שירה: "פחדים אמיצי לב שיעטרו את שירתנו"

למַרְוַאן מַח'וּל, שיר ידידוּת

"זהו מחנה הפליטים "אל-נַיְירַבּ", המקום בו הבנתי

שאני כותב על אודות הבעיה הפלסטינית, ולא מתוכה"

מרואן מח'ול, "מחנה הפליטים אל-ניירב, בערך", 29.1.2007

וּמָה נֵדַע עַל הַחַיִּים. עֶשְׂרִים וְכַמָּה שָׁנִים

אֲנַחְנוּ מִתְלַבְּטִים בֵּין מַהֲדוּרוֹת הַחֲדָשׁוֹת

וּבֵין תְּנוּעוֹת הָעֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם, נָעִים בֵּין

אִלְּמוֹת הָעֵינַיִם לְחֵרְשׁוֹת הַלֵּב. נָסַעַתְּ

וּמָצָאתָ לְךָ פָּתַח לַעֲבֹר בּוֹ, דֶּרֶךְ כַּף-יָדוֹ שֶׁל זָקֵן,

לְהִכָּנֵס אַל מַחֲנֶה הַפְּלִיטִים אַל-נַיְירַבּ.

אוּלַי כְּשֶׁיְּמוֹת הַזָּקָן נֹאחַז אֲנַחְנוּ בַּפַּטִּישׁ

וְנִדְפֹּק בִּמְקוֹמוֹ בְּמַסְמריו שֶׁלֹּא הֶחלִידו

כְּדֵי לְהַצְמִיד אֶת סוֹלָמוֹ הַנִּצְחִי אַל כִּתְפֵי

הַשָּׁמַיִם. אוּלַי נִזְרֹק אֲנַחְנוּ אֶת הַפַּטִּישׁ

כְּמַפְתְּחוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם. עֶשְׂרִים וְכַמָּה שָׁנִים

יָשַׁנּוּ, גְּדָלִים עַל פִּצְעֵי הוֹרֵינוּ כְּנָכְרִים, מְטַפְּחִים

פְּחָדִים אמִיצֵי לֵב שֶׁיְּעַטְּרוּ אֶת שִׁרתְנוּ, וְשׁתּקְנוּ,

שַׂרִים עַל הַמִּלְחָמָה כְּפִי שֶאַל-סַּמַוְאַל שָׁר

עַל חוּרְבוֹת הַמְּדוּרָה שֶׁל שֵׁבֶט אֲהוּבָתוֹ.

וּמָה נֵדַע עַל הַחַיִּים. עֶשְׂרִים וְכַמָּה שָׁנִים

אֲנַחְנוּ מִתְלַבְּטִים, וְאֵין מִי שֶׁיִּפְתֹּר בַּעֲבוּרֵנוּ

אֶת הַהִתְלַבְּטוּת. נָסַעַתְּ וְנִכְנסְתָ לְמַחֲנֶה הַפְּלִיטִים

מִתּוֹךְ דִּמְמַת הַחֲתֻנָּה, מִתּוֹךְ צִירַי הַלֵּדָה

אֲשֶׁר הִכְרִיעוּ אִשָּׁה, וְרצִיתָ לַחֲזֹר לְאָחוֹר

וְלֹא לִרְאוֹת אֶת מְעַט הַמְרָאוֹת שֶׁרָאִיתָ. וְאֵיךְ

נְתַקֵּן אֶת תִקְרוֹת הַפַּח הַקּוֹרְסוֹת, הַגּוֹרְמוֹת

לְבֶכִי הַנְּעָרוֹת הַיָּפוֹת? אֵיךְ נַרְחִיב אֶת הַסִּמְטָאוֹת

הַמּוֹנְעוֹת אֶת מַעֲבָר אֲרוֹנוֹת הַקְּבוּרָה, לְפָחוֹת

עַד שנִלמד כֵּיצַד לְצוות עַל הַמָּוֶת לְחָדוֹל?

וּמָה יוֹעִיל כִּי נִתְבַּיֵּשׁ? וַאֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ כּוֹפְרִים

יראֵי שָׁמַיִם, וְהַשִּׁירִים בְּפִינוּ רָפִים, לֹא

רַק הַסִּסְמָאוֹת. עֶשְׂרִים וְכַמָּה שָׁנִים

אֲנַחְנוּ חַיִּים, וּמָה נֵדַע עַל הַחַיִּים? מָה נֵדַע

מִגַּעְגּוּעַי האַלְמָנוֹת, מִשִּׁירֵי הָאִלְּמִים, מֵרְצוֹנָם

שֶׁל קְטועֵי הרֶגֶל לָרוּץ, מִזִּכרוֹנוֹת הַמֵּתִים?

וְהַשִּׁיר שֶׁלָּנוּ, בְּאָזְנֵי הַחֵרְשִׁים, מָה הוּא יִדַּע

עַל אָזְנֵיהֶם? עֶשְׂרִים וְכַמָּה שָׁנִים אֲנַחְנוּ חַיִּים,

וַעֲדַיִן אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים עַל אוֹדוֹת הַחַיִּים,

עֲדַיִן לֹא מִתּוֹכָם. * "אל-ניירב", מחנה פליטים פלסטיני ליד העיר חלבּ שבסוריה

מתוך בניינים נטושים

נִכְנַסְתִּי דֶּרֶך שֶׁבֶר בַּרִצְפָּה

יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים לִשְׁבּור

וְלֹא רָאִיתִי.

     עָבַרְתִּי דֶּרֶך עֲרֵמוֹת אַשְׁפָּה

     יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים לִבְעֹר

     וְלֹא גִּלִּיתִי.

נִשְׁאַרְתִּי בִּגְלַל עֲיֵפוֹת הַקִּירוֹת

וְלֹא עָזַבְתִּי אֵת הַבַּיִת כְּבָר עֶשְׂרִים דּוֹרוֹת.

     יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים רַק בְּכִוּוּן אֶחָד לַעֲבֹר

     וְלֹא חִכִּיתִי.

חָלַמְתִּי שֶׁאַבִּיט עַל הָעוֹלָם מֵאֲחוֹרָיו

אֶאֱסֹף אוֹתוֹ וְיַאַסְפֵנִי אַל שׁבְריו

הָיִיתִי רַק אַחַת מִנְּשָׁמוֹת דַּיָּרָיו

קַמְתִּי בְּאַשְׁמֹרֶת לְטַיֵּל בֵּין חֲצריו.

     מֶלֶךְ גָּר בְּתוֹךְ בִּנְיָן נָטוּשׁ

     וּבִנְיָנִים נְטוּשִים מִתְגוֹרְרִים בְּתוֹךְ כֻּלָּנוּ

     מְשׁוֹרֵר שַׂר מִתּוֹךְ בִּנְיָן נָטוּשׁ

     וּבִנְיָנִים נְטוּשִים שָׁרִים מִתּוֹךְ כֻּלָּנוּ.

בָּאתִי כִּי שָׁמַעְתִּי הִתְלַחֲשוּיוֹת

קוֹלוֹת זְהִירִים הִזְמִינוּ פְּנִימָה

     וְאֵיךְ אֵצֵא – מִתּוֹךְ שְׁבָרִים בְּלֵב?

     אָדָם מְבַלֶּה אֶת שְׁאֵרִית חַיָּיו בְּשִּׁפּוּצִים וְתִקּוּנִים.

בְּכִיסֵי מִכְנסַי הִנַּחְתִּי פְּתָקִים שֶׁיָּגֵנּוּ עָלַי

מִפְּנֵי כָּל מָה שֶׁעָלוּל אֲנִי לִשְׁכֹּחַ

     בְּכִיסֵי מְעִילִי הִכְנַסְתִּי כּוֹבַע וּכְפָפוֹת

     קַר בְּבִנְיָנִים הנטושים בְּלֵילוֹת.

בָּאוּ מִשְּׁטָרוֹת

הֵאִירוּ פָּנָסִים

עַל אֲנָשִׁים מִתְחַמֵּמִים סָבִיב מְדוּרָה

עַל אֲנָשִׁים שָׁרִים מִתּוֹךְ תְּפִלָּה.

     עַכְשָׁו הֵם מַפְנִים אֵת הַפּוֹלְשִׁים

     עַכְשָׁו הֵם מַשְׁלִיכִים מֵחַלּוֹנוֹת מִזְרָנִים

     בִּנְיָן שָׁלֵם מֵקִיא אֲנָשִׁים

     וְהַקִּיא מְמַלֵּא אֶת הָרְחוֹבוֹת.

לִפְעָמִים בְּכַמָּה לֵילוֹת חוֹלְפִים עֶשְׂרִים דּוֹרוֹת

לִפְעָמִים דּוֹר אֶחָד נִמְשַׁךְ מֵאוֹת שָׁנִים

     וְכוֹכָבִים נִּשְׂרָפִים וּבְנֵי-אָדָם נִּשְׂרָפִים

     וַאֲנַחְנוּ קוֹפְאִים בִּמְעִילִים.

בָּאוּ מִשְּׁטָרוֹת

הֵאִירוּ פָּנָסִים

צָעֲקוּ בַּקּוֹל שֶׁנֵּצֵא

     בִּנְיָן שָׁלֵם מִקִּיא אֲנָשִׁים

     הוּא מְבַקֵּשׁ לָשׁוּב וּלְהִתְרוֹקֵן

     מֵאֲנָשִׁים – מַשִּׁירִים – מִמִשְטרוֹת –

     כְּמוֹ לֹא הַיְנוּ.

עַכְשָׁו הֵם מַפְנִים אֵת הַפּוֹלְשִׁים

נִפְלֹשׁ

נִפְלֹשׁ רָחוֹק יוֹתֵר

נִפְלֹשׁ אַל תּוֹךְ נַפְשָׁם שֶׁל הַמַּפְנִים

     אֲבָל מִתּוֹךְ בִּנְיָנִים נְטוּשִים נָשִׁיר שִׁירָה

     זוֹעֲמִים כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים

     מְיֹאָשִׁים כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים

     רְעֵבִים כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ שְׂבֵעִים מִן הַמִּלִּים.

נִישַׁן בֵּין אוֹתִיּוֹת

נָגוּר בְּבַיִת שֶׁל שִׁיר

     אוּלַי רְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם יַאַסְפוּ אֲלֵיהֶם אֲנָשִׁים

     מֵהַגָּרִי שֶׁפֶּה וּפְלֵיטֵי עֲבוֹדָה

     וּמֵחָפְשִׁי בַּמָּה וּמְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁכְּחוּ

     וּבְעָלֵי גַּגּוֹת שֶׁקָּרְסוּ

     אוּלַי אֶת כֻּלָּם יְקַבְּלוּ הָרְחוֹבוֹת.

הֵם שׁוֹמְעִים עַכְשָׁו אֶת צְעָקוֹת הַמֻּשְׁלָכִים אֶל הָרְחוֹב

אֶת צְעָקוֹת הַהוֹלְכִים אֶל הָרְחוֹב

אֶת בֶּכִי הַתִּינוֹקוֹת הַמִּתְעוֹרְרִים אֶל הָרְחוֹב

     יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים לְשׁבור

     יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים לִבְעֹר

     יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים רַק בְּכִוּוּן אַחֵד לַעֲבֹר.

בשערי עמידר

לעובדיה בן אברהם

לֹא יָסִיר מֵעָלָיו אֶת יְגִיעַת הַשָּׁנִים. וַאֲנָשִׁים

מַמְתִּינִים לְאָרְכּוֹ בַּתַחֲנוֹת מִבְּלִי לְהִתְגּוֹדֵד, כָּל אֶחָד

וַחֲפָצָיו בְּיָדָיו. וְאֶחָד שׁוֹכֵב עַל הַמִּדְרָכָה, מוּל

שַׁעֲרִי עַמִידָּר, רְחוֹב יָפוֹ 17, בּוֹאֲכָה מִגְדַל

דָּוִד, רָחוֹק מְהַשִּכּוּנִים. מִי שֶׁחוֹלְפִים חוֹלְפִים, מִי

שֶׁעוֹצְרִים עוֹצְרִים, וְעוֹבַדְיָה בֵּן אַבְרָהָם אוֹחֵז בְּיָדוֹ

אֶת צַו הַפִּנּוּי מִבֵּיתוֹ, מֻגְדָּל בְּצִלּוּם דָּהוּי,

וּמוּל עֵינָיו חוֹלְפוֹת הָרַכָּבוֹת.

מִי יַזְכִּיר אֶת עַמִידָּר בַּשִּׁירִים? בְּכָל זֹאת

אֵינָהּ פָּרַח, אֵינָהּ כּוֹכָב, אֵינָהּ צִפּוֹר, אֵינָהּ

נַחַל. וְהַאִם לֹא יִכְאַב לְמַנְכָּ"ל עַמִידָּר קִפּוּחַ

מָקוֹם חֶבְרָתוֹ בַּשִּׁירִים?

בָּאנוּ לְעַמּוּד בִּשְׁעַרֵי עַמִידָּר, סְבִיב עוֹבַדְיָה בֵּן

אַבְרָהָם, רְחוֹב יָפוֹ 17, בּוֹאֲכָה מְגַדֵּל דָּוִד,

רָחוֹק מְהַשִּכּוּנִים. מִי שֶׁחוֹלְפִים חוֹלְפִים, מִי שֶׁעוֹצְרִים

עוֹצְרִים, וַאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים בְּלָשׁוֹן שֶׁל הַפְגָּנוֹת, וַאֲנַחְנוּ

צוֹעֲקִים בִּלְשׁוֹנוֹת זוֹעֲמוֹת. וְאַנְשֵׁי עַמִידָּר מַבִּיטִים בָּנוּ

מִן הַחַלּוֹנוֹת, חֶלְקָם מִצַּלָּמִים, חֶלְקָם תְּמֵהִים, חֶלְקָם

מְמַהֲרִים לְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ הַמִּשְׂרָדִים.

אֵיךְ לֹא תִּזָּכֵר עַמִידָּר בַּשִּׁירִים? גַּם אִם

אֵינָהּ פָּרַח, אֵינָהּ כּוֹכָב, אֵינָהּ צִפּוֹר, אֵינָהּ

נַחַל, הַאִם לֹא רָאוּי שֶׁתִּזְכֶּה לִפְחֹת בְּשִׁיר

אֶחָד?

עָמַדְנוּ בִּשְׁעַרֵי עַמִידָּר וְאֵין מַכְנִיס אוֹתָנוּ בִּשְׁעַת

בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת. רַק מַצְלֵמוֹת חֲכָמוֹת מִתְבּוֹנְנוֹת בָּנוּ,

וְעֵינֵי מְאַבְטְחִים וְשׁוֹטְרִים עֲיֵפִים. וְעוֹבַדְיָה בֵּן אַבְרָהָם

שׁוֹכֵב בְּשַׂק שֵׁנָה, רְחוֹב יָפוֹ 17, בּוֹאֲכָה

מְגַדֵּל דָּוִד, רָחוֹק מְהַשִּכּוּנִים. מִי שֶׁחוֹלְפִים חוֹלְפִים,

מִי שֶׁעוֹצְרִים עוֹצְרִים, וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ מְדַמְינִים אֶת

שִׁמְשׁוֹן אוֹחֵז בִּשְׁעַרֵי עַמִידָּר הַכְּבֵדִים, וְהָיִינוּ מַזְכִּירִים

לוֹ שְעָרוֹתיו הַגְזוּזוֹת, וְהָיִינוּ לוֹחֲשִׁים לוֹ אַל

נָקַם, וְהַיְנוּ אוֹמְרִים לוֹ כִּי כָּל סַרְנֵי

עַמִידָּר עַל הַגַּג רוֹאִים בִּשְׂחוֹק עוֹבַדְיָה.