השראה מהרץ קטוע הרגליים: "מותחים את הגבול"
האצן הדרום אפריקני אוסקר פיסטוריוס אמנם לא העפיל לגמר האולימפי, אולם השפיע עמוקות על ספורטאים ואזרחים ברחבי העולם. גם בישראל לא הורידו חולמי הטריאתלון את עיניהם מהמסך, והביעו תקווה לחברה סובלנית יותר
אולימפיאדת לונדון מספקת מדי יום סיפורים מופלאים, אך אולי מעל כולם - במה שמייצג יותר מכול את מהותה של הרוח האולימפית - ניצב אוסקר פיסטוריוס מדרום אפריקה. האצן קטוע הרגליים, "בלייד ראנר" בפי המעריצים, הפסיד אמש (יום א') בחצי הגמר בריצה ל-400 מטרים ולא ישוב עם מדליה מהמשחקים האולימפיים, אך ניצב מזמן על פודיום משלו, ומהווה דוגמה להמונים ברחבי העולם. "הלב מתרחב כשמביטים עליו", תיאר צופה ישראלי שמתמודד עם מגבלה דומה.
עוד בערוץ החדשות של ynet:
"לספורטאי בעל מגבלה זו קודם גאווה בתוך הקהילה, שהוא מסוגל להתחרות עם ספורטאים רגילים", אמר ל-ynet עדי דויטש, 53, קטוע רגל שמשתתף בעצמו בתחרויות טריאתלון. "זה גלגל שמניע. אתה רוצה לדחוף יותר קדימה ויש תקווה שתהיה פורץ דרך ותמשוך אנשים בעלי מגבלות לצאת מהמקומות הסגורים ולהתמודד עם הספורט 'הרגיל'. דויטש הוסיף כי הוא זוכה לפרגון וחיזוקים חיוביים מהסביבה והדגיש כי "חברה בריאה יודעת להכיל בקרבה את השונה - ולא כמוקצה".
פיסטוריוס בן ה-26 מחזיק בשיאי עולם לקטועי רגליים בריצות 100, 200 ו-400 מטרים, והתפרסם לאחר שהתאפשר לו לרוץ בסיוע גפיים תותבות שעשויות סיבי פחמן. לקראת אולימפיאדת בייג'ינג 2008, נקבע כי הוא יוכל להשתתף במשחקים האולימפיים, לאחר שנקבע כי אין הוכחה שרגליו התותבות מקנות לו יתרון. הוא נכשל בהשגת הקריטריון האולימפי, אך הצליח כעבור ארבע שנים לקבל את הכרטיס המיוחל ללונדון.
"בישראל אין הרבה דוגמאות לדברים מהסוג הזה", אמר א' בן ה-27, קטוע שתי רגליים, שחולם להשתתף בטריאתלון ואולי גם באולימפיאדה הבאה בריו. "המדינה פחות מקדמת את הנושא וגם המכונים לא יודעים להכין פרוטזות ספורט טובות, מה שמצריך פנייה לעמותות או רכישה בחו"ל, וזה סיפור יקר מאוד".
הישגו המרשים של האצן הדרום אפריקני הותיר בו רגשות מעורבים. "מצד אחד זה מעודד, ומצד שני מבאס לשמוע אנשים שטוענים שהוא הצליח רק בזכות הפרוטזות. במקום להתעסק בשטויות צריך להגיד כל הכבוד כי יש לו פחות שרירים ויש את עניין השחיקה של הגב והגדם".
על פי דויטש, "הפרוטזה אמנם מקנה סוג של אינרציה וגמישויות, אך יחד עם זאת, הוכח מדעית כי האלסטיות לא מדמה באופן מלא שתי רגליים רגילות". האצן הישראלי הסביר כי קטועי רגליים שוחקים יותר את החלקים הבריאים בגופם, בתהליך שגורם לשפשוף ולכאב בנקודת החיבור של התותבת והגדם. "זה מייצר עייפות מצטברת בתוך הגדם, שזו לא עייפות של רגל רגילה. זה משפיע על הרעננות והמוכנות של הספורטאי", הדגיש.
גיא פרייס, בן 29, ספג קטיעה של שתי רגליו לאחר שנפצע בצבא בשנת 2002. "מאז התחלתי לעסוק בספורט ולכן אני בטוח שלולא הפציעה, לא הייתי מגיע להישגים שהגעתי אליהם". למרות ההד התקשורתי שלו זכה פיסטוריוס, פרייס צפה בו במקרה והופתע לראות קטוע רגליים על הבמה הספורטיבית המפורסמת בעולם. "זו הייתה הפתעה גמורה עבורי. כשראיתי אותו נשארתי דרוך כל המקצה. לא התרגשתי כך ממקצה כבר הרבה זמן. הרגשתי הזדהות ולעיתים גם פחד שמא הוא יחליק או ייפול. אני מרגיש שהוא ייצג אותנו, קטועי הגפיים, בכבוד".
למרות אישור הוועד האולימפי והבדיקות המקדימות, הולידה סוגיית השימוש בפרוטזות גם טענות על אי-שוויון. "הפיזיולוגים יודעים לומר בבירור שהפרוטזה נותנת יתרון על האחרים", טען נוח רם, מאמן קטועי גפיים בשחייה. "אין בזה שום ערך ספורטיבי, חוץ מהאטרקציה והערך החברתי של שילוב נכים בחברה".
פרייס הוסיף כי מבט מפוכח לעתיד יגרור דילמות סבוכות אף יותר. "לפני עשר שנים זו בכלל לא הייתה אופציה, היום הוא בא עם פרוטזות כאלה ובעוד עשור הוא יבוא עם טכנולוגיה יותר מפותחת, אז איפה עובר הגבול לעומת אצנים אחרים?", תהה. "יש פה ערך חברתי ולא ספורטיבי לחלוטין. במשך שנים אנשים התחרו ללא מכשירים נוספים, ופתאום מגיע 'שחקן חדש' עם משהו ביזאר שלא יודעים עדיין איך להתייחס אליו כי זה תחום אפור".
כך או כך, נקודת הציון של פיסטוריוס אינה מסומנת כהישג ספורטיבי בלבד. "הוא יצר משהו שלא היה אף פעם", אמר פרייס. "זה נותן נקודה למחשבה שתמיד ניתן למתוח את הגבול עוד ועוד".
גבי בר-אור, קטוע רגל בן 48, הצביע על החינוך לסובלנות ולשילוב מלא בחברה. "ילד בן 12 שראה את פיסטוריוס באולימפיאדה יכול לומר לעצמו: 'זה לא כל כך נורא', וזה ההישג גדול". לדבריו, "אם עד לפני עשרות שנים מישהו כמוני היה פוחד לצאת מהבית כי המראה הוויזואלי קשה, היום כולם מקבלים את זה בפריים-טיים וזה נותן לגיטימציה. זה יכול לקרב ולזה יש ערך עליון בעיניי".
