המרכז מחכה לאולמרט

אסור להתבלבל: מה שקרה היום (ג') בבית המשפט המחוזי בירושלים אינו פחות מרעידת אדמה משפטית, פוליטית וציבורית. ראש ממשלה בישראל, שהודח למעשה בגלל אישומים על לקיחת שוחד, הסתרת מיליונים, קומבינות נכלוליות ושוד של ארגוני סיוע לניצולי שואה - הוחזר לשורה הראשונה של הזירה הציבורית.

נכון, הוא הורשע בהפרת אמונים בפרשה שלישית, אך זו הרשעה מינורית שיותר מאשר יש בה קומבינה פלילית - היא הוגדרה כבר כליקוי פרוצדורלי. כך או כך, לא בגלל פרשה זו הודח ראש ממשלה בישראל. לא בגללה הוא התפטר. לא בגללה זועזעה לפני כארבע שנים המערכת הפוליטית. את זה צריך לזכור, ואת המסקנות - מישהו צריך להסיק. כאן ועכשיו.

לקריאת הכרעת הדין המלאה - לחצו כאן

אולמרט והזיכוי - כותרות נוספות

• צוק העטים והאוסף: "טענה מופרכת" נגד אולמרט
• אולמרט מגיב: יש שופטים בירושלים, כואב על זקן
• העד שהפיל ראש ממשלה: "הזוי, כוזב, מבולבל"
• ירמי אולמרט נגד אהוד ברק: "איפה ואיפה"
  

בפרקליטות צריכים להרכין היום ראש. כך גם במשטרה. הרצון לתלות את אולמרט בכיכר העיר דחף אותם אל מעבר לקווים האדומים המקובלים במדינה דמוקרטית. אנשי הפרקליטות לא עצרו באדום, לא חשבו פעמיים על ההשלכות החמורות של המילים שכתבו בכתב האישום, לתוכו העמיסו עוד ועוד סעיפים: עטים יקרים, הלוואות, התנהלות של מאפיה, חשבונות סודיים ומה לא. הכמיהה המאגית הזו לחסל את אולמרט שינתה כאן סדרי עולם והעלימה איש ציבור בכיר מן המרחב הלגיטימי. השימוש במילה חיסול איננו מקרי: בחסות החוק חוסל ראש ממשלה בישראל.

ישראלי מן השורה חייב להזדעזע מן המחשבה שמנהיגיו הם מה שכתב האישום תיאר. הוא צריך לנשום כעת לרווחה, כשהוא יודע ששלושה שופטים מחוזיים הפכו את ההאשמות ללעג ולקלס, ופיזרו אותם לכל רוח. מאידך, הוא צריך להזדעזע מן המחשבה מה יכול לקרות לו, לאדם הפשוט, זה שאין לו את סוללת עורכי הדין של אולמרט, את הכוח ואת הממון. אפשר לאהוב את אולמרט, ואפשר לשנוא אותו. אפשר לתמוך בדעותיו הפוליטיות, ואפשר גם להתנגד להן. אך אין זה לגיטימי לרדוף אותו, רק בגלל שהוא לא מתאים לקונספט. ואין זה לגיטימי להעמיד עד הזוי כמוריס טלנסקי כעד מרכזי נגד ראש ממשלה מכהן.

(צילום: עומר מירון)

תהליך החזרה של אולמרט אל המרחב הציבורי החל הבוקר, וצפוי להימשך בעתיד הקרוב. הוא לא יהיה קצר, אך אולמרט לא מתכוון לוותר. לא עכשיו, לא כשרוח חזקה בגבו, לא עכשיו כשלא מעט ישראלים ממרכז המפה הפוליטית מדברים בערגה על תקופת כהונתו כראש הממשלה.

אולמרט עזב את המערכת הפוליטית בעל כורחו. הוא יצא להילחם על שמו הטוב, והיום הצליח להוכיח שהוא אינו שקרן, אינו רמאי, אינו מושחת ואינו גנב. אולי הוא נהנתן, אולי הוא יהיר ואולי הוא ציני. אלה הבעיות האישיות שלו. אבל הוא לא פושע, וזה מה שצריך להיות חשוב בשיח המתנהל במרחב הציבורי. הוא זכאי משפטית, וכמי שנאלץ להתפטר מן התפקיד הרם ביותר בפוליטיקה, הוא זכאי כעת להזדמנות נוספת.

אלמלא משפט הולילנד שאותו אסור לשכוח, שמתבסס גם הוא על עד בעייתי, אולמרט היה חוזר למשחק הפוליטי כבר מחר בבוקר. חזרה כזו, מה גם שהיא עדיין רחוקה, יכולה לחולל שינוי דרמטי בנוף הפוליטי כולו. אולמרט הוא ההיפך מכל מה שנתניהו מייצג: בקבלת ההחלטות, ברצון להוביל כאן להסדר מדיני עם הפלסטינים, בנחישות ובאומץ שהפגין כראש ממשלה. הוא יכול לטלטל את המרכז הפוליטי טלטלה עצומה. מה שאין לאחרים - שלי יחימוביץ', יאיר לפיד ושאר חסרי הניסיון - יש לראש הממשלה לשעבר.

אולמרט לאחר הכרעת הדין, היום(צילום: גיל יוחנן)

לו היה חוזר מחר בבוקר כשהזיכוי בידו, כל מי שמשחק היום בזירת המרכז הפוליטי - מיאיר לפיד ועד ציפי לבני, מחיים רמון ועד שאול מופז - היה מחוויר ליד הטורנדו שמניע כעת את אולמרט להפוך שוב ללגיטימי. בזמן הנכון ובמקום הנכון, עם הרבה עבודת שטח, אולמרט הוא אולי הכוח הפוליטי היחידי שיש לו גם הניסיון וגם היכולת להחליש את

הליכוד, ולהיות מועמד אמיתי לראשות הממשלה מול בנימין נתניהו.