המנעולים של זכויות היוצרים
תיקון שמציע משרד המשפטים לחוק זכויות היוצרים אמור להגן על היוצרים ולמנוע כל אפשרות להעתקה של שירים, ספרים ויצירות אחרות. מצד שני, זה עלול לפגוע בצרכנים שעושים ביצירה שימוש הוגן
משרד המשפטים פרסם לפני מספר ימים תזכיר תיקון לחוק זכויות יוצרים, שמטרתו לאסור על עקיפת אמצעי הגנה אלקטרוניים (Digital Rights Management או DRM). אלה הם הגנות דיגיטליות שמונעות צריבה של דיסק, או העתקה של קובץ מנגן MP3 למחשב אחר וכדומה. בפועל, מדובר כאן בהרחבת מונופול בעל הזכויות אל מעבר ליצירה - ולתוך תחום שהוא טכנולוגי טהור במהותו: אמצעים טכנולוגיים להפצה והדרך לעקוף אותם.
המשמעות היא שמשתמשים המעוניינים לעשות שימוש חוקי לחלוטין ביצירה נעולה, אינם יכולים לעשות זאת כיוון שכל מי ששקל לפתח דרך לעקוף את המנעול נסוג משמדובר בעבירה על החוק. משתמשים אלה כוללים 'משתמשים הוגנים'. מוסדות חינוך לדוגמה, שעבורם רלוונטית יותר מתמיד העלות של ספרי הלימוד שהם דורשים מההורים. עוד עשויים להפגע רוכשי 'עותק ראשון' שלפי החוק אמורים להיות מסוגלים להעביר את הקבצים שלהם כרצונם. רוכשי 'עותק ראשון', למשל הם אנשים שרכשו ספר ורוצים למכור אותו אחרי שסיימו לקרוא אותו. סטיב ג'ובס המנוח אמר ב-2002 כי אנשים צריכים להיות מסוגלים להעביר באופן חופשי שירים ממכשיר למכשיר, אם רכשו אותם בצורה חוקית. זאת לפני שהלך ועשה מיליארדים על ה-DRM שאפל שמה באייטיונס ובאייפוד בניגוד מוחלט לדבריו.
מעבר לכך, קיימת פגיעה בקידמה הטכנולוגית, שכן פיתוח אמצעי עקיפה בתגובה לפיתוח אמצעי הגנה בתגובה לפיתוח אמצעי עקיפה (וחוזר חלילה), הוא כוח מניע מאחורי תעשיות כמו תעשיית אבטחת המידע, ההצפנה וכדומה. קידמה טכנולוגית מקדמת את החברה בכללותה, והתקדמות זו נמנעת בתחום המדובר.הנימוק לפגיעה האמורה במשתמשים חוקיים וברווחה החברתית הוא - לדברי מנסחי החוק - ההגנה על היוצרים מפני פיראטיות. אך האם התועלת אכן עולה על העלות?
בארה"ב כבר ניסו את זה
למזלנו, הממשלה הישראלית לא המציאה כאן את הגלגל. מדובר בהעתקה של רעיון המצוי בחוק זכויות היוצרים האמריקאי (ה-DMCA) משנת 2000. בהיותו חוק בן יותר מעשור בארה"ב, ניתן לבדוק את השפעתו על תחום הפיראטיות, וחשוב מכך, על שוק היצירות והמחיר שהצרכנים נדרשים לשלם בגינו.
בדיקה שכזו מגלה תוצאות חד משמעיות: לא רק שהחוק לא סייע להילחם בפיראטיות המתפשטת בשום צורה (שכן מספיקה דליפה של עותק אחד לאינטרנט בכדי להפוך את ה-DRM לחסר תועלת), אלא שהוא מאפשר הרחבה לא מוצדקת של מונופולים של תאגידי-ענק. דוגמאות? אפל, כאמור, וגם אמזון עם ה-DRM על הקינדל. בשל הרחבת כוחם המונופוליסטי, אותם תאגידים יכלו לדרוש מחירים גבוהים יותר מהציבור, ביחס למה שיכלו בתקופה שבהם הם היו נתונים בתחרות, וכתוצאה הציבור משלם יותר. מעבר לכך, אותם תאגידים יכלו להרשות לעצמם לשלם פחות ליוצרים, כיוון שהתרחבות המונופול צמצמה את מספר המתווכים/מפיצים והעלתה את כוחם של הגדולים שבהם.
כלומר, תאגידים מובילים בתחום התוכן השתמשו בחוק וגרפו באמצעותו רווחי ענק על גב יוצרים והציבור כאחד, והכל תוך פגיעה בתחרות וללא כל תועלת לצמצום הפיראטיות. המשמעות היא שיש להתנגד בכל תוקף לחוק המוצע שכן מדובר בחוק נוסף שכל מטרתו להעשיר את בעלי התוכן (אולפני הסרטים, ערוצי הטלוויזיה ואולפני ההקלטות) על חשבון הצרכן הקטן והיוצרים. יוקר המחיה במדינת ישראל מאמיר, בדיוק בגלל שלל חוקי 'זאב בעור כבש' כגון זה.
לפנייה לכתב/ת 
