הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "גרילה תרבות" כותבים שירה
    "אני מאמין במולדת אחת/ באישה אחת זולת כל הנשים/ חיקה כערוגת היסמין/ שערה גולש". בואו לקרוא שירה ערבית-עברית מתוך כתב העת "לרוחב" מבית "גרילה תרבות"

    דִּיסוֹנַנְס

    מאת: ג'ודת עיד

     

    כָּזֶה אֲנִי...

    לְעִתִּים לָבָן, לְעִתִּים צְהַבְהַב

    עוֹטֶה גְּלִימָה בַּחֹם הָעַז,

    מִגְבַּעַת בַּגֶּשֶׁם,

    מִסְתּוֹפֵף בְּחוּשַׁי

    חוֹלֵם עַל כְּפָר

           עַל לַחַן

               עַל שֶׁמֶשׁ

                    עַל אוֹר יָרֵחַ

    כָּזֶה אֲנִי...

    הֲוָיָה קִיּוּמִית

    הַנּוֹשֵׂאת אַלְפֵי שֵׁמוֹת

    עִם כָּל הַתּוֹסָפוֹת

    עִם כָּל הַקִּצּוּרִים

    נוֹשֵׂאת אַלְפֵי זֶהֻיּוֹת

    וּמִסְפָּרִים

    אַךְ אֵינֶנִּי נוֹשֵׂא כָּל זֶהוּת

    שֶׁהֲרֵי תְּעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלִּי... סִימָנִים לֹא בְּרוּרִים

    בִּתְמוּנָה סוּרֵיאָלִיסְטִית

    אֲנִי יָחִיד וּמְיֻחָד

    אֲנִי דִּיסוֹנַנְס!

     

    אֲנִי עֻבְדָּה קַיֶּמֶת

    לַאֲחָדִים — בִּלְתִּי רְצוּיָה

    לַאֲחֵרִים — עֲדַיִן בִּבְדִיקָה

    אוֹ מַהוּת בִּלְתִּי מוּבֶנֶת

    מָרָה לַאֲחָדִים... אוֹ נְטוּלַת אָרוֹמָה

    לְעִתִּים אֲנִי הַכֹּל...

    אוֹ לֹא כְּלוּם

    צַלְבָנִי, פִינִיקִי, עֲרָבִי

    פַלֶסְטִינִי, כְּנַעֲנִי, טֵרוֹרִיסְטִי

    עֲרָבִי "פְּנִים"1... שְׁמִי

    אִישׁ לֹא מַזְמִינֵנִי פְּנִימָה

    אֵין בְּיָדִי לְשַׁנּוֹת דָּבָר

    אַף כִּי אֲנִי עֻבְדָּה קַיֶּמֶת

    לַמְרוֹת / עַל אַף

    הֲוָיָה שֶׁל בֶּהָלָה / שֶׁל סְלִידָה

    הֲוָיָה שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה בְּקֻפְסָה

    הֲוָיָה שֶׁל אָדָם מְשׁוֹטֵט

    בֵּין כַּרְטִיס פְּלַסְטִיק אֶחָד

    לְמִשְׁנֵהוּ

    בֵּין הֲזָיוֹת לְפִצּוּל אִישִׁיּוּת (הָלוּצִינַצְיָה לִסְכִיזוֹפְרֶנְיָה)

    זֶהוּתִי הִיא פְּזוּרָה לְבָנָה

    זְמַנִּי בָּדוּי כְּמוֹ הַמָּקוֹם

    נוֹכְחוּתִי כִּפְזוּרָתִי

    מַשְׁפִּילָה, זוֹעֶקֶת

    לְעִתִּים... עֲצוּבָה, שׁוֹתֶקֶת

    הַקָּפֶה שֶׁלִּי מַר עַד מְאוֹד

    גָּדוּשׁ בְּסֻכָּר

    אֲנִי עִם עַצְמִי

    לְעַצְמִי... לְלֹא מַצְפֵּן

    אֲנִי דִּיסוֹנַנְס.

     

    אֲנִי מַאֲמִין בְּמוֹלֶדֶת אַחַת

    בְּאִשָּׁה אַחַת זוּלַת כָּל הַנָּשִׁים

    חֵיקָהּ כַּעֲרוּגַת הַיַּסְמִין

    שַׂעֲרָהּ גּוֹלֵשׁ

    מִפִּסְגוֹת הַכַּרְמֶל

    עַד שַׁעֲרֵי הַנָּמֵל

    עֵינֶיהָ... שְׁתַּיִם

    עֵינָהּ הָאַחַת בְּעִיר שְׁבוּיָה

    עֵינָהּ הָאַחֶרֶת בְּעִיר הַבְּתוּלָה

    גּוּפָהּ מְבֻשָּׂם

    בְּנִיחוֹחַ תַּפּוּזֵי חוֹף

    אִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת בְּרַחְמָהּ

    חֲלוֹם חָדָשׁ

    בְּיָדָהּ מַעְדֵּר וּמַכְתֶּשֶׁת זֵיתִים

    וְרֵיחַן הַגְּבָעוֹת... וְעֵט

     

    יְלָדַי...

    בְּכוֹרָם בַּגּוֹלָה

    הַשֵּׁנִי בַּגּוֹלָה

    בַּגּוֹלָה הַשְּׁלִישִׁי

    הָרְבִיעִי הַחֲמִשִּׁי

    וְכָךְ הַשִּׁשִּׁי...

    וַאֲנִי חָג בֵּין לַהֲקוֹת הַיּוֹנִים

    בֵּין הַבַּיִת

    לְבֵין חֶזְיוֹן עֲנָנִים

    מִתְמַכֵּר לְשׁוֹטְטוּת, לְמַסָּע

    מְרַחֵף בַּמָּקוֹם

    כָּךְ...

    אֲנִי דִּיסוֹנַנְס!

     

    בְּאֹפֶן אִישִׁי!!! אֵינֶנִּי לָהוּט אַחַר כּוֹתָרוֹת

    וְלֹא אַחַר תְּמוּנוֹת,

    אֵינֶנִּי חַיָּל בְּאַרְמוֹן הַשָּׁלִיט

    וְלֹא בְּמֵדַלְיוֹת הַגֵּנֵרָלִים,

    חֲלוֹמוֹתַי רְגִילִים

    בְּקַרְקַע בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית

    וְהָעִתּוֹן אֵינֶנּוּ יוֹתֵר

    מֵאֲשֶׁר כּוֹתֶרֶת

    אוֹ יְדִיעָה כָּל שֶׁהִיא

    עַל אֲנָשִׁים וַאֲנָשִׁים

    רוֹקְדִים... מִתְלַבְּשִׁים...

    מְאָרְחִים... אוֹכְלִים...

    מְקַפְּצִים... מִשְׁתַּעְשְׁעִים...

    לְלֹא כִּוְנוּן.

    וַאֲנִי!!!

    אֵין לִי מִשֶּׁלִּי כְּלוּם

    הָרְחוֹב אֵינֶנּוּ שֶׁלִּי... לֹא וְלֹא הַבִּנְיָנִים

    אֵין לִי בְּאֵר נֵפְט

    וְאַף לֹא חָבִית

    אֵין לִי אֲדָמוֹת

    אוֹ דְּבַר מָה בַּמָּקוֹם

    לֹא לַיְלָה וְלֹא עָפָר

    וְלֹא עֵצִים

    הַיּוֹם הַנּוֹהֵר אֵינֶנּוּ שֶׁלִּי וְלֹא הַנְּהָרוֹת

    אוֹ הַיָּרֵחַ

    אֵין לִי דָּבָר

    זוּלַת בַּיִת בַּחֲלוֹם שֶׁל שֵׁד

    הַמִּתְהַפֵּךְ כְּדֵי לְנַפֵּץ אֶת כֶּלֶא מְנוֹרָתוֹ2

     

    אָז נוֹסֵעַ אֲנִי אֶל עַצְמוּתִי הַנִּשְׁלֶלֶת

    בָּאֲדָמָה הַמִּתְכַּחֶשֶׁת לַשֶּׁמֶשׁ וְלַכּוֹכָבִים

    בְּמֶרְחֲבֵי חָלָל

    הַמִּתְכַּחֲשִׁים לַחֲלוֹמוֹתַי

    הַפְּזוּרִים מֵעַל מִשְׁטְחֵי הָאוֹר

    עַל צַוָּארִי הַסִּגָּלִיּוֹת

    אֲנִי נוֹסֵעַ

    אוֹסֵף אֶת הַחֻקִּים הַחֲדָשִׁים

    ...בְּאַבְּסוּרְד / לַשָּׁוְא

    נוֹשֵׂא אֶת בֵּיתִי בְּמִזְוָדָה

    אַף כִּי הָרְחוֹבוֹת מִתְנַכְּרִים לִי

    וְגַם עֵינֵי הָאֲנָשִׁים וְרוּחַ הַחַמְסִין

    אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי...

    אָשֵׁם בְּכָל הַמַּצָּבִים...

    מִי הוּא הַפּוֹשֵׁעַ? מִי הַחַף מִפֶּשַׁע?

    אֵין זֶה מְשַׁנֶּה

    הֲרֵי כָּל הַהַגְדָּרוֹת הֵן אַשְׁלָיוֹת בִּלְבַד!

    אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי...

    נוֹכֵחַ אֶל מוּל הַהֲפָרוֹת

    בִּזְמַן "הַסְּפִירָה הָאָפְקִית"

    אֶל מוּל שַׁעַר הַיָּם

    נוֹכֵחַ, עָרֹם

    מִבְּדָיַת הַזְּמַן...

    הַנּוֹשֵׂא אוֹתִי כְּעֻבָּר בַּשְּׁלִישׁ הַשְּׁלִישִׁי לַהֵרָיוֹן

    לְמַעַן אֶצְבַּע אֶת שְׁמֵי הָאֹפֶק

    בְּצִפֳּרִים "סְגֻלּוֹת"

    אָז הַכֹּל יִהְיֶה שֶׁלִּי

    כָּל הָאַהֲבָה

    אֲנִי הֲוָיַת הִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל פִּרְחֵי הָרִמּוֹן

    הֲוָיַת הִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל שְׂרֵפָה

    הֲוָיַת הִתְפַּשְּׁטוּת שֶׁל זְמַן נְטוּל זְמַן

    אֲנִי הֲוָיָה שֶׁל אָדָם לְאַחַר הַתִּקּוּן...

    אֲנִי דִּיסוֹנַנְס... אֲנִי דִּיסוֹנַנְס... אֲנִי דִּיסוֹנַנְס...

    וְכֻלִּי גַּאֲוָה!

     

    1. ערבי שנשאר בגבולות המדינה ב–1948.

    2. אלאדין ומנורת הקסמים.

     

     

    חֲלוֹם. קַיִץ, יָפוֹ

    מאת: נעמה גרשי

     

    ב- 2003 קבע ארגון אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל אביב הם אתר מורשת עולמית.

     

    הַחֲבֵרָה הָעֲרָבִיָּה מְלַוָּה אוֹתִי לְבֵיתִי

    עֶרֶב וּרְחוֹבוֹת הָעִיר שְׁקֵטִים שְׁקֵטִים.

    אֲנַחְנוּ פּוֹסְעוֹת מְשׂוֹחֲחוֹת בְּלַחַשׁ.

    אֵינִי שׁוֹמַעַת אֶת הַדְּבָרִים.

    רְחוֹבוֹת רְחוֹבוֹת מִתְכַּנְּסִים לָנוּ בֵּין הָרַגְלַיִם.

    רְחוֹבוֹת אוּנֶסְקוֹ מְשֻׁחְזָרִים מַבְהִיקִים בְּלָבְנָם,

    רְחוֹבוֹת סְחוּפֵי שֶׁמֶשׁ, ורוּחוֹת,

    רְחוֹבוֹת טִיחַ מִתְפּוֹרֵר, מִרְפֶּסֶת שנָשְׁרָה,

    רְחוֹבוֹת גַּג נֶעֱלַם,

    רְחוֹבוֹת חֲזִית שְׁבוּרָה.

    רְחוֹבוֹת שֶׁלֶד, בַּרְזֶל,

    רְחוֹבוֹת עָפָר.

    הִיא מַפְנָה אוֹתִי אֶל הַיָּם.

    אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל סִפּוֹ לְבַדִּי. אֵינִי יְכוֹלָה לַחְזֹר.

    גַּלֵּי הַיָּם לַבָּה, הַגַּלִּים שׂוֹרְפִים אֶת רַגְלַי.

    אִמִּי מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי צוֹחֶקֶת, קִפְצִי, קִפְצִי

    רַגְלַי נְטוּעוֹת בָּאֲדָמָה.

    אֵיפֹה אֶת אִמִּי,

    אֵיפֹה חֲבֶרְתִּי הָעֲרָבִיָּה.

    חֲלוֹם, קַיִץ, יָפוֹ,

    וַאֲנִי לֹא מַצְלִיחָה.

     

     

    *

    מאת: יוסי דברה

     

    רֶטֶט הַשְּׂפָתַיִם הַפַּרְפָּרִים קֶצֶף הַגַּלִּים קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ וְהַצִּפֳּרִים הַמְּתִיקוּת שֶׁאַחֲרֵי הַזְּמַן הַזִּכָּרוֹן הַחֲוָיוֹת פֵּרוֹת יַעַר הַמַּחֲשָׁבוֹת הַתִּקְווֹת כְּאֵב הַתְּשׁוּקָה וְהַחֲשָׁשׁוֹת הַדְּאָגָה הָאֲבָנִים הָאוֹר נוֹף הַצֵּל שֶׁל כֻּלָּנוּ וְכָל הַשְּׁאָר טוּב הַלֵּב וְהָרֹעַ כָּל הַדְּבָרִים וְהִפּוּכָם הַצְּלִילִים הָרֵיחוֹת מִסְפַּר הַנַּעֲלַיִם שֶׁלִּי הַשִּׁירָה הַנְּשִׁיקָה וּצְחוֹק הַיְּלָדִים הַמּוֹדֶרְנִיזְם וְהַפּוֹסְטְמוֹדֶרְנִיזְם וְכָל הַיֶּתֶר עֲטִיפוֹת הַצֵּלוֹפָן וְגַרְבֵּי הַמֶּשִׁי מַחֲשָׁבוֹת חֵטְא וְעֹנֶג הַשּׁוֹקוֹלָדִים שֶׁל דּוֹדָה מָארִי כָּל הַדְּבָרִים וְהִפּוּכָם הַחֶלְקִיקִים הָאֱלֹהִיִּים וְסִפְרֵי הַסְּפָרִים הַשִּׁירִים וְהַשּׁוּרוֹת פַּעֲמוֹנִים מֶגָבַּיְטִים וְדִיסְקִים קְשִיחִים רֶטֶט הַשְּׂפָתַיִם פַּרְפְּרֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת מְתִיקוּת הַתִּקְווֹת גַּלֵּי הַזְּמַן זִכְרוֹן הַצְּלִילִים הַיְּלָדִים הַבַּיִת כָּל הַדְּבָרִים וְהִפּוּכָם וְכָל הַשְּׁאָר וְהַכֹּל וְהִפּוּכוֹ וְגַם אֲנִי

    פִּתְאוֹם

    הַכֹּל

    יִמָּחֵק

    יֵעָלֵם

    יַחֲזֹר

    לַהַתְחָלָה

     

     

    הַסּוֹף

    מאת: והיב נדים והבה

    תרגום: תאמר מסאלחה (מתוך הספר "חלון למוות ועוד")

     

    מָה נִשְׁאָר לָאָדָם

    קֹמֶץ אֲבָנִים, גַּלְעֵד מֵעִיד עַל הַמָּקוֹם

    עָפָר הַסּוֹגֵר אֶת הַחַלּוֹן, וְאֶל הֶעָפָר יָשׁוּב

    הַחַלּוֹנוֹת הָאֲפֵלִים פְּתוּחִים לִרְוָחָה מֵאָז רֵאשִׁית הַבְּרִיאָה

    בִּמְגִלַּת קֹהֶלֶת, "הֲבֵל הֲבָלִים וּרְעוּת רוּחַ"

    "כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע".

    מֵאֵיפֹה תָּבוֹא לְךָ הַשִּׂמְחָה?

     

    הָיִיתִי יוֹצֵא מִבֵּין הַהֲרִיסוֹת

    שָׁר לַאֲהוּבָה שֶׁבַּזְּמַן הֶעָרִיץ

    מִבֵּין הַשָּׁדַיִם נִפְתַּח לַחֲלוֹם וָרֹד.

    אֶשְׁנָב לַחַיִּים.

    תְּפִלַּת הָאַשְׁכָּבָה הָאַחְרוֹנָה

    בִּכְנֵסִיַּת "בֵּית לֶחֶם" מוֹדִיעָה:

    בֶּן הָאֱלֹהִים קָם מֵהַקֶּבֶר וְעָלָה הַשַּׁמַיְמָה.

    אַשְׁרֵי זֶה שֶׁחָזָה בַּעֲלִיָּה, כִּי אֶת הַמָּוֶת לֹא יֵדַע.

     

    בִּשְׁלֹשָׁה בְּמַרְס הֵגִיחָה שִׁבֹּלֶת חִטָּה

    לָרְעֵבִים שֶׁעַל מַרְצְפוֹת עֲרֵי תֵּבֵל,

    וּבַחֲגִיגוֹת עִשְׁתָּר לִקַּטְתִּי

    אֶת אֵשׁ הַגַּעְגּוּעִים מִתּוֹךְ תַּנּוּר הַשִּׁיר הַחוֹלֵם.

    נִשְׂרַפְתִּי בְּשִׁירַת הָאַהֲבָה

    כַּאֲשֶׁר אַיֶּלֶת–אַהֲבִים תָּעֲתָה בְּעַרְבוֹת לִבִּי,

    נִזּוֹנָה מֵעֵשֶׂב חָזִי,

    שָׁתְתָה בְּצִמְאוֹנָהּ מִדָּמִי,

    נִכְנְסָה עִמִּי לְגֻמְחַת הַתְּפִלָּה בְּמִקְדַּשׁ הָאוֹהֲבִים,

    שָׁם הִתְפַּלַּלְנוּ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.

    שָׂמוּ בְּפִי אֶבֶן, בַּלֵּב סַכִּין,

    אָמְרוּ, זֶה זְמַן הַקֶּטֶל וְהָאֵימָה

    זֶהוּ הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וְרָצְחוּ אֶת שִׁיר הָאַהֲבָה

     

    נִצְלַבְתִּי מוּל עֵינֵי יְפֵהפִיָּה, אִבַּדְתִּי אֶת שְׁפִיּוּתִי בִּיפִי כִּשּׁוּף הַמָּוֶת.

    אָמַרְתִּי: מְשֻׁגָּע יָשִׁיר עַל מִפְתַּן הַחַיִּים

     

    אָשׁוּב מֵהֶעָפָר אֶל הֶעָפָר מוּל גְּבִירַת עוֹלַם הַמֵּתִים,

    אֶל חֵיק הָאֲדָמָה.

     

    השירים לקוחים מתוך כתב העת, "לרוחב" מבית "גרילה תרבות ", בעריכת אלמוג בהר, נעמה גרשי, תאמר מסאלחה ומתי שמואלוף. לפניות: larochav@gmail.com . כתב העת יושק ב-1.8.2012, בבית העם בתל אביב.

     

    לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה ""גרילה תרבות" כותבים שירה"
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      שירה
      צילום: עטיפת המגזין
      עטיפת כתב העת העברי-ערבי "לרוחב" (עיצוב: אבי בוחבוט)
      צילום: עטיפת המגזין
      7 לילות
      ynet ספיישל
      מומלצים