"כוכב נולד": שוקעת מכובד הקלישאות של עצמה
זוכה עם "כריזמה" שמסתכמת בחיוך תינוקי, מצעד מתיש של הכוכבים שמיהרנו לשכוח, בגדים מעיקים וצביקה הדר אחד בפול ווליום, מטיף לצעירים נגד אלכוהול רגע לפני פרסומת הגמר לבירה: אריאנה מלמד לא מחכה לעונה הבאה של "כוכב נולד"
כבר עשור שאנחנו מדברים בשירים, ומה יצא לנו מזה? דו קרב צפוי מראש בין עיני האיילה של איטן גרינברג לבין החיוך התינוקי של אור טרגן? האמת, רק הערב הבנו את מה שצריך היה להיות ברור כבר מזמן. זה קרה כשצדי צרפתי אמר שלאור יש יותר כריזמה, וכל שאר השופטים מיהרו להסכים והחליטו שאיטן גרינברג אמנותי מדי, מתוחכם מדי, אולי בכלל טוב מדי לבמה המיינסטרימית והדורסנית הזאת, שממנה נולדים אולי כוכבים - אבל בוודאי לא אמנים.
זה היה גמר של תינוקות. איטן הקטן בן 18 וחצי. אניטה שנפרדה לפני הדו קרב עוד לא סגרה 17. אפילו אור הזוכה, עדיין אינו זכאי לרישיון נהיגה. ככה רציתם אותם: קצת יותר גדולים ממישל כהן, 14, זוכה "בית ספר למוזיקה", אבל בוודאי לא מגיעים לגילאים מופלגים כמו של ג'קו אייזנברג, שהיה קשיש בן 26 כשזכה. קידומו הלא מפתיע של אור לאורך העונה ואינספור ההדחות שעבר, העידו שטדי הפקות הבינו את הרמז: המסמסים הם ילדים, ואם יעמדו על במת הגמר בני גילם, הקופה תצלצל בווליום גבוה יותר, כמו שילדים אוהבים.
וחוץ מזה היה משעמם נורא. זיקוקים, כוכבים סגולים, צביקה הדר בפול ווליום מרוגש וזויף, רותי והמעטפה: אפילו מצעד כוכבי העשור בשיר אחד לא יכול היה לשכנע אותנו ש"כוכב נולד" היא עדיין תוכנית דגל של איזשהו זכיין. היא דומה יותר לספינה שוקעת. היא שוקעת מכובד הקלישאות של עצמה. הרי כולכם כבר יודעים מה המתכון לנצח, חוץ מגיל ינקות והכריזמה, שהיא עצמה רק חיוך ענק וצחור שיניים.
כשאתם עולים לבמה ורוצים לזכות, החזיקו מיקרופון צמוד לשפתיים והאחזו בו כאילו אתם עומדים לטבוע. שירו בקול קטן ועצמו עיניים, כדי להצביע על ייסוריכם. בפזמון, תפתחו מבערים בבת אחת. זה הזמן לצרוח, רצוי בכל הכוח. אל תשכחו להצמיד יד ללב, כדי ששפת הגוף שלכם תמשיך לשדר ייסורים גם בשיר שמח. ולקינוח, אל תעשו יותר מדי: המצלמה כבר תתמקד בקלוז-אפ על עיניכם המצועפות והמנצנצות, מהתרגשות או סתם מתאורה אכזרית ולא מתאימה. זהו המתכון שעשה את נינט, ההראלים, ג'קו, עידן עמדי - חביב הבנות התורן, ואחרים. הפעם הוא עשה את אור, אבל הוא עדיין אור קטן.
אם לא יתרחש שינוי מהותי בפורמט ובדרישות האמנותיות המוצבות בפני המתמודדים, בעונה הבאה "כוכב נולד" תלך ותאבד את שאריות האהדה שעוד נותרו לה. הרי היא לא תהיה לבדה על המסך, כי ברגעים אלה ממש מתייצבים מאות מתמודדים מצועפי עיניים גם אצל אייל גולן וב-"The Voice", בעוד שהדרדקים נוהרים ל"בית ספר למוזיקה". גם הם יודעים הכל על הקלוז-אפ והמבערים, ובסך הכל הם לא שונים מעם ישראל לדורותיו, או לפחות בעשור האחרון - שכן כולם רוצים לשיר, ולכל אחד מגיע.
אבל בגמר הגדול, המרגש, החגיגי, או כל שם תואר שתרצו להדביק לו - מגיע למועמדים יחס קצת יותר אוהד ממחלקת ההלבשה: ז'קטים לבנים שיגיעו מתחת לקו המפשעה, וגרדרובה קצת פחות זנותית-פרחית לבנות. צר לי שאני מתמקדת בעניינים קטנים כמו אלה: אבל אם כריזמה עושה את הכוכב, הבגדים עושים את האדם.
היחידה שהיתה לבושה יפה בכל המצעד הארוך של המתמודדים והכוכבים לדורותיהם היתה רוני דלומי. אבל גם היא, תדעו, לא בדיוק זמרת גדולה: כמעט כל בוגרי "כוכב נולד" מסמנים את גבולות המיינסטרים, את
הממוצע הסביר, הקליט והנשכח מיד. מחיאות הכפיים העזות שעידן עמדי זכה להן היו עדות גם להצלחה המיידית שהיא תוצאה של "כוכב נולד", וגם לכך שאת הוותיקים יותר, מי כבר זוכר? הרי הקליינטים שסימסו הערב בקושי נגמלו מחיתולים כשנינט עלתה לבמה בניצנים.
כריזמה היא שם הסיפור. באמת לא צריך לשיר. אפשר פשוט במיוט. ואפשר בכלל לא, בגלל הצביעות האיומה שליוותה את רגעי השיא ב"כוכב נולד": צביקה הדר פונה לקהל הצעירים אליהם מיועדת התוכנית, ומספר להם עד כמה אלכוהול עושה אותם קטנים. הוא מסביר להם כמה זה מסוכן, ומזייף אמפתיה ודאגה כנה לנוער - אבל הוא שותף בטדי הפקות. לפיכך, מיד אחרי הנאום המרגש שלו בגנות השתייה, מופיעה פרסומת הזהב לבירה. כי ב"כוכב נולד" תמיד ידעו מאיפה הכסף מגיע, וזה לא מהמועמדים. אלה הם רק חומר גלם אנושי, שאפשר לזרוק אחרי הגמר הגדול, אם במקרה הם יודעים לעשות אמנות אבל החיוך שלהם לא מספיק רחב.
