קרביץ לא אפשרה לעובדת לשבת ותשלם פיצוי
עובדת שהתפטרה כיוון שלא קודמה, הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות, וכן לפיצוי בשל הפרת זכותה לשבת בעבודה, שכן נאלצה לעמוד משמרות שלמות
אישה שהועסקה במשך כשנה וחודשיים בחנות קרביץ בקניון בהרצליה, טענה כי למרות שהובטח לה כי תקודם להיות מנהלת החנות, הובא לחנות מנהל חדש, ומשכך התפטרה.
- חוק הקופאיות וערכי הניהול
עוד טענה, כי קרביץ הפרה את זכותה לשבת בעבודה, ולפיכך הגישה נגדה תביעה לביה"ד האזורי לעבודה בת"א, בה ביקשה פיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאים, תשלום זכויות סוציאליות שונות, ופיצוי על הפרת חוק ישיבה בעבודה.
העובדת טענה, כי המנהל החדש היה חסר ניסיון, לא הכיר את הספקים והסוכנים של החנות ולא ידע להפעיל את הקופה, מה שהפיל את נטל העבודה כולו על שכמה, כך שלא הייתה לה ברירה אלא להתפטר.
עוד טענה, כי למעט כיסא רעוע שהוצב במחסן האחורי, לא היה כיסא בחנות עצמה ובמקרה הטוב, ניתן היה לשבת על קרטונים או על הרצפה, כך שבפועל נאלצה לעמוד שבע ושמונה שעות רצופות. לבסוף טענה, כי למרות שקרביץ התחייבה להעניק לה תוספת של 250 שקל למשכורת החל מינואר 2009, היא קיבלה אותה רק בפברואר, והיא אף לא גולמה במסגרת השעות הנוספות, וכן ביקשה פיצויי הלנת שכר והפרשי פנסיה.
קרביץ טענה כי העובדת התפטרה בו ביום שהגיע המנהל החדש. באשר להפרת זכות הישיבה, נטען כי במחסן, שהינו חלק מהחנות, הוצב כיסא. עם זאת העיד מנהל החנות, כי כיום ישנם כיסאות גם ליד הקופה. עוד נטען, כי העובדת התפטרה מבלי למלא את חובותיה, כשבין היתר לא ערכה למנהל החנות הנכנס חפיפה מסודרת והקשתה על כניסתו לתפקיד, ועל כן יש לשלול ממנה כל פיצוי. זכאות העובדת לאי אילו תשלומים הוכחשה, ונטען כי לא הוכח איחור בתשלום תוספת השכר או שהיה הכרח שתגולם בגמול השעות הנוספות.
כיסא, גם ליד הקופה
השופט דורי ספיבק קיבל את התביעה בחלקה בלבד. ראשית, דחה את התביעה לפיצויי פיטורים, בקובעו כי אי קבלת קידום לא נחשבת להרעה מוחשית בתנאים. שנית, קבע השופט כי ככל הנראה העובדת התפטרה בשל האכזבה שחשה נוכח אי-קידומה, והעובדה שהתפטרה בו-ביום שהגיע המנהל החדש מחזקת זאת, ושומטת את הקרקע תחת טענתה כי עול העבודה נפל על כתפיה, מה גם שלנתבעת הזכות להחליט את מי לקדם.
"זכותה של הנתבעת לנהל את עסקיה כהבנתה, ובכלל זה למנות את מי שהיא מוצאת לנכון למנהלי החנויות שלה, ובתוך כך אף לטעות לעתים בהחלטות אלה. כידוע: 'מי שלא עושה לא טועה'. מכאן ועד לטענת התובעת שמדובר היה בהחלטת חסרת תום לב, מקוממת, ומשפילה וכיוצא באלה אמירות של התובעת, הדרך ארוכה, ארוכה מאוד...", כתב השופט.
עם זאת נקבע כי הנתבעת הפרה את זכות התובעת לשבת בעבודה, שכן למרות שהמחסן מהווה חלק מהחנות, עדיין היה עליה לספק לעובדים כיסאות ליד הקופה שבה הם שוהים זמנים ארוכים, במיוחד בשעות הלחץ, ועובדה היא שכיום ישנם כיסאות במקום.
השופט הוסיף, כי למרות שאין בעובדה שהעובדת לא מילאה את חובותיה כטענת הנתבעת, כדי לשלול את הפיצוי כליל, יש בכך כדי להפחיתו, וזאת גם בהתחשב בכך, שזכות הישיבה לא נשללה באופן גורף, שכן העובדים יכלו לשבת על הכיסא במחסן או על הקרטונים שבחזית החנות, ובכך שהעובדת מעולם לא העירה למנהליה על המחדל, ולפיכך חייב את הנתבעת בפיצוי של 12 אלף שקל בלבד בגין רכיב זה.
לעניין הזכויות הסוציאליות נקבע כי הנתבעת לא סתרה את טענות העובדת ככל הנוגע לתוספת העבודה ולהפרשי גמול שעות נוספות, ולפיכך עליה לשלם לה 569 שקל בתוספת 300 שקל בגין הלנת שכר, אך התביעה להפרשי פנסיה נדחתה כיוון שלא הוכחה.
לבסוף נפסק, כי נוכח דחיית מירב התביעה ולאור התנהלות התובעת, לא ישולמו לה הוצאות.
ב"כ התובעת: עו"ד אלכסנדר ספינרד
ב"כ הנתבעת: עו"ד ארנון לנדה
לקריאת פסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il
לפנייה לכתב/ת 
