כוכב מאיר / איינשטיין מככב באולימפיאדה

• לונדון 2012 - העמוד האולימפי של ynet ספורט
  

1. מאיר איינשטיין של האתלטיקה עוקף את מאיר איינשטיין של הכדורגל בערך במהירות שבה אוסיין בולט עוקף רצים חיוורי פנים מאסיה בשלב המוקדמות.

השידור שלו הרבה יותר טוב ומלהיב, את הצורך הכמעט אובססיבי שלו לנזוף בכל מה שזז הוא השאיר באולפן הרדיו האזורי והטון המוכר-מתלהב-מתלהם יושב בול על החוויה האולימפית. מה שבעמדת השידור ב"מושבה" נשמע פומפוזי ומעושה, הופך בלונדון לדרמטי במידה שהולמת את גודל האירוע.

חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:

• אין מדליה: גם קורזיץ לא תעמוד על הפודיום
  
• צפו בקורזיץ מתקשה לעכל את איבוד המדליה
  
• בולט מצא דרך מקורית לחגוג את הזהב
  

כן, כשאוסיין בולט חורך את המסלול בגמר ה-100 מטר אתה רוצה שיהיה זה הקול של איינשטיין שמרעים בתשוקה: "מי קבר את המלך?! מי הספיד אותו?! אוסיין בולט, אגדה בחייו על המסלול". הקצב, הצורה שבה הוא חותך את המילים והקול האיינשטייני המוכר - זה הפסקול שראוי לעטר אירוע מסדר הגודל הזה.

מאיר איינשטיין. הצורך האובססיבי לנזוף נשאר באולפן הרדיו(צילום: צפריר אביוב)

2. ואם חיפשנו תמונת אולימפיאדה - אז כמובן שבולט ותנועת החץ כשהוא עטוי בדגל ג'מייקה, סיפק לנו אחת כזו. מן סופרמן מודע לעצמו, משועשע ומבדר, כזה

שדני בויל של לפני 15 שנה היה עושה איתו גרסה סטלנית-שחצנית לסרט הקלאסי ההוא.

3. ואם הזכרנו את בולט, אי אפשר לפספס עוד תרומה שלו לעולם האתלטיקה (והטלוויזיה). לא פעם ביקרו פרשנים קפוצי ישבן ונפוחים מחשיבות עצמית את הפוזות השחצניות של הג'מייקני בטקס הצגת האצנים לפני המקצה.

אוסיין בולט, בעוד תמונה שתיכנס לפנתאון(צילום: אורן אהרוני)

לא רק שזה לא מפריע לבולט בריצה, מסתבר שזה הפך לאופנה ובגמר ה-100 קיבלנו סדרה של ספורטאים שפלירטטו עם המצלמה וניסו להרשים עם פוזה משלהם. תתרגלו, זה חלק מהשואו (ולא חלק ממערך התירוצים ל"למה הפסדתי").

4. גיבור מסוג אחר לגמרי הוא אריק זאבי והוא מבחינתי סיפק עוד שתי תמונות אולימפיאדה. האחת היא זו שבה נעמד מול מצלמות העיתונאים הישראלים, ואפילו לא ניסה לנגב את הדמעה שזלגה וחצתה את הפנים המובסות שלו.

קדמה לה התמונה שבה הוא שרוע על המזרן, הגרמני פיטרס נועל אותו בבריח ולשבריר שנייה נדמה כאילו זאבי מתלבט אם לתת את הטפיחה הקלה על הברך שמשמעותה הודאה בנורא מכל: נכנעתי. כמה הייתי משלם כדי לדעת מה עבר לו באותו רגע בראש.

5. ומה תאמרו על השואו של ענף השייט? בואו נודה, מדובר בענף שקשה מאוד להתחבר אליו טלוויזיונית ואפילו הקסם האישי של לי קורזיץ (ויש לה בערימות) לא מספיק במקרה הזה.

ובכל זאת, נראה שבלונדון שידרגו משמעותית את צילום וסיקור השיוטים ולרגעים אתה כמעט מצליח לקבל תחושה של דרמה.

עדיין קשה לזהות מי בדיוק מוביל ומה צריך לקרות כדי שננצח, אבל עוד כמה קלוז-אפים ויש מצב שנשאג אל המסך: "שופט אפס! הפולנייה הייתה בנבדל".

6. כתבות צבע? אווירה של מאחורי הקלעים? סיפורים אנושיים שהכפר האולימפי מלא בהם? עיבוד של אינספור הנתונים שזורמים אלינו מהמסך וניתוח מגמות בספורט העולמי? ברוממה לא מאמינים בשטויות האלה. הם ממשיכים להתרכז בהעברת השידורים הישירים ובתקצירים לעוסים. תשכחו מביצועי המשלחת הישראלית - ההחמצה הזו של ערוץ 1 היא השערורייתית מכולן.

אלי פיניש באולפו האולימפיאדה. ערוץ 1 שוב מפשל(צילום: רפי דלויה )

7. ועוד לא אמרנו מילה על תדירות שקופיות החסות. כבר יש לכם מוצר מנצח ביד אז תנו לו כבוד. איכשהו מצליחים ברוממה לבחור את העיתוי הכי מחורבן לעבור לשקופית חסות ולכן קבלו כלל אצבע: בכל פעם שיש "אזעקת חסות" זה בדיוק הרגע לזפזפ ליורוספורט, בדיוק אז תקבלו את החיבוק של הספורטאי עם הילדה שלו, סינק מעניין של מנצח או מאמן שמנחם את אחד המפסידים.