הפיגוע השני: "רגלו המשותקת נשברה כשנמלט"

בשנת 2002 נפצע גדי סיבוני קשה בפיגוע ירי שאירע בסניף הליכוד בבית שאן. כעשר שנים לאחר מכן מצא את עצמו סיבוני בתופת אחרת, הפעם בבולגריה. "תהיו רגועים. אני מטופל ואמא מטופלת", סיפר סיבוני לבתו רחלי הבוקר (יום ה') בטלפון, כשהוא מאושפז בבית החולים המקומי. שבעה נהרגו בפיגוע בבורגס - תיירים ישראלים, נהג ומדריכה - וסיבוני הוא בין 35 הפצועים. הפעם מצבו מוגדר קל. "אני לא יכול לזוז, הרגליים שלי שבורות. הטיפול פה לא רציני, אבל מה שחשוב זה אמא", לדבריו. בתו סיפרה אמש: "אני ממש בהלם. כאילו חזרתי עשר שנים אחורה, למה שעברנו בפיגוע הראשון".

טרור בבולגריה - כתבות נוספות

• הטרור בחו"ל: זמן בעייתי להגיב / רון בן ישי
• נתניהו: "הסימנים מובילים לאיראן, נגיב בעוצמה"  
• ניצולה מהפיגוע: ראיתי שהכל אש מסביבי  
• בורגס - יעד מועדף לישראלים. מקום הפיגוע
  

גדי סיבוני. "כאילו חזרתי עשר שנים אחורה"(צילום: כרמית ראובן)

סיבוני טס לבולגריה עם אשתו, שני אחיה ובני זוגם. "לא הצלחנו ליצור איתם קשר וזה עורר חשש", אמרה רחלי, שסיפרה כי חברה דיווחה לה אחר הצהריים על הפיגוע. "דודה שלי, שהיא סוכנת נסיעות וסידרה להם הכול, אמרה גם שזה האוטובוס שאמור היה לקחת אותם למלון. עשינו אחד ועוד אחד והבנו שהם בין הנפגעים".

בשיחה בין האב לבתו שנערכה בסיוע ynet, סיפר גדי כי הבוקר צפויים הפצועים לעלות על מטוסים שישיבו אותם ארצה. "בארץ יהיה יותר קל להתקשר אליכם, לעדכן אתכם. אני מבקש שתהיו רגועים".

הבת שאלה: "אתה יודע מה עבר עלינו אתמול"?  

גדי: "בגלל זה אני מתקשר, אני מתאר לעצמי. אבל עכשיו אנחנו מדברים, תהיו רגועים. אני מטופל ואמא מטופלת".

רחלי: "ראית את אמא? היא לידך?". 

גדי: "לא ראיתי כי אני לא יכול לזוז, הרגליים שלי שבורות. באחת יש נקע רציני והשנייה שבורה".

רחלי: "קרעת גיד?". 

גדי: "לא יודע. את זה יגידו לי בארץ, אני מרגיש את הרגל אבל היא כואבת ונפוחה בצדדים".

רחלי: "אומרים שבית החולים שם על הפנים". 

גדי: "נכון, הטיפול פה לא רציני, אבל מה שחשוב זה אמא. מישהו ממגן דוד תיעד אותה בשבילי והראה לי אותה במצלמה והכול בסדר. היא ישנה עם ענת גיסתה והיא נראית בסדר גמור".

האם ריימונד סיבוני אושפזה בבית החולים שתי קומות מעל בעלה. היא סיפרה על הזוועה שחוותה: "ירדתי מהאוטובוס לקרוא לנהג שידליק את המזגן, ואז היה פיצוץ עז. גופות עפו עליי. אני לא יודעת איך שרדתי. הייתי בגיהנום ויצאתי ממנו. בעלי נפצע פעם שנייה בפיגוע. במשך שנה וחצי הוא נלחם על חייו עד שיצא מזה ועכשיו שוב אנחנו נפגעים. מה יהיה איתנו?", שאלה בבכי. 

האם ריימונד בבית החולים בבורגס(צילום: כרמית ראובן)

"זה כאילו רודף את אבא. למרבה המזל הוא במצב קל עכשיו, אבל אני מקווה שזה לא יסתבך, בגלל הפגיעה הקודמת", אמרה הבת, שסיפרה על התאוששותו של אביה מהפיגוע בסניף הליכוד. "זה היה זמן קצר לאחר שנישאתי, ואת ירח הדבש 'ביליתי' בבית החולים 'העמק', לצד מיטתו של אבא, ואחר כך בבית לווינשטיין. כתוצאה מהפיגוע ההוא אבא נותר משותק באחת הרגליים, ועכשיו הרגל הזו נשברה כשהוא קפץ מהאוטובוס הבוער. הרופאים גיבסו לו את הרגל הזו. ברגל השנייה הוא גם נפגע עכשיו. לא ברור מה קרה לו. אנחנו לא יודעים". 

בתחילה התקשתה רחלי ליצור קשר עם אביה ועם שאר בני המשפחה: "הטלפונים וכל שאר הציוד שלהם נשאר באוטובוס ועלה באש. אחרי הרבה מאמצים הצלחנו להשיג אותם דרך אנשים אחרים בבית החולים. זו הייתה שיחה קצרה כי הם מאוד מבולבלים ובהלם. בכלל לא דיברנו על הפיגוע עצמו עדיין, אלא רק על החילוץ, כשהוא קפץ מהאוטובוס. אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק מה קרה שם". גם מוריס דהן, קרוב משפחה של סיבוני, אמר כי לא הצליח ליצור אתמול קשר עם גיסו.

פצוע אחר מאירוע טרור ששהה בבולגריה במהלך הפיגוע באוטובוס הישראלים בשדה התעופה בבורגס הוא הנער צור קוזיק. לפני שבע שנים הוא נפצע אנושות בפיגוע ירי בוואדי חרמיה שבירושלים. הפיגוע בבורגוס תפס אותו בדיוק בדרך לשדה התעופה, בדרכו חזרה ארצה ממסע שיקום יחד עם דניאל החונך שלו. "היה לו קשה מאוד לשמוע שדבר כזה קרה כאן", סיפר דניאל.  

פיגוע הירי שבו נפצע קוזיק(צילום: בועז אופנהיים)

האוטובוס שנפגע בבולגריה(צילום: רויטרס)

קוזיק, אז בן 10, נורה בראשו באוגוסט 2005 על ידי מחבלים שנסעו ברכב חולף בוואדי חרמיה. הוא נפצע אנושות ועבר תהליך שיקום ממושך שנמשך עד היום. בשבת, מספרים בני המשפחה, אמורים לערוך עבורו סעודת הודיה שמתקיימת מדי שנה בתאריך העברי של הפיגוע.

אחר הצהריים, כשהחלו להתקבל הדיווחים על הפיגוע באוטובוס הישראלים, עשו דרכם צור ודניאל יחד עם יתר חברי הקבוצה אל שדה התעופה בדרכם חזרה ארצה. "שמעתי את הדיווחים על הפיגוע באוטובוס", סיפרה אמו שרית, "ידעתי שהוא בדרכו באוטובוס לשדה התעופה והייתי בטוחה שהוא שם, התחלתי לרעוד. בהמשך התברר שהפיגוע בוצע באוטובוס של ישראלים שבדיוק נחתו שם.

"כל הג'יפה עלתה מיד, התחלתי לבכות. חשבתי לעצמי, כמה נורא שיש אנשים שרק מתחילים עכשיו את המסע הנוראי הזה, למרבה הצער חלקם גם מסיימים אותו היום".