כל קול חשוב? לא באמריקה. כך עובדת השיטה

בשנת 2000 זכה המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית אל גור ב-50,999,897 קולות ואילו המועמד הרפובליקני ג'ורג' בוש הבן קיבל 50,456,002 קולות. עם זאת, בדמוקרטיה נוסח אמריקה, המפתח לבית הלבן ניתן דווקא לבוש, שקיבל יותר מחצי מיליון קולות פחות מיריבו. אפשר רק לדמיין מה היה קורה לארה"ב בשמונה שנות כהונה של הנשיא גור במקום הנשיא בוש, שזכה לביקורות גדולות משום שהטביע את המדינה במלחמה יזומה בעיראק ובמשבר כלכלי עמוק.

בחירות בארה"ב 2012 - לדף המיוחד ב-ynet

המרוץ לבית הלבן - כתבות נוספות:

החל המרוץ לבית הלבן: נפתחו הקלפיות במזרח

הקרב על בית מפולג: לפחות הקונגרס בעד ישראל 

אובמה ויתר על המעבורות, רומני ימלא את החלל?

סקרים? לא תודה. אני מעדיף לחכות לתוצאות

המקרה של בוש וגור אינו היחידי. בהיסטוריה האמריקנית זכורים עוד שלושה מקרים דומים מהמאה ה-19 (1824, 1876, 1888) שבהם המועמד שקיבל פחות קולות בבחירות נבחר לנשיא בגלל שיטת הבחירות האנכרוניסטית.

איך עובדת שיטת הבחירות בארה"ב?

שיטת האלקטורים היא תולדה של פשרה בין אלה שביקשו שהקונגרס יבחר את הנשיא לבין אלה שתמכו בבחירות ישירות שבהן כל קול נספר. האבות המייסדים של ארה"ב המציאו את השיטה כדי להגביל את כוחם של המצביעים חסרי ההשכלה באמריקה הכפרית. הם קבעו נוהל שמתרגם את ההצבעה העממית (Popular Vote) באמצעות פילטרים של פוליטיקאים מקומיים שמבינים בהליך הדמוקרטי ובחשיבותו.

סיבה נוספת ועיקרית לא פחות לבחירה בשיטת האלקטורים הייתה רצונם של האבות המייסדים לוודא שמעמד המדינות הקטנות (דלילות האוכלוסין) לא ייפגע. אם למשל היו בוחרים בנשיא ארה"ב על פי ההצבעה העממית בלבד הרי שלמדינות הגדולות מבחינת אוכלוסייה (טקסס, קליפורניה וניו יורק לדוגמה) הייתה דומיננטיות גדולה על פני המדינות הקטנות. אז גם היה נוצר מצב שהמועמדים לנשיאות לא היו טורחים לכתת את רגליהם במדינות הקטנות ומעדיפים להקדיש את מרב זמנם וכספם במדינות הגדולות. בעידן של סוסים וכרכרות זהו טיעון מנצח, אבל בעידן מטוסי הסילון הוא כמובן חסר משמעות.

גור זכה ביותר קולות בוחרים, אבל בוש קיבל יותר אלקטורים בזכות פלורידה (צילום: רויטרס)

בהתאם לנסיבות הפוליטיות הקיימות בארה"ב בשנים האחרונות, המועמד הדמוקרטי - ברק אובמה בבחירות 2012 - צפוי לנצח בקליפורניה הגדולה (55 אלקטורים) ובניו יורק (29 אלקטורים) ומיט רומני הרפובליקני צפוי לנצח בטקסס (38 אלקטורים). כך קורה שהמועמדים לנשיאות לא מנהלים מסע בחירות במדינות הגדולות ועתירות האוכלוסייה אלא משקיעים את מרצם והונם במדינות קטנות דלות אוכלוסייה שיכולות להכריע את המרוץ לנשיאות.

הנשיא אובמה, למשל, בילה ימים רבים במדינת איווה הקטנה ששווה בבחירות שישה אלקטורים בלבד ו"התעלם" ממדינת אילינוי השכנה ששווה 20 אלקטורים בשל העובדה שהוא ייבחר בה בוודאות.

הוא גם הקדיש חלק מזמנו למדינה הזעירה ניו המפשייר ששווה ארבעה אלקטורים והתעלם מניו יורק הסמוכה ועשירת האלקטורים.

במערכת בחירות כל כך צמודה, המאבק בין שני מועמדי המפלגות הגדולות מתנהל על קומץ של אלקטורים. מסיבה זאת, כאמור, הם מקדישים את רוב תשומת הלב, הזמן והכסף ב"מדינות מתנדנדות" (Swing States), שעל פי הסקרים הקרב בהן עדיין פתוח. מדובר בכעשר מדינות שעליהן נלחמים המועמדים בעוד 40 מדינות אחרות נמצאות מחוץ למשחק - המועמדים לא מבקרים בהן ולא מבזבזים עליהן תשדירי בחירות.

לא סתם בחרו הרפובליקנים לקיים את ועידתם ב"מדינה מתנדנדת". פלורידה (צילום: AP)

אחד האבסורדים הוא שסוגיית כריית הפחם למשל, נושא שולי בארה"ב, הופכת לנושא מרכזי במערכת הבחירות במדינות כמו מערב וירג'יניה ופנסילבניה והמועמדים נאלצים להבטיח הבטחות על שמירת מעמד הפחם בעידן שבו מדברים יותר ויותר על מקורות אנרגיה יעילים ונקיים וחלופות למקורות המזהמים.

538 אלקטורים על שום מה?

538 הוא כסך מספר החברים בשני בתי הקונגרס בוושינגטון, בהם 100 סנאטורים, 435 חברי בית הנבחרים ועוד שלושה נציגי מחוז קולומביה שבו נמצאת עיר הבירה וושינגטון. כל מדינה מקבלת שני אלקטורים באופן אוטומטי ובנוסף ישנם 435 אלקטורים שמחולקים בין המדינות על פי גודל האוכלוסייה שלהן.

חשוב לציין כי כאשר מדברים על 538 אלקטורים אין הכוונה לחברי הקונגרס, אלא לנציגי המפלגות בכל מדינה שבה זוכה מועמד מסוים בבחירות אחרי שגרף את רוב האלקטורים בה.

נציגי המפלגות שזוכים בתואר "אלקטורים" הם אישי ציבור שאינם נושאים במשרה ממשלתית. אחרי שמוכרז הזוכה בכל מדינה, האלקטורים מגיעים בחודש דצמבר לעיר הבירה וושינגטון ובוחרים במועמד שניצח. האבות המייסדים ראו בשיטת הבחירות שבה בחרו פתח מילוט למקרה שהציבור יצביע בצורה "רעה" בחודש נובמבר והאלקטורים יוכלו "לתקנה" בהצבעתם בכל מדינה בחודש דצמבר.

מבלים זמן רב במדינה הקטנה. הזוג אובמה באיווה (צילום: רויטרס)

על פי שיטת הבחירות האמריקנית, את ההצבעה בכל מדינה מתרגמים לאלקטורים שמאושרים בחתימה של מושל המדינה. תוצאות ההצבעה מועברות לקונגרס, שמתכנס ב-6 בינואר כדי לאשר את בחירת הנשיא וסגנו. 538 אלקטורים בוחרים את נשיא ארה"ב, שזקוק ל-270 אלקטורים או יותר כדי להיכנס לבית הלבן ב-20 בינואר.

אז איך בוחרים נשיא בפועל?

הבחירות בארה"ב נערכות פעם בארבע שנים ביום שלישי הראשון אחרי 1 בנובמבר. השנה הן נערכות ב-6 בנובמבר. ההצבעה נערכת בכל מדינה בנפרד והמועמד שזוכה ברוב הקולות במדינה, גם אם בפער קטן ביותר, "לוקח את כל הקופה" (באנגלית נקראת השיטה: Winner-take-all) וזוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה. ב-2008, למשל, גרף ג'ורג' בוש הבן את כל האלקטורים במדינת פלורידה הדרומית אחרי שגבר על אל גור בפער של 537 קולות בלבד.

הרפובליקני זקוק ל-270 אלקטורים כדי לזכות בנשיאות. הזוג רומני בטמפה, פלורידה (צילום: AP)

המועמד הרפובליקני לנשיאות מיט רומני צפוי למשל לנצח במדינת וויומינג ואז יבחרו המוסדות הרפובליקניים במדינה הקטנה את שלושת נציגיהם שיבחרו בנשיא. מדינות מיין ונברסקה הן היוצאות מן הכלל בשיטת הבחירות משום שבהן מחלקים את האלקטורים באופן יחסי להצבעת הבוחרים - אלקטור אחד על כל מחוז בחירה (בנברסקה שלושה מחוזות) שבו זוכה המועמד ועוד שני אלקטורים למועמד שזוכה במרב הקולות במדינה. בבחירות 2008 התחלקו האלקטורים בנברסקה בין ג'ון מקיין (4) לבין אובמה (1) אחרי שהמועמד הרפובליקני זכה בשניים מתוך שלושת המחוזות במדינה ובמרב הקולות במדינה. אגב, תוצאת הבחירות לפני ארבע שנים עמדה על 365 אלקטורים לאובמה ו-173 למקיין.

מדוע לא משנים את שיטת הבחירות?

שיטת הבחירות בארה"ב נשמעת לעתים מסובכת, אך דווקא התשובה לשאלה "מדוע לא משנים את שיטת הבחירות?" היא החלק הקל להסבר. בשל העובדה שיש צורך ברוב של 75 אחוזים בכל מדינה וברוב של שני שלישים בשני בתי הקונגרס, המדינות הקטנות שמבקשות לשמור על כוחן לא יתנו יד לשינוי השיטה המיושנת.