החוב, השביתה והעיקול. כך התרסק משה סילמן

כך נדרס משה סילמן תחת גלגלי הבירוקטיה הישראלית: עד שנת 2002 ניהל האיש שהצית את עצמו בהפגנה במוצאי שבת בתל-אביב עסק משגשג. שביתה במס הכנסה, שביתה בביטוח הלאומי ולאחר מכן גם החלטות בלתי ברורות של הרשויות הביאה לקריסת העסק וסילמן הגיע לסף רעב. מסמכים שהוגשו על-ידו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב חושפים כיצד הפך איש בעל עסק מצליח מבת-ים לחסר כול, שבצעד נואש הצית את עצמו. הוא מאושפז בבית החולים תל השומר במצב אנוש ונשקפת סכנה לחייו.

הצעד הנואש בהפגנה - כתבות אחרונות ב-ynet:

הפגנה בעקבות ההצתה: "די לאטימות השלטונית"

נתניהו: טרגדיה אישית, נבדוק את סיפור המצית

התרוששו, דוכאו והציתו. מחאה בוערת בעולם

בשנת 1994 הקים סילמן חברת שליחויות. עד שנת 2002, השנה שבה הוטל עיקול על כספיו על-ידי הביטוח הלאומי, העסק צמח ובשיא הוא רשם מחזור של מיליון שקלים בשנה. סילמן, שהחזיק ארבעה כלי רכב בעסק שלו, שילם מקדמות כנדרש למס ההכנסה ולביטוח הלאומי.

בסתיו 2001 פרצה האינתיפאדה השנייה ולכן חלה ירידה קלה בהכנסות החברה. למרות זאת, סילמן המשיך לשלם את חובותיו למדינה והעסק המשיך להיות רווחי. בשנה שלאחר מכן באה הנפילה, שלפי המסמכים נבעה משורה של בעיות בירוקרטיות.

ב-20 בפברואר 2002 נשלח לרואה החשבון של סילמן מכתב ובו הוא נדרש לשלם חוב לביטוח הלאומי בסכום 15 אלף שקלים. במכתב נאמר כי יש להסדיר את החוב עד 11 באפריל אותה שנה. בשנת 2001 היה סילמן ביתרת זכות של 10,000 שקלים בביטוח הלאומי בשל מקדמות גבוהות יותר ששילם ולכן למעשה גובה החוב היה 5,000 שקלים בלבד.

משאית אחת הוחרמה

ב-14 ביולי 2002 קיבל סילמן, לטענתו, הודעה מהביטוח הלאומי לפיה הוא חייב 16 אלף שקלים וכי נרשמו עיקולים על שלושה כלי רכב שבבעלותו. שווי אותם כלי רכב הסתכם ב-200 אלף שקלים. אם לא די בכך, לטענת סילמן, אחת המשאיות הוחרמה בצו העיקול עד להסדרת החוב. סילמן פנה לרואה החשבון שלו וקיבל ארכה עד לסוף חודש אוגוסט להגיש את הדו"חות של העסק. 

משמרת מחאה למען סילמן בחיפה(צילום: אבישג שאר-ישוב)

ב-29 באוגוסט אותה שנה סיים רואה החשבון להכין את הדו"ח, אך סילמן לא יכול היה להגיש אותו בגלל העיצומים שהיו באותה תקופה במס הכנסה. הוא היה צריך להשיג מסמך חתום על-ידי מס הכנסה, ואותו היה צריך להגיש לביטוח הלאומי לצורך קיזוז החוב - אבל הוא לא היה יכול להשיג אותו בשל השביתה.  

סילמן, לטענתו, שוב ביקש ארכה עד לסיום השביתה. באוקטובר 2002 הוא הגיע לבית שבו התגורר אז ברחוב יפת ביפו ואז גילה שמשאית ששייכות לו ושהייתה חלק מרכזי ממערך פעילות העסק - נלקחה על ידי ההוצאה לפועל לחניון כלי רכב מעוקלים. רק אז, ליד

 הדלת, הוא גילה שאת דו"ח ההתראה של ההוצאה לפועל לפני לקיחת המשאית שלחו בביטוח הלאומי לכתובת קודמת שבה התגורר בתל אביב.

יומיים לאחר שהרכב עוקל התייצב סילמן עם נציג משרד רואה החשבון במשרדי מחלקת ההוצאה לפועל עם הדו"ח של מס הכנסה, כשהוא לא חתום. הוא שילם 5,000 שקלים שעליהם לא הייתה מחלוקת וגם 1,200 שקלים על גרירת המשאית. אף על פי ששילם את חובו, לטענתו, נאמר לו שעליו לשוב. יום עבר וסילמן, כך לפי המסמכים שהוגשו לבית המשפט, הגיע למשרדי ההוצאה לפועל כדי לקבל את המסמכים לשחרור המשאית, אבל לרוע מזלו הוא גילה שבביטוח הלאומי פרצה שביתה ושוב הוא לא יכול לשחרר את המשאית.

סילמן מצית את עצמו ברחוב קפלן בתל-אביב(צילום: מוטי קמחי)

בזמן שהמשאית לא הייתה אצלו, טען סילמן שהוא ספג ביטולים רבים מצד לקוחותיו. במסמכים הוא טען כי 25% מהיקף העבודה הושבת בשל עיקול המשאית. "לא יכולתי לעמוד בהיקף העבודה הדרוש לקיום העסק ובהתחייבויות קודמות מלקוחותיי... לא יכולתי גם ליטול הזמנות חדשות", כתב סילמן בתצהיר.

המשאית נמכרה - סילמן לא ראה שקל

ב-7 בנובמבר 2002 הודיע נציג הביטוח הלאומי לסילמן כי יש לו חוב בסכום 15 אלף שקלים, שאם לא ישולם - יגרום לתפישת משאית נוספת מהעסק. שלושה ימים עברו וסילמן נפגש עם מנהל סניף ביטוח לאומי, וממנו דרש כי המשאית שלו תוחזר לו באופן מיידי. לפגישה זומן גם מנהל ההוצאה לפועל. ב-19 בחודש התאפשר לסילמן להגיש סוף סוף את הדו"ח השנתי כשהוא חתום בחותמת מס הכנסה, ועקב כך גם בוטלו העיקולים שנרשמו על כלי הרכב.

סטטוס של סילמן בפייסבוק על מצבו

אבל בכך לא נחתמו הצרות. ב-12 בדצמבר אותה שנה הוא הודיע במכתב לביטוח הלאומי שהתפיסה של המשאית נעשתה שלא כדין. יותר מחודש עבר ובביטוח הלאומי עדיין לא שחררו את המשאית. הם דרשו מסילמן לשלם עבור הוצאות הגרירה ודמי האכסון עד אותה העת.

ב-24 במרס 2003 מכרו בביטוח הלאומי את המשאית של סילמן, ששווייה לטענתו היה אז 65 אלף שקלים. אבל, לטענתו, הביטוח הלאומי מכר את הרכב ב-30 אלף שקלים בלבד. מדמי המכירה נותרו רק 24 אלף שקלים, לאחר שנוכו 6,000 שקלים עבור

 המקום שבו אוחסנה המשאית. גם את יתרת הסכום הוא לא ראה, שכן היא הועברה לטובת הבנק שהחזיק בשיעבוד של המשאית.

ב-24 בינואר 2004 פנה סילמן בתלונה למחלקת פניות הציבור בביטוח הלאומי, ובה פירט את תלונותיו. מאוחר יותר הוא פנה גם למבקר המדינה. "אין זאת כי הנתבע הפעיל בגין חוב קטן (5,000) אמצעי אכיפה דרסטיים, דרקוניים, יקרים ומיותרים שגרמו לי נזק בלתי הפיך", הצהיר סילמן בתביעה. "עקב פעולות ומחדלי הנתבע נגרמו לי נזקים משמעותיים בשל קריסת העסק".

דובר הביטוח הלאומי, חיים פיטוסי, מסר בתגובה לטענות שהעלה סילמן בתביעה: "יש פסק דין שאומר שאין שום קשר בין התנהלותו וקריסת העסקים של מר סילמן לבין הביטוח הלאומי. זה נכתב בעיקר בסעיף 10 בפסק הדין". לגבי חובו של סילמן בשנת 2002 אמר הדובר: "החוב כן בוטל - חד משמעית".