בלונד, שמעטס ורגליים: 40 שנות קמרון דיאז
בגדים שנויים במחלוקת, שלל פריזורות ובעיקר רגליים מדהימות - זה פחות או יותר מה שקמרון דיאז הציעה לעולם מאז שפרצה לחיינו. אבל לכבוד יום הולדתה ה-40, המעצב(נ)ת סולחת לה על פשעי האופנה ומוצאת כמה נקודות אור בארון שלה
השבוע יצא למעצב(נ)ת לצפות בשלושה סרטים בכיכובה של קמרון דיאז, ונזכרה בפעם הראשונה שבה זכתה לחזות בתפארתה של הנ"ל. זה היה ב-1994, בסרט "המסכה". כולם דיברו על כמה מגניב ג'ים קארי - והמעצב(נ)ת תוסיף, איזה מתוק הכלב מיילו - אבל השיא היה בבלונדה החטובה שפיזזה על המסך בשמלות הדוקות ועוצרות נשימה.
בשבוע הבא הבלונדה הזאת תהיה בת 40, ואם גם אתם לא מבינים איך זה קרה, אתם מוזמנים לתמוה בשקט. המעצב(נ)ת מצידה תקלל כל רגע ולא תטרח להסתיר את הקנאה. אבל, היא מבטיחה שכל הביקורת שתובא להלן, תהיה בונה. ברור שבונה.
טורים אחרונים של המעצב(נ)ת :
- בלי קרוז קונטרול: הסטייל של קייטי הולמס
למרות הכל, המעצב(נ)ת מעריכה את דיאז, לפחות על מה שלבשה בטקס ניקלודיאון לפני יותר מעשר שנים. אם בשנים האחרונות מתחרות ביניהן כל מיני וונאביז צעירות מי תלבש מכנסיים יותר קצרים ותחשוף את רמת השעווה שעשתה, דיאז הבינה שילדים לא צריכים לראות הכל והתכסתה בגי'נס וחולצה מהזן שאמנם אמור להיות בפח, אבל המעצב(נ)ת מעלימה עין. מומלץ היה לדיאז לברר את צבעי ערוץ הילדים האמריקני, ולהבין שכתום על כתום לא ממש עובד.
אולם לא לתקופה ארוכה הוסתרו איברים: הנה דיאז בחולצת בטן, ספק ציפה של כרית שעוצבה למשהו לביש, בצבע זהב מחריד שאולי נועד להבליט את השיזוף אבל לא מצליח להסתיר עד כמה הג'ינס נמוך. המעצב(נ)ת באמת לא מצליחה למצוא מילים שיתארו את התחושה, ולא מבינה איך דיאז חשבה שזה יפה.
הבעיה היא שגם על השטיח האדום דיאז לא ממש הצליחה לעשות רושם טוב. השמלה כאן נראית כמו שילוב של בגדים תחתונים שהפכו לשמלה, מה גם שאינה מחויטת מספיק לצורת הגוף שלה, ובצבע לא ברור. גם תוספת החצאית לא מחמיאה. בקיצור, פיאסקו אחד גדול שצריך להישאר בארון, מאחורי הבגדים לתרומה.
השמלה הבאה עושה את העבודה טוב יותר מבחינת הגזרה, אבל הצבעים שנראים כמו משהו שטבל באמבטיה מלאה באקונומיקה עושים רושם פחות טוב, כמו גם הנעליים הממש לא מלהיבות. אם כבר, המעצב(נ)ת היתה רוצה לראות את דיאז בשמלה על טהרת הצבע הצהבהב שנמצא בחלק התחתון של השמלה, עם נעליים בצבע של החלק העליון של השמלה, אבל בעיצוב שונה. בקיצור, דיאז צריכה להטמיע את הגזרות ולבדוק איזה צבעים מתאימים לה.
דווקא בשמלה האדומה ההדוקה, שאולי נראית קצת כמו שמלת בית או מקסימום קניות במכולת, דיאז נראית מעולה. הגזרה מדהימה עליה, אבל דוגמת הבד היתה יכולה להיות קצת יותר מושקעת. לגבי הנעליים ושאר הזהבים שהצטרפו שם, המעצב(נ)ת תשמח לרגיעה. התכשיטים מוסיפים, אבל לא צריך להגזים עם הנעליים והצמיד העבה, השרשראות מספיקות. ואת הנעליים יש להחליף במיידי, הן לא מתאימות לשום אירוע, למעט מסיבת יום הולדת של ילדות בנות ארבע שהרשו להן לנעול עקבים בפעם הראשונה.
לעומת זאת, כשדיאז מעדיפה לא להשקיע יותר מדי זה מצליח לה. החולצה/ג'קט אמנם חושף בטן, אבל לא בהגזמה, מפתח המחשוף מתאים לפנים העגולות שלה ואפילו הנעליים משתלבות מצוין. כאמור, לפעמים (ולמעשה ברוב הפעמים) אם לא מתאמצים, זה עובד.
דרך מצוינת להבליט כמה הרגליים שלך ארוכות, שזופות ונפלאות, היא לנעול נעליים בגוון נייטרלי, כמו גוון הניוד שדיאז בחרה כאן, בשילוב שמלה שנראית כמו יצירת אמנות שמטרתה לעזור למהפנטים, או לפחות לעשות למתבונן בה מיגרנה חזקה. הגזרה מאוד לא מחמיאה והופכת את דיאז לסוג של מרובע, ואפילו הבד שסוגר את השמלה בסופה ובחלק המחשוף לא מוסיף. גוון בהיר יותר לשמלה, או לפחות אחיד, היה עובד טוב יותר.
אגב, אם כבר מדברים על צבע, דיאז הצליחה להחליק כאן את צבעי השיער השונים בהם היא מתנסה. המעצב(נ)ת דווקא מחבבת את הגוונים הכהים יותר, שכן גווני הבלונד המסנוור הופכים אותה למישהי ששכחו בתנור השיזוף. מה שכן, דיאז חייבת למצוא עוד דרכים לעצב את הפוני הארוך שלה, זה כבר מתחיל לשעמם.
בשלב מסוים בחייה אימצה דיאז שני צבעים עיקריים של בגדים, בעיקר לאירועים שמצריכים דיוק - ואולי בגלל זה היא בחרה בשחור ולבן (ביחד או לחוד) משום שאז לא צריך להתאמץ בהתאמת צבעים. בשמלת החוף בשחור ומעט לבן היא נראית לא רע, אבל הגזרה לא מתאימה לאירוע. על אף שזו צמודה אליה, מחויטת מעט ובתחתיתה תוספת קצרצרה של חצאית פפלום, המעצב(נ)ת לא מצליחה להשתחרר מאזור המחשוף שמזכיר לה את שמלת החוף שלה שמסתירה היטב את הביקיני ועוד כמה דברים. דיאז גם נראית עייפה מאוד, והשיער האסוף לאחור לא מתאים. דווקא כאן הפוני היה לעזרה.
ולפעמים, כמו שהמעצב(נ)ת חוזרת ואומרת, יותר מדי זה באמת יותר מדי. בשמלת הווילון שבחרה דיאז אין דבר וחצי דבר שיכולים לעודד. למעשה, עם שרשראות הזהב על הנעליים והצמיד שנראה כאזיק, אפשר לחשוב שדיאז שבויה בתוך השמלה, אולי חייבת טובה לאיזה מעצב ששכח לקנות בד ותפס את וילון חדר השינה שלו. אם השמלה היה חלקה וללא כיווצים מיותרים, היא היתה עובדת מצוין, בעיקר עם דוגמת הכתפיות.
אם תרצי שלא ישימו לב לשמלה שלך, פשוט קצרי אותה ככל האפשר וצאי לבלות. דיאז דוגלת במכנסיים, חצאיות ושמלות שלא משאירות יותר מדי דברים לדימיון. טוב, עם רגליים כאלה מישהו יכול להאשים אותה? לא. רק לקנא. אז באמת יופי של רגליים, אבל צריך גם לדעת איך "להושיב" את השמלה על הגוף, ואם יש שני חלקים לשמלה המופרדים בצבע, צריך לדעת עד לאיפה מגיעות המותניים, אחרת זה פשוט נראה מגוחך. השיער, אגב, היה יכול להיות קצת יותר מסודר, אבל שוב, מי מסתכל בכלל.
בניסיון להכניס קצת צבע לחייה, אבל לא ממש, כי בז' לא בדיוק מוסיף חיים, דיאז בחרה כאן בשמלה/חולצה באורך קו הישבן. המעצב(נ)ת מחבבת, אבל היתה מעדיפה שהשמלה תהיה צמודה יותר לגוף, כך הברבי היתה יכולה להיות מושלמת. יופי של רגליים.
באירוע האופנתי הבא דיאז הוכיחה שאם היא רוצה, היא מצליחה. זה לא קורה הרבה, אבל לכבוד יום ההולדת צריך להחמיא. ואכן, בשמלה שנשלפה היישר מהפיפטיז דיאז נראית נפלא, בעיקר עם נעלי הקשירות שקורצות לאופנה בהווה - בקיצור, מושלמת - וסוגרת עניין בתסרוקת שמאריכה מעט את פניה. מזל טוב.
אפילו בתסרוקת קצרצרה (שעליה התבכיינה לא מעט) דיאז נראית חמודה. המעצב(נ)ת היתה ממליצה לה ללמוד מעט את רזי האיפור של העור השומני, אבל זה כבר לטור אחר. השמלה חביבה בעיני המעצב(נ)ת שגילתה את עולם מפות התחרה מהן אפשר לתפור יופי של חולצות וינטג' מיוחדות שלאף אחד אין. במקרה של דיאז, השמלה מזכירה קצת וילון אמבטיה מפלסטיק, ואפשר היה לעבוד יותר על דוגמאות התחרה. אבל הגזרה מאוד מתאימה, אז המעצב(נ)ת מאשרת.
ולסיום, שלא תגידו שהיא בכלל לא מפרגנת, המעצב(נ)ת מציגה את המראה הכי טוב של דיאז בשנה האחרונה. מלכותית בלבן, מחוך ומכנסיים מחויטים כמו שצריך, באורך המדויק שמסתיר נעליים שלא בטוח שהיו עוברות את המבחן, ומבט של קילרית. אפילו הגברים מאחור לא יכולים שלא להסתכל. בגיל 40, כשהיא נראית כל כך טוב, המעצב(נ)ת מאחלת לדיאז הרבה אושר, וגם למצוא את הדברים שהיא אוהבת (בין אם זה גבר, אישה, חתול, כלב או איגואנה) ולבלות.
