו באזרחות. כשהמנהל המגייס ראיין אותי לתפקיד, הוא לא יכול היה להתאפק, ושאל: "איך זה שהשוק לא יכול להציע לבחור כמוך פתרונות ראויים יותר?" לא התביישתי וספרתי לו מחוויותיי בשנתיים האחרונות כמחפש עבודה.

הוא גילה המון אמפטיה, יצא לרגע מחליפת המראיין, ושיתף שהוא בדיוק בגילי, מאותו מחזור גיוס, ושיש לו המון חברים מהמחזור, שעשו קריירה ומוצאים את עצמם לאחרונה באותה סיטואציה בדיוק, מול שוק אטום ובלתי נגיש בעליל.

אז מה לעזאזל קורה פה?

אבד עלי הכלח?

אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל זה: yfiles@walla.co.il