אנחנו באמת מתאהבות במי שמענג אותנו

את מיכאל הכרתי לפני חמש שנים. האמת, בנסיבות דיי הזויות. היה לי ערב פנוי מעיסוקים וחשבתי לשאול ידיד שלי אם בא לו להיפגש או לשבת על בירה. הוא מצידו, התנצל ואמר שיש לו דייט היום, והוסיף בחן משפט שלא ציפיתי לו: "אבל אם בא לך, יש לי חבר דוגמן שיכול לבוא ולהחליף אותי". הופתעתי מאד אך מאחר שגם ככה לא נראה שהערב הזה יתקדם, הסכמתי.

עוד בנושא:

ערה? גברים מעדיפים יזיזות 

ואם שדכתי בין יזיזים, לא מגיע לי מקום בגן עדן?

זה רק סקס: שוכבת עם היזיז עד שיגיע האחד

תוך שעה בערך, מיכאל התקשר. "היי, איך אני מגיע אליך?", הוא שאל, ואני התחלתי להסביר לו בזמן שהבהרתי לעצמי בלב שאם הוא לא נראה לטעמי, או שאני רואה שאין לזה סיכוי - אני נשארת בבית ומגרשת אותו.

אני לא מאמינה שזה קורה לי

מסמסת לידיד שלי שאני מאוד מאוכזבת, ושהוא חייב לי פיצוי. איך הוא מפיל עליי דברים כאלה? למה הוא לא הזכיר שהבחור הזה שהוא "שלח לי", מבוגר ממני ב-10 שנים לפחות? ולאן הוא דגמן בדיוק? אולי לטיטולים כשהוא היה בן שנה? לא ברור העניין הזה.

אני מנסה להריץ במוחי את התירוצים הכי עלובים שיש. תוהה איך אני אומרת לו שממש לא בא לי עליו, אחרי שהוא כבר כאן. אני לא רוצה לפגוע בו, אבל אין מצב שאני יוצאת איתו הערב. עוד אני חוככת בדעתי מה להגיד, אני קולטת שהוא בכלל מבסוט. חבר שלו סידר לו מישהי ממש חמודה שגם נראית טוב, ואצלו הגלגלים רק חושבים כבר על איך להכניס אותי למיטה.

בניגוד גמור לכל ההיגיון, אני מסכימה שהוא יישאר ואנחנו עוברים למיטה. הוא מעליי, מתחתיי ומאחוריי, ואני רק מתפללת שזה ייגמר. כל כך טכני, כל כך מכני, אבל זה עבד. הבחור קיבל את מה שרצה, ואני הצלחתי במשימתי להעלים אותו מזווית הראיה שלי - דבר שכיום אני יודעת שעלה לי ביוקר.

המטרה: נקמה

רצה הגורל, ויום למחרת אני פוגשת את מיכאל ברמזור. הבחור הזה ישלם על אתמול. בדיוק באותו היום הגיעו אלי בנות דודות בנות גילי שגרות בחו"ל, וכמובן שכולנו רוצות לצאת ולקרוע את העיר, והנה הברקה: למה שלא נקרא למיכאל? הוא גם יסיע אותנו וגם נשתה ונאכל על חשבונו.

אני מתקשרת אליו ומתארת את המצב. מעבר לקו אני כבר יכולה לנחש את המחשבות שרצות לו בדיוק בראש, לקוחות מתוך סרט פורנו עם בנות תיכון בחצאיות ועניבות. בכל זאת, לא כל יום נוחתות עליך שלוש בנות צעירות ויפות, ומבקשות שתיקח אותן לבלות.

ארבעתנו בפאב, ובמוחי מחשבות נקמה על הברנש שגרם לי לשכב איתו לילה לפני, בזמן שהוא מוסיף להיות מאושר עד הגג, מפנטז על מה שיקרה בעוד שעה או שעתיים. כמובן שאת התענוג לא נתנו לו והוא החזיר אותנו הביתה שיכורות ומרוצות.

הסקס הכי טוב שהיה לי

אני לא יודעת לשים את האצבע, להגיד, הנה פה, פה קרתה התפנית, לא יודעת להסביר את הסיבה לה, או מה קרה במוחי שגרם לי, למרות כל נורות האזהרה והמחשבות השליליות שלי, לתת לזה עוד צ'אנס. אולי זה הצד המזוכיסטי שבי, אבל משהו בו בכל זאת קסם לי, אבל המשכנו לצאת.

דייט ועוד דייט שרובם מסתיימים - אתם מבינים כבר איפה, גרמו לי להתאהב במיכאל. כן, כנראה שזה נכון שאנחנו מתאהבות במי שאנחנו שוכבות איתו, אבל איתו זה היה שונה. שכבתי עם גברים לפניו ואחריו, אבל בחיים לא חוויתי משהו כזה. הפגישות הפכו לבסיס שבועי ולפעמים אפילו פעמיים בשבוע, ואת שאר הימים העברנו בלתכנן מה נעשה כשנפגש, איך נפתיע, נגוון ונענג זה את זו.

כל פעם הייתה יותר מוצלחת מהקודמת, כל פעם שברנו שיא חדש של עונג, ובכל פעם מיכאל היה אומר: "אין, אין דברים כמוך, אין דברים כאלה בעולם, לא יאומן". כשזה היה קורה, הייתה עולה בי התהייה: מה, האם הפעם הבאה תהיה עוד יותר טובה? האם מתישהו זה ייגמר ויתחיל לסגת?

אני יכולה להעיד שכל מפגש המשיך לגבור על המפגשים הקודמים. הסקס נהיה יותר קולני, יותר רטוב, יותר חושני ויותר שלם. כל פעם כבשנו פסגה חדשה, שבסופה לא פחות מהתפרצות וולקנית.

חצי שנה עברה. מיכאל אומר לי שבחיים לא היה לו דבר כזה, ושאם אנחנו נחזיק ונמשיך ככה עוד שנה, אנחנו מתחתנים. עוד שנה עברה, שנתיים, שלוש, ארבע וחמש. דבר לא קרה חוץ מזריקת משפטים כמו הנזכר לעיל, שפיתחו בי תקוות שווא ומילאו אותי ציפיות של ילדה בת חמש עם שמלה לבנה.

יהיה לנו מדהים, את תראי

מיכאל הוא כל מה שאי פעם חיפשתי בגבר: חכם, אינטליגנט, מצחיק, יפה, חתיך לא נורמלי, אדיב, מנומס, ספורטאי והרשימה עוד ארוכה. לכן תמיד הייתה בי תקווה שמה שהוא אומר זה ברצינות גמורה. כמה וכמה פעמים תפסתי את עצמי עם הראש בין הידיים, אומרת לעצמי: דיי, דיי לפחד. תגידי לו שאם זה לא הולך לקבל כיוון רציני, את עוזבת את כל העסקה הזאת.

וכן, זה קרה, לצערי כמה פעמים. לא הייתי חזקה מספיק לעמוד במילה שלי. לפעמים זה החזיק חודש, לפעמים חצי שנה - שבסופה הוא תמיד ידע מה להגיד, וידע ללחוץ לי על הכפתורים הנכונים כדי שבכל זאת נמשיך להיפגש ו-"יהיה לנו מדהים, את תראי". ואני תמימה, מאוהבת וצעירה, האמנתי לו.

כל פעם מחדש קיבלתי סטירת לחי מצלצלת. כך קרה שוב ושוב ושוב. מיכאל פשוט דפק לי את החיים. רציתי להאמין שקיים איפשהו בעולם עוד אחד שאוכל לאהוב אותו כמו את מיכאל, שאקריב בשבילו כל כך הרבה ושאדע, שאדע שהוא זה שאני רוצה שיהיה האבא לילדים שלי. אבל לא הצלחתי למצוא מישהו כזה.

כמה אנשים שאלתי, עם כמה חברות התייעצתי. לעולם לא אדע מה יהיה הסוף, האם הוא מתישהו יחזור? האם הוא יפנים באמת את כל המילים שהוא זורק וזרק באוויר? ואם הוא לא יחזור, האם קיים עוד מישהו כמו מיכאל בשבילי? ואם כן, היכן הוא מסתתר? איך אזהה אותו בתוך כל ההמון? האם הוא גבוה? מה צבע העיניים שלו? ואיך קוראים לו? אולי תומר?

מזדהים עם לירון? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים